דברי מהרי"א חלק ב קמט

הע"ז אשר לא ידעת עץ ואבן כי כבר ידוע הי' אצלם מגלותי בבל אבל בפ' והפיצך ד' וכו' שאמר כן בע"ז אשר לא ידעת וכו' והיו' בבבל וכדמסיים ע"ז ונתן ד' לך שם לב רגז לכן לא מצי אמר כן אשר לא ידעת אצל הגוי שהרי מבבל היו כנ"ל ובפשוט י"ל מעיקר' כתי' יולך ד' וכו' אל גוי אומה א' משמע שייך בי' לומר אשר אתה ואבותיך לא ידעת אותו מקודם אבל בפ' והפיצך ד' בכל העמים מקצה הארץ עד קצה הארץ אין לומר בהם אשר לא ידעת ודע דהרמב"ן ואלשי"ך גם שניהם פירשו קרא יולך ד' וכו' אגלות הרביעי הו' גלות רומי ואת מלכך היו' אגריפס ע"ש ותמו' איך נעלם מהם המ"ר הנ"ל דפירשוה אגלות מדי ובהוריו' ד' י"א אית' יאשיה גנז לה' דברים לפי שראה קרא יולך ד' את מלכך וכו' ועש"ה פירשוה אגלות בבל ע"י נ"נ ומלכך ר"ל צדקי' והנה במדר' שם בתחילה הפתיחה ז"ל רב פתר קיי' בהמן והי' חייך תלואים וכו' ופחדת לילה וכו' ולא תאמין וכו' ע"כ וקרא זה בתר קרא והפיצך ד' וכו' כתי' ואלו בגמ' דנדרים דרשי' לך רגז בבבל כתי' נמצא המ"ר פי' ב' הפסוקים יולך ד' וכו' במדי וגמרן פי' ב' הפסוקים בבבל ועל הגמי דהוריות ק"ל קו' המד' והלא מבבל היו ומאי אל גוו אשר לא ידעת אתה ואבותיך וצ"ע ודברי הרמב"ן והאלשי"ך הם נגד הגמ' ומדר' וכו' עכ"ד קדשו של מרן אבי זצ"ל: יככה ד' בשגעון וכו' והיית ממשש וכו' ולא תצליח וכו' והיית אך עשוק ותמו' המשך הענין אמנם יובן כי הנה מדרכי של משוגע אחת דתו להזיק וזהו אומנתו והצלחתו לפי דעתו החסירה אבל אם גם סומא הוא אין רואה יכולים ליזהר ממנו ואדרב' בקל יכולים אחרים להזיק לו וזה"ש בשגעון ובעורין בהדדי באופן שלא תוכל לאחוז באומנות המשוגעים שדרכם כסל למו להזיק ותמהון לבב ע"ז תהי' תמה על עצמך על כי לא תצליח דרכך להזיק אלא אדרבא והיית אך עשוק וגזול מזולתך ואין מושיט כי לא תראה להנצל ולברוח כנ"ל: והיית ממשש כאשר ימשש העור באפילה ותמו" ונ"ל דאי' בישעי' נ"ט נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה ותמו' נמי כפילות הענין במלות שונות, ונ"ל דהנה יש ב' מיני סומא א' שנעשה סומא וניטל ממנו מאור עיניו, וסיג ב' שלא ראה מאורות מימיו שנולד כך ממעי אמו, והנה לכל א' יש חסרון נגד חבירו, לזה שלא זכה מעולם לאור הנר, ולחבירו שזכה, מרגיש הו' יותר בהעדר האור, החסרון, מן אותו מין האחר כמובן. וז"ש נגשש' כעורים שנעשו עורים, ומרגישים החסרון של העדר האור ביותר וגם כאין עינים נגששה דייק', זה שלא ראה אור מימיו, אין עינים מקרי, וע"ד מתוך הרעב לא יודע השבע שהי' גבי פרעה, ה"נ מרוב הצרות וחשך, היינו כאין ענים דייק', וכן ה"נ והיית ממשש כעור בהרגש החסרון בהעדר האור וגם כאור באפילה דייק', זה שלא ראה אור מימיו, דמי שנעשה עור, יודע שממשש הו' באור, אבל מי שלא נודע לו האור, ממשש באפילה, כמובן ודו"ק, אבל הנחמה אית' בישעי' ס' קומי אורי כי בא אורך וכבוד ד' עליך יזרח, הצלה מתרתי כנ"ל משמע, והי' לעת ערב יהי' אור, היפך ממשש בצהרים וז"ש חטאו בכפלים דייקי, שמים אור לחשך וחשך לאור כמ"ש ישעי', לכן לקתה בכפלים, כעור וכאין ענים כנ"ל, וגם נחמו בכפלים כמ"ש אתא בקר וגם לילה והי' לעת ערב יהי' איר, והיו' נחמו נחמו עמי כפל האור, יאמר אלקיכם דייק', ר"ל אמר שומר אתא בקר וכו' אור הלבנה ואור החמה שבעתים וכו' ודו"ק כי קצרתי: ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון יובן לענ"ד עפ"י הקדמה שעמדו עלי' קדמונינו כת הפילוסופים אומרים עיקר שלימות האדם הוא בחלק העיון בחכמה ולהשיג במציאות ד' וסתרי הטבע בלתי