דברי מהרי"א חלק ב קנד

להחזירו שנא' בלעדי רק אשר אכלו הנערים עי' בהפלאה כתובות דף נ' שהעתיק ממ"ש בחי' תורה שלו פ' לך לך ע"פ ויתן לו מעשר מכל דל"ל מכל אשר הי' לו דאיך הי' משהה מעשרותיו בתוך ביתו עד כאן אלא ר"ל מכל הרכוש שהציל דמכיון שזכה בו מדין יאוש כדין המציל מזוטו של ים דהוא שלו נתחייב במעשר ואף שנתן הרכוש למלך סדום מ"מ אין רשאי להוציא מת"י דבר שאין מתוקן להאכיל לע"ה שאינו מעושר ותו הקשו על זה דאם זכה בו איך הי' רשאי ליתנם למלך סדום והאיכא משום לא תחנם ועוד אית' במד' רק אשר אכלו הנערים קשה גזל הנאכל וכו' הרי דגזל הי' לכן חזר ופי' דר"ל מכל שהיה לו מלפנים ואף שכבר עושרם מקודם מ"מ לפי שאילו לא נעשה לא נס הי' כל נכסיו שהניח בביתו בחזקת אבוד אם כן זכה בהם אח"כ מחדש והוצרך לעשרם שנית ע"ש ודפח"ח אבל ק"ל הא גופא כיון דבאמת זכה ברכוש שהציל מדין יאוש א"כ איך היה גזל מה שאכלו הנערים וגם איך היה רשאי ליתנם למלך סדום וי"ל למ"ד במדרש ע"פ הרימותי וכו' אם אקח מכל וכו' משום דאסור ליהנות ממעשה נסים ודבר האסור בהנאה הו"ל אין לו בעולם כמ"ש רש"י ב"ק דף מ"ה ותוס' ריש פ' התערובות בזבחים ע"ש ושפיר הוי אכילת הנערים גזל וגם כן לא עבר על לא תחנם ועוד נ"ל דהפקר נמי הרי בעינן דוקא שיתכוין לזכות בו עי' במ"ל פ"ב מזכי' ה"ט א"כ אברהם מיד בהצלתו לא נתכוין לזכות בו לעצמו אלא אדרבה נתכוין להשיבו לבעליו וכדמוכח קרא שא"ל אם אקח מכל אשר לך וכו' הרי דאם לא היה נותנים בחזרה למלך סדום היה קורא לזה שהי' מעכבם לעצמו כאילו עתה לקחם משל מלך סדום וע"כ כנ"ל משום דלא זכה עדיין בהם כי הי' דעתו לזכות בהם למלך סדום, ואין לומר כיון דזכיה משום שליחות הוא ואין שליחות לנכרי וא"כ מ"מ זכה בהם אברהם ולא מלך סדום ז"א דמ"מ הרי בפירוש נתכוין אברהם שלא לזכות בהם וא"א שיזכה בהם בע"כ ועוד כיון שמלך סדום א"ל תחילה תן לי הנפש והרכוש קח לך הרי גלי דעתי' דעד עכשיו גם הרכוש שלו הי' ועכשיו הוא נותנו לאברהם כטעם קח לך וע"כ משום דלא אייאש עדיין מהם וא"כ עדיין לא זכו בהם כלל גם המלכים שנצחם אברהם כיון דלא קנאם לא ביאוש ולא בשינוי וכל היכא דאית' ברשותי' דמריה אית' לכן לא הי' אברהם יכול לזכות בהם וא"כ מובן היטב לענ"ד המשך מקראי קדש בפ' לך שם גם תשובת אברהם ולא תאמר אני העשרתי וכו' איך ס"ד שיעלה על לבו לומר כן וגם תחילה אמר ויצא מלך סדום לקראתו והו"ל לסיים כל ענין מלך סדום עם אברהם ודבורו עמו ואח"כ הול"ל ומלכי צדק וכו' הוציא לחם וכו' ויתן לו מעשר וכו' ולמה הפסיק ביניהם ונ"ל דס"פ ויצא מלך סדום לקראתו וכו' ולא אמר לו כלום מענין הרכוש לפי שבאמת נתייאש כבר ממנו דהרי גם נפשו ע"י נס ניצל ואברהם ידע והבין זאת ונתכוין לזכות בהם לכן ומלכי צדק וכו' ויתן לו מעשר מכל ר"ל מכל הרכוש שזכה בו מן ההפקר וכשראה מלך סדום זה שאברהם מעשר נכסים אלו בחזקת שהם שלו הי' עינו רעה בשל אחרים משלו לז"א תן לי הנפש והרכוש קח לך דייקא רמז לו שעתה יקחם והוא הנותנה לו משלו לפי שלא נתייאש עדיין מהם ולא זכה בהם אדם וכדי שאברהם יחזיק לו טובה עבור זה וגם מלכי צדק לכן אמר כן ואברהם הרגיש בדבריו אלו לידע ג"כ כי פיו דיבר שוא בזה והבין כונתו לז"א אם אקח דייקא מכל אשר לך דייק' ולא תאמר אני העשרתי וכו' כדי להחזיק לך טובה אבל קודם שאמר לו מלך סדום הרכוש קח לך הי' אברהם מחזיקן בחזקת שלו ולא חשש שיאמר אני העשרתי לכן נתן מהם מעשר ולכן עכשיו א"ל שפיר נמי דלמפרע מה שאכלו הנערים גזל היה וקשה גזל הנאכל דאף שעתה ברצונו אמר מלך סדום הרכוש קח לך מ"מ כיון שגילה דעתו