דברי מהרי"א חלק ב קנג

מעשר סדום ועמורה וכל מעשר לוט בן אחיו ונתן לשם בן נח שנאמר וכו']: שוב ראיתי דבר זה פלוגתא הראשונים דז"ל הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפילה וכו' עכ"ל והראב"ד השיג עליו וז"ל כן הי' ראוי לומר התפלל שחרית והפריש מעשר עכ"ל וביאר הכ"מ וז"ל טעם הראב"ד משום דכתיב באברהם ויתן לו מעשר מכל ואפשר לומר לדעת רבינו דבאברהם לא אשכחן שעישר ממונו והתם דוקא עישר השלל הבא בידו ולא בתורת מעשר אלא לפי שכבדו מלכי צדק בזה בהוצאה לחם ויין וברכו רצה לתת לו מעשר השלל אבל יצחק הוא הראשון שעישר ממונו לשם מעשר כפי דרז"ל בויזרע יצחק בארץ ההיא מאה שערים וכו' עכ"ל, והמגדול עוז תירץ ג"כ דהרמב"ן ורש"י בפ' התורה ס"ל נמי כהרמב"ם דיצחק התחיל לפרסם המעשר וסיים וז"ל וכן נ"ל דאילו באברהם ממה נתן לו מעשר באותה שעה והרי לא לקח כלום דכתיב הרימותי ידי וכו' אם מחוט עד שרוך הנעל עכ"ל נראה כוונתו לתרץ אליבי' דרמב"ם קרא ויתן לו מעשר מכל היינו מלכי צדק נתן לו לאברהם מעשר והראב"ד ס"ל כהי"א מימי קדם היו מפרישין ותולין הדבר באברהם ופי' ויתן לו מעשר מכל שאברהם נתן למלכי צדק עש"ה, א"כ להראב"ד דגילה לן קרא שאברהם נתן מעשר כספים משלו י"ל מצוה וחיוב דרבנן היא לאחר מתן תורה וגם זה אינו מוכרח, אבל הרמב"ם והרמב"ן ורש"י והכ"מ והמגדל עוז כולהו ס"ל אברהם לא עישר ממונו כלל ע"כ לדידהו לאחר מתן תורה ליכא חיובא דרבנן כלל דא"כ היה אברהם מקיימו כמו שקיים אפי' עירובי תבשילין אל' מנהגא הוא, וגם המדרש מסייע עפ"י פירושו הנ"ל ובהסכמת הב"ח ותשו' חוות יאיר והבאר יעקב וסייעתי' הנ"ל ויפה עשה הרמב"ם בהשמטתו להאי דספרי הנ"ל בתוס' תענית ט' דאזיל לטעמי' דס"ל אברהם לא הפריש מעשר, והספרי או דס"ל כהראב"ד אברהם הפריש מעשר ממונו דמדרשים חלוקים הן כמ"ש המגדול עי"ז הנ"ל או דרק רמז בעלמא קאמר הספרי על מנהגא שאינו חסיד שוטה מי שנוהג כך וכ"כ מוהר"ם מרוטנבורג בתשו' סי' ע"ד בהדיא דאינו אלא מנהג, ודינו כדברים המותרים ואחרים נהגו בה איסור וכן עיקר כנ"ל ואז"ל כ"מ שהלכה רופפת בידך חזי מה עמא דבר, וכפי הידוע מדור לדור אך ורק מיעוטין הן יחידי סגולה שנוהגים בו בזה"ז ולא רובא דעלמא ועכ"פ מי שמנהג אבותיו בידו אל תטוש תורת אמך כתיב והדברים עתיקים, וגם האבות רק בא"י לבד קיימו תרומה ומעשרות [קא"י אלעיל וי"ל הרמב"ם ס"ל אברהם תרומה הפריש ולא מעשר כמ"ש במדרש תנחומא הנ"ל הרימותי וכו' ורק לשעתו כנ"ל אבל יצחק קבע כן למצוה ויש לישב בזה קושי הלח"מ על הרמב"ם] – [אמר המסדר עיין בשו"ת מהרי"א יו"ד סי' שנ"ד, ובמנחת חינוך מצוה תע"ד – ולענ"ד נר' לחזק דברי א"ז הג' זצוק"ל דהרי"ף מקש' דקאמר ר"י עשר בשביל שתתעשר הלא קיי"ל אל תהא כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס, ונראה לפי דברי ספרי שהובא בתוס' שמעשר תעשר ילפינן שמחייב ליתן מעשר גם מפרקמטי' ולפי דברי א"ז הג' ז"ל זה אפ' לספרי רק מנהגא ומיושב קושי' הרי"ף דהמרש"א מקשה על הגמ' דאמר נ"ש שאמר משה אעבר' נא כדי לקיים מצות התלוים בארץ כדי שאקבל שכר והלא קיי"ל אל תהא כעבדים וכו' ותירץ דודאי מצית מה שאדם מחויב לעשות אזי אל תהא כעבדים וכו' אבל אם החיוב של מצות אינה מוטלת עליו והוא מחזיר אחרי' כדי לקיים ולהכניס א"ע בחיוב אז מותר לעשות כדי לקבל שכר, ודו"ק, עיין בפנים יפות עה"ת על פסוק ויתן לו מעשר מכל]: איתא בחולין דף פ"ט אר"א קשה גזל הנאכל שאפ' צדיקים גמורים אינן יכולין