דברי מהרי"א חלק ב קמח

על מה עשה ד' ככה לארץ הזאת וכו' ואמרו על אשר עזבו את ברית ד' אלקי אבותם וכו' עוד אחז"ל חטאו בכפליים ולקו בכפליים קשה להבין ענין חטא בכפליים ועונש בכפליים ונר' עפ"י ביאור הכורם שעמד לפרש מאחז"ל שאין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה חוץ ממחשבת ע"ז שמצרפת למעשה דהנה העבירה מצוי כל שני דרכים או מחמת תאוה שמתאוה מאד להנות מהאיסור ההוא ואי אפשר לו לכבוש יצרו שבוער בו כשלהבת אש אבל יודע הוא ומכיר חסרונו ואף מתחרט אח"כ על מעשהו אבל יש שעושה העבירה מזדון לבו וזה לא יתחרט בשום פעם כי הוא מחמת כפירה ר"ל עושה העבירה וז"כ הגמ' שבכל העבירות שאין בהם דררא דע"ז כי הם רק מחמת התאוה אין מחשבתו מצטרפת למעשה היינו כל זמן שלא עשה העבירה אף שהתאווה לה במחשבתו לא נחשב לו לעבירה אדרבא יש לו מקום בזה לקבל שכר כיון שהוא מתגבר על יצרו חוץ מע"ז היינו כשיש עם העבירה גם דררא דע"ז שהעבירה נעשתה ע"י כפירה ר"ל אזי אפי' המחשבה בעצמה נחשבת לעוון אם חושב לעשות עבירה מאפקירותא נחשב לו כבר כאלו עשאה וז"כ חטאו בכפליים היינו שהי' החטא מזדון הלב לא מחמת התאוה ונחשבו גם המחשבה לעבירה בפני עצמה ולכן נענשו בכפליים על המעשה לבד ועל המחשבה לבד וז"כ ג"כ באמרם לא חרבה ירושלם אלא על שלא ברכו בתירה תחלה היינו שהעבירות שעשו הי' מחמת שהתורה ומצוותי' לא נחשבו אצלם כלל לכן הי' עונשם גדול כ"כ אבל אם הי' העבירות מחמת תאוה והי' מתחרטים על עונותם אחרי עשותם אותם לא הי' ירושלים נחרב וז"כ במה שאז"ל שאלו לנביאים ולחכמים על מה אבדה הארץ ולא פירשוהו כי הם לא ידעו מחשבות בני דורם בעת עשותם המזמתה עד שהקב"ה פירשה בעצמה על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי שכוונותיהם אינם מחמת תאוה רק מחמת שאינם רוצים בתורתי ולא לשמוע בקולי ובזה מבואר מה שדקדקנו במקראות שלפנינו שבתחלה כתב הפסוק ארורים על כוונת מיוחדים היינו כשהם מחמת תאוה ואח"כ כתבה התורה סתם ארור אשר לא יקים היינו מי שיעשה איזה עבירה שתה' ויעשה אותה מחמת שאינו רוצה לקיים דברי התורה אזי הוא בארור אפי' תהי' עבירה קלה מאבי הג' זצוק"ל: יולך ד' אותך וכו' אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך ועבדת שם וכו' ובסו' הפ' כתיב והפיצך ד' בכל העמים מקצה הארץ וכו' ועבדת שם א"א וכו' אשר לא ידעת אתה ואבותיך וכו' סמך חסרון הידוע על ענין הע"ז ותמוה וכ' אאמ"ו הג' זצוק"ל ז"ל ונ"ל לבאר בס"ד דהנה במד"ר ס"ו פתיח' א' על מגילת אסתר אי' ר' שמואל ב"נ אמר יולך אותך ואת מלכך וכו' א"ת לבבל והלא מבבל היו א"כ למה נאמר אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך אלא זו מדי עכ"ל ובמס' נדרים ד' כ"ב אית' אר"י ונתן ד' לך לב רגז בבבל כתי' וק' הא מקמי קרא זה כתי' והפיצך וכו' אשר לא ידעת וכו' והרי' מבבל היו כקו' המד' ונ"ל להכי סמך אשר לא ידעת לאלקים אחרים והכוונה נ"ל עפמ"ש הספורנו בפ' האזינו ז"ל אלקים לא ידעום חדשים מקרוב באו כשהי' רואים איזו מין מן הנמצאות שלא ידעו מציאותו קודם לכן הי' חושבים שיהי' לו איזה מסבב קדמון מיוחד אליו והיו עובדים אותו עכ"ל והנה בעץ ואבן בלתי ספק שלקחו איזו מין עץ חשוב ביותר וכן אבנים שהוא מרקוליס וא"כ הפ' ועבדת שם אלהים אחרים בסיבת אשר לא ידעת וכו' ר"ל לפי' שיהיו אצלך חדשים והוא עץ ואבן חשובים וכטעות הנ"ל והנה ידוע שגלות בבל הי' תחילה. ואח"כ גלות מדי וא"כ אותן אלהים אחרים עץ ואבן שהיו אצלם חדשים בתחילה בבבל אח"ז במדי לא היו אצלם חדשים כי כבר ידעו מהם וא"כ מובן בפ' יולך ד' וכו' שאמר אשר לא ידעת אצל הגוי וע"כ ממדי מיירי שהרי מבבל היו כנ"ל ובמדי ליכ' למימר כן אצל