דברי מהרי"א חלק ב קמא

בקול ד' ע"כ דקשה מאי נ"מ אם קטן הוא בעיניו או אם הוא ראש שבטי ישראל בין כך וב"כ מחויב לשמוע בקול ד' ובודאי ידע שמואל שהי' קטן בעיניו ולמה באמת הי' קטן בעיניו ומה אמר לי ואשלחך בדרך לחרום החטאים וכי עד האידנא לא ידע שנשלח לזה ולדברינו הנ"ל יובן שפיר כי המשכיל יבין דהא דכתיב בגליא רזיא דהמלך מישראל ההולך נגד האימה צריך שיהי' לו התחתנות עם אותה אומה היינו דוקא כשנותן רשות מב"ד של מעלה להס"א שישלח את האומה שלו למלחמה על ישראל ואח"כ כשניחם ד' על הרעה אז צריכין ישראל לשליח נגד האומה ההוא דוקא מלך אשר יש לו שייכות מאותה אומה בכדי שאחר הנצחון כשיצעוק הס"א לפני ב"ד של מעלה על הרשות שניתן לו וישיבו לי הלא מהרסיוך ממך יצאו משא"כ אם הדבר היא איפכא כשהקב"ה שילח ישראל לכלות איזה אומה החוטאות דאז אין להס"א שום טענה לזעוק לפני הב"ד של מעלה ואז בזה יוכל להלחם עמהם אף מי שאין לו שייכות עמהם כנ"ל וז"כ הפסוק כי מתחלה כשנצטוה שאול שילך להלחם עם עמלק אז חשב בעצמו דודאי יש במשפחתו איזה פגם אשר באבות אבותיו או באמותיו אשר הוא יצא מהם הי' בהם איזה שייכות לאומה עמלק במה שאינו ידיעה לו או שהי' ע"י גירות או ע"י זנות לכך שמע לדברי הנביא והלך להלחם ואח"כ מטעם זה נתפתה שאול מן העם שאמרו לו שהוא מן המשובח ואין בו שום דופי וא"א להתקיים על ידו מחיית עמלק עד גמירא וזהו דברי שמואל שאמר הלא אם קטן אתה בעיניך כאשר חשבת בעצמך בתחלת הליכתך אך באמת ראש שבטי ישראל אתה כלומר החשוב והמשובח בישראל אתה ולא נמצא בך שום פגם ואין לך שום שייכות לאומה עמלק אך שלא תשאל א"כ יפה עשיתי שלא קיימתי לגמרי מחיית עמלק לזה אמר לו וישלחך ד' בדרך ויאמר לך והחרמת את החטאים כלומר טעות גדול בזה דדוקא כשישלח איזה אומה למלחמה על ישראל אז המלך מישראל היוצא נגדם צריך להיות לו שייכות עם אותה אומה כדי לסתום פי הס"א משא"כ בנידון זה שנשלחת בדרך ונאמר לך לך והחרמת את החטאים אשר בזה אין פ"פ לס"א לצעוק לפני ב"ד של מעלה ולכך אף שאתה מן המשובח בלי פגם כלל ג"כ אתה מחוייב לכלותם ולמה לא שמעת בקול ד' ודו"ק – מאאמו"ר הג' זצ"ל [א"ה עם דברים נחמדים הנ"ל יכול' לפרש פסוקים בשמואל ב' קאפ' א' בענין שבא אחד והגיד לדוד איך שהוא הרג להמלך שאול כתיב שם ויאמר דוד אליו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי ויאמר איך לא יראת לשלוח ידך לשחת את משיח ד' ויאמר דוד דמיך על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מותתי את משיח ד' ואית' בילקוט שם שהמגיד הזה היה דואג בעצמו ולכך אמר לו דוד דמיך על ראשך לשון רבים כלומר דמים רבים שפכת על נוב עיר הכהנים ואית' בילקוט שמואל א' קאפ' כ"א ושם הי' איש מעבדי שאול ושמו דואג האדומי ויגד לשאול וכו' וז"ל אמר לו' עשה אחימלך לדוד מלך בחייך שהרי אין נשאלין באורים ותומים אלא למלך מיד נכנס בו רוח קנאה ומסיים שם שדואג עצמו הרג פ"ה כהנים ע"ש ותמוה א' ששאל דוד לו אי מזה אתה מה נ"מ מי הוא דכיון שהרג את המלך ודאי הוא חייב מיתה ועוד שאמר לו פיך ענה בך קשה להבין ונר' לפי דברים שנאמרי' למעלה יובן היטב דיש לטעון על הריגת שאול שנענש בעון שלא קיים שפיר מחיית עמלק כפשיטא דקרא הלא מי שאין לו חיבור וקישור עם אותה אומה אי אפשר להלחם עמה וא"כ שאול שהי' בלי דופי ולא הי' שום קישור וחיבור עם שום אומה ומכ"ש עם עמלק שלא הי' לו שייכות עמו והי' בלתי אפשרי להתקיים על ידו מחיית עמלק ולמה נענש אבל יש לתרץ לפי דברים הנ"ל דבעמלק נשתנה דין זה שהרי אי אפשר לשום איש מישראל שיהי' לו שייכות והתחנית עם עמלק שהרי אין