דברי מהרי"א חלק ב קמז

שתהי' מולך על כולם כנ"ל ועכ"ז יהי' קמים עליך כי מאת ד' יהי' זאת כדי שתראו בפורענותם כיון שאתם נצולים בזכות עצמיכם וז"ש יתן ד' אויביך הקמים עליך נגפים לפניך יתן תרתי משמע ר"ל יניחם להיות קמים עליך כדי שיתנם נגפים לפניך דייק' ר"ל ועיניך רואות ולז"א עוד בשבע דרכים ינוסו לפניך דייקא וזה יהי' לך לתענוג כנ"ל – וכיו"ב פי' המעשה ד' ע"פ אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי וכו' דקאי על רדיפת השונאים שהו' כבודו של הצדיק שהשונאים ירדפוה ולא ישיגוה וכמ"ש ואתה ד' מגן בעדי זהו כבודי ומרים ראשי וז"ש אך טוב וחסד שירדפוני כ"י חיי ומ"מ ושבתי בבית ד' ולא ישיגוני והרדיפ' יהי' לכבודי שירדפוני שונאי ולא ישיגוני ונ"ל ז"כ דהע"ה סו' נ"ד כי מכל צרה הצילנו ובאויבי ראתה עיני יר' למה מבי' הקב"ה כלל צרת אויבים על ד"ה, ל"ל נתקבל תפילות לז"א מכל צרה הצלנו שמבי' עלי צרה ומציל אותי מצרה כדי שבאויבי ראתה עיני שאראה בעיני מפלת האויב, ותפלת ד"ה נתקבלה שנתן ד' בלב השונאים לרדפו ולא ישיגוהו רק אדרב' המה כרעו ונפלו וזהו לכבודו כל צדיק שהשונאים ירדפו' להרע לו ולא ישיגוהו כנ"ל: ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה וכו' נ"ל דאית' בעירובין ומוב' ברש"י בשה"ש סי' ז' בפ' לכה דודי נצא השדה דכרכים המוקפים חומה שכיח בה גזל ועריות אבל בפרזים כמו שדה לא אלא אומנין ועוסקים בתורה מתוך הדחק וזהו נצא השדה עש"ה א"כ הפ' ברוך אתה בעיר שתהי' ניצול מגזל ועריות אם שמוע תשמע וכו' דתור' מגין ומציל וכמ"ש בסוטה וגם ברוך אתה בשדה שלא תהי' צריך לעסוק בתור' מתוך הדחק בפרזים אלא ברוך בממון וז"כ ג"כ ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך כמובן וכן גבי ארור אתהם בעיר וכו' ארור אתה בבואך ודו"ק וא"ש דנקט הקרא תחיל' בבואך ואח"כ בצאתך ואיפכ' מבע"ל אך להנ"ל א"ש ודו"ק וא"ש: ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך וכו' ברוך טנאך ומשארתך ויל"ד כאן הקדים ברוך פרי בטנך ואחר ברוך טנאך וגבי הקללות הקדים ארור טנאך קודם לארור פרי בטנך ונ"ל דאית' דאין בעה"ר פוגע בנפשות תחלה והסברא כי השי"ת אינו מעניש את האדם על דרך נקמה רק שישוב מחטאו אבל גבי ברכות שבא מהשי"ת אשר בעין טוב יברך פשיט' שיברך אותו ואת ביתו בתחלה לפי"ז ניח' דגבי ברכות מתחיל שפיר בפרי בטנך שזה חביב לאדם יותר משאר ברכות אבל גבי קללות שאין רוצה לפגוע בנפשות תחלה כן מתחיל ארור טנאך תחלה אולי ישובו עי"ז ואם לא אז ארור ג"כ פרי בטנך ודו"ק – מאאמו"ר הנ' זצוק"ל: ארור האיש אשר יעשה פסל וכו' הנה סידר כמה ארורים ומסיים בסוף ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות וכו' וקשה שמתחלה כתב ארורים על עבירות מיוחדות שמשמע מזה שרק על אלה העבירות המפורשות יש ארורים ולא על עבירות אחרות ואח"כ כלל כל התורה כולם בעונש ארור, וכבר עמד בזה הרמב"ן ז"ל ונ"ל דאז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שלא ברכו בתורה תחלה וקשה הלא מפורש בכמה מקומות בתנ"ך כמה עבירות חמורות שעשו מרדו בד' והפרו מצוותו ועזבו תורתו וגם חז"ל הביאו בדבריהם עונות ישראל הגדולים שעשו, ופה תלו בישראל עוון אשר נראה לעוון קל נגד העונות אשר נזכרים עליהם בדברי הנביאים ותלו בו חורבן ירושלים והוא לא נזכר בשום מקום בתנ"ך עוד אחז"ל מה דכתיב על מה אבדה הארץ וכו' ויאמר ד' על עזבם את תורתי אשר נתתי לבניהם דבר זה שאלו לנביאים לשא ולא פירשוה עד שפירשה הקב"ה בעצמ' שנא' ויאמר ד' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וקשה הלא ידעו החכמים והנביאים מפשע ישראל הגדולים והנוראים ולמה לא תלוי אדמת הארץ בעוונותם ופשעיהם הרבים ועוד הלא מפורש בתורה ואמרו הגוים