דברי מהרי"א חלק ב קנב

והוא מפורש כן בתורת אצל האבות מה הוסיפו תו בדרש ואל תטוש תורת אמך וכו' על מה שאמר דוד בתהלים ברמז שלא אכל דבר בלתי מעושר ה"ל כיהודא ועוד לקרא וגם קשה להבין מאי שבחי דדוד שאמר כן על עצמו לפני הקב"ה שלא אכל טבל שהוא בעונש מיתה בי"ש עלי' אחר מתן תורה וגם אפי' האבות קודם מתן קיימו מצות מעשרות ועדיפא ה"ל לשבחא גרמי בקיום שארי מצות התורה: ונ"ל לבאר כוונתם לפי שהמעשרות שמצינו באבות ביצחק הפריש מעשר שני היינו מתבואתו ויזרע יצחק וכו' וימצא מאה שערים כתיב האומד למעשרות אבל באברהם כתיב ויתן לו מעשר מכל דייקא גם מעשר בהמה גם מעשר כספים במשמע וכן ביעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכל דייקא והרי דרשו חכז"ל דאפי' בניו עישר שבט לוי ומכ"ש כספו וכדנפ"ל בכתובות דף נ' ע"א מקרא דיעקב זה על החומש מכספים ע"ש וכן בדוד דמייתי המדרש לראיה שלא ירד דבר לתוך מעיו בלתי מעושר מקרא בד"ה א' כ"ז ועל אוצרות בית המלך וכו' ועל האוצרות בשדה וכו' ושם פירש"י ועל אוצרות המלך אוצרות כסף וזהב וכו' ועל האוצרות בשדה ועל מה שגדל בשדה תבואות יין ושמן וכל מיני אוכלין ומשקין וכו' ולזה כוון המדרש שהביא קרא ועל אוצרות בית המלך וכו' בקרא לא כתיב תיבת בית המלך אבל ה"ט דפי' אוצרות המלך היינו שבביתו כסף וזהב הרי דגם מכספים עישר דוד כנ"ל אמנם נ"ל לענ"ד דאין ללמוד חיובא למעשר כספים אפי' מדרבנן מאברהם ויעקב דהם עשו כן להוראה שעה יעקב נודר כן בעת צרה וכדי להנצל בזכות זה וגם אברהם לכבוד מלכי צדק נתן לו מעשר ולצורך שעה ולא זולת זה וכמ"ש הרימותי ידי וכו' ולא תאמר אני העשרתי וכו' וז"ל הרמב"ן בפ' תולדות בפסוק וישמור חקתי וכו' כי היו האבות נדיבי עמים לתת מעשרות לעניים או לכהני ד' כגון שם ועבר ותלמידיה' הוא כהן לאל עליון ניתן לו וכו' עכ"ל אדרבה מהתם מוכח דאפי' מצוה דרבנן ליכא במעשר כספים שאילו הי' מצוה אפי' רק מדרבנן למה המתין יעקב לנדור כן בעת צרתו הא ודאי מקודם נמי קיים כבר כל התו"כ אפי' עירובי תבשילין וה"נ כל מיני מעשרות דרבנן וגם אברהם ע"כ המתין עד אז מדכתבה התורה מעשהו זה שם אצל הנס וכ"כ הרמב"ן בפ' לך בהדי' וז"ל ויתן לו מעשר וכו' מאותו רכוש לבד מנדבת לבו לכבודו וכו' ולא עשה כן מקודם ע"כ משום דתבואת זרעו לא היה לו רק לקוח שהוא פטור ממעשרות ומעשר כספים גם מדרבנן אין חיובא אמנם דוד נהג לעצמו מעשר כספים ושפיר אמר ושיבח את עצמו ותורתך בתוך מטי שלא ירד דבר דייקא לתוך מעי אלא כשהוא מעושר ר"ל אפי' כספים שא"צ לעשרם נזהרתי בהם, וכלפי שאמרו ר"פ מקום שנהגו דברים המותרים ינהגו בהן איסור ע"ז כתוב ואל תטוש תורת אמך ע"ש, א"כ דברי המדרש מכוונים כמין חומר נצור בני תורת אביך וכו' אמר ר"ה אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות אברהם יצחק יעקב שאח"כ ציותה עליהן התורה או מד"ס וכאז"ל במד' ילקוט תולדות וישמור משמרתי וכו' א' ד"ת וא' ד"ס שקיים אברהם אפי' עירובי תבשילין וכו' היינו תורת אביך והוסיפו ז"ל עוד לדרוש בענין המעשרות ואל תטוש תורת אמך גם מעשר כספים שאינו חיוב כלל רק מנהג שנהגו בו דוד אל תטשהו וע"ז סיים שוב ראב"ע עשר בשביל שתתעשר רמז לפרגמטוטין ומפרשו ימים שיהי' מוציאין לעמילי תורה א' מן עשרה, ר"ל רמז דייקא למנהגא בלבד אבל חיובא ליכא אך מדרבנן אלא רמז למה שנהגו אבותיך כך כנ"ל נכון בכוונתם ז"ל ולשון הש"ס [המבזבז וכו' פי' הרוצה בכך משמע שאין חיוב בכך ואדרבה מבזבז נקרא יוצא גם מחוק הראויה והנאות הוא בזה המנהג כנ"ל וז"ל פרקי דר"א פ' כ"ז ריב"ק אמר אברהם התחיל ראשון לעשר בעולם לקח את כל