דברי מהרי"א חלק ב קמד

כראוי לסוף לא יגדל שדה שלו כי אם מה שהי' בתחילה המעשר שלו ומביא מעשה וכו' לפי"ז אין שייך לומר בארץ ישראל ארץ זו טובה או ארץ זו אינו טובה דאין הדבר תלוי בארץ כ"א בבני אדם אם מעשרין שדותיהן אז הברכה מצויה אבל בחו"ל שפטור' ממעשר שם שייך שפיר לומר ארץ זו טובה או ארץ זו רעה כי אין הברכה תלוי רק בארץ עצמה משא"כ בא"י]: השקיפה ממעון קדשך וכו' פירש"י עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שעליך לעשות שאמרת אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וק' למה נקט רש"י התפלה על הגשמים ואם מפני שנאמר מן השמים דמשמע דבר שיורד מן השמים והלא דרשי' במס' מעשר שני ע"פ וברך את עמך ישראל בבנים ובבנות ואת האדמה בטל ובולדות בהמה אלמ' דאעפ"י שלא נאמר שמים דרשי' על הט"ל ונ"ל דאית' בתענית ח' אר"י אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פיסקי צדקה ואין נותני' שנא' נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר ע"כ אלמא אם נותני' צדקה כראוי יורדים הגשמים והכא כ' נתתי לגר ליתום ולאלמנה שנתן צדקה כראוי לכן פירש"י שפיר גם אתה עשה שלך ותן מטר על פני האדמה ודו"ק – ובפ"ה ממעשר שני דרשי' מהאי קרא השקיפה ממעון קדשיך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות וק' למה תלו בנים ובנות בשמים והלא כבר הבטיח ד' ית' וברך פרי בטנך ונ"ל דאית' במועד קטן כ"ב ארב"א בני חיי' ומזוני לאו בזכית' תלי' מלת' אלא במזלא ולכן שפיר דרשי מן השמים וברך בבנים ובנות שילדו במזלא טבא שהם קבועים בשמים אבל האי קרא וברך פרי בטנך הבטיח רק שיתברכו בבנים אבל מאיז' מזל יהי' על זאת לא הבטיח ולכן התפללו עתה על זה כי מחמת הצדקה הקב"ה משדד המזלות – עכ"ל מרן אאמו"ר הג' זצוק"ל [א"ה ונר' לפ' מד' הנ"ל בבנים ובבנות דידוע דמאכלים שאינ' כשרים ואינם מעישרי' גורמים דהבנים יש להם טבע רע ע"כ אמר בתורת וידוי שנתן מעשר שהי' אכילתו מתוקן לפיכך התפלל וברך את עמך בבנים טובים]: תנן בפ' חמישי ממעשר שני במנחה ביו"ט אחרון של פסח הי' מתודים כיצד הי' מתודים בערתי הקודש מן הבית זה מעשר שני וכו' והק' הספורנו מה ודוי שייך כאן הלא לא הזכיר שום חטא ועון ותי' דזה הי' הוידוי דידוע דמתחלה הי' הבכורים הכהנים ומחמת שטעו בעגל נטלי מהם ונתנו לאהרן ונמצא למידן שאם לא מעשו עגל לא הי' צריכי' לבער תרומות ומעשרות הקודש מן הבית רק נתנו לבכור בנו ונשאר בתוך הבית וזהו הי' הוידוי בערתי הקודש מן הבית וע"כ הטעם משום שטעו בעגל וחטאנו אך עדיין קשה לי הא תינח מי שיש לו בתוך ביתו בכור אבל כמה אנשים שאין להם בכור הלא גם המה צריכי' לבער הקודש מן הבית וליתן לבכור ונ"ל דאז"ל אלמלא לא חטאו בעגל לא הי' מיתה בעולם שנא' אלקים אתם ובני עליון כלכם וכאן כתיב ולא נתתי ממני למת וקשה מהיכן בא עתה המיתה לעולם והלא כתיב אלקים אתם אע"כ שטטו בעגל וחטאני לפניך ואן לך ודוי גדול מזה וק"ל דבר זה מאאמו"ר הג' זצוק"ל: אחר מצות בכורים כתיב ושמחת בכל הטוב אשר נתן וכו' פירש"י מכאן אמרו אין קורין מקרא בכורים אלא בזמן שמחה מעצרת עד חג שאדם מלקט תבואתו ופירותיו יינו ושמנו וכו' דהנה הרגיש רש"י בטעם סמיכות פסוק זה לכאן וגם מאי בכל הטוב ומה טעם שמחת וכי מצוה היא לשמוח כמו ושמחת בחגיך אתמה לכן פירש"י כוונת הפ' לקבוע זמן המקרא בכורים הוא בזמן שיש שמחה לאדם במאסף דגן תירוש ויצהר שלי הביתה היו' תבואתו ופירותיו יינו ושמנו דייקא שפירש"י על סדר