דברי מהרי"א חלק ב קלח

בני אהרן ועבודת היום יהי' לכם עולם לחק גם הזמן הגלות שאין שעירו יוה"כ ואין לנו פר' אדומ' לכפרה והיתה קריאת פ' זו לטובתם תחת חקת הפרה לכפר בחדש השביעי בא' לחדש כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' – אמנם כן פשיט' מלתא דקיי"ל אין קרבן בלא נסכים כ"כ בזה"ז שאין קרבן רק שיח שפתתינו בקריאה הפ' כנ"ל צריך לאוריד דמעון במקום נסכים וכ"כ בזוהר שם ז"ל ועל דא ביומא דא קורין אחרי מות דישמענן טמא ויצטערין על אבודיהון דצדיקי' וכל דאחית דמעון עלייהו קוב"ה מכריז עליו ואומר וסר עונך וחטאתך מכופר ולא עוד אלא דלא ימותון בניו ביומוי ועליו כתיב יראה זרע יאריך ימים ע"כ ובזה מובן לי מאחז"ל דמנחות ד' ט"ו מביא אדם זבחו היום ונסכיו עד עשר' ימים נ"ל דאית' בברכות ל"ב מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה אבל שערי דמעה לא ננעלו שנא' שמע תפלתי ד' וכו' ואל דמעתי אל תחרש והנה בר"ה בראשית השנה אנחנו דופקים לפתוח שערי תפלה וביוה"כ מעוררים אנחנו לשערי דמעה וז"כ הפ' שמעה תפלתי ד' ברא"ש השנה ושועתי האזינה בין כסא לעשור ואל דמעת"ו אל תחרש ביוה"כ ואי' בויקרא רבה אמור ס"פ כ"ט אמר תחליפ' בכל מוספים כתי' והקרבתם ובר"ה כתיב ועשיתם אשה א"ל הקב"ה לישראל מעלה אני עליכם כאלו היום נעשיתם כאלו היום בראתי אתכם ברי' חדשה וביארתי עפמ"ש בר"ה כל דכייף אינש דעתי עדיף טפי וכ' זבחי אלקים רוח נשברה וכו' וא"כ זהו שרמזה חז"ל במתק לשונם מביא אדם זבחו דייק' היום בר"ה שהוא היום סתמא כמ"ש הט"ז הל' ר"ה ב' זוהר ור"ל בשערי תפלה והכנעה שהו' הזבח ואין זבח בלא נסכים מכאן ועד עשרה ימים דייק' אלו עשי"ת עד יום העשירי ששערי דמעות מצויין אצלינו: אציג כאן תשובה א' מה שהשיב כ"ק א"ז הג' מהרי"א זצ"ל להג' מו"ה שמואל צילץ זצ"ל לג"ש מעניני' דסדר' כי תצא וז"ל הטהור: במש"ק אחר הבדלה קבלתי מכתב הוד הרו"מ נ"י ולעשות רצונו הנני להשיב מענה לכבודו נ"י על אתר ע"ד הרגש שהעליתי בשיעורין דרבנן על הט"ז שדבר מפורש בתורה התירו אין רשות לחכמים לאוסרו והרי יפ"ת מפורש בתורה אחר ירח ימים תבא אליה ובעלתה וחכמים אסרו שלשה חדשים להבחנה, ופרו"מ נ"י במכתבו אלי מייתי מש"ס יבמות ד' מ"ח דפליגי תנאי בהאי קרא ירח ימים ולרשב"א פירושו ירח למ"ד יום, ימים ב' חדשים הרי צ' יום ג' חדשים כך עלתה במחשבה לפניו לתרץ קושייתי וביקש ממני להשיבהו, והנני: הנה ע"ד הרמב"ם פי"א מגירושין שציינתי במכתבי הקדום הלכה כ"א ציין שם בהגמיי' אות י"ד על מקורו מש"ס יבמות מ"ח הנ"ל והספרי הרי לנגד עיני היו דברי הגמי' הנ"ל אבל לאפיסת הפנאי באתי בקצרה ולא לחנם ציינתי ע"ד הרמב"ם הנ"ל והנני עתה למלאות דברי ולבאר היטב כוונתי כי להיות מוסכם דגזירת הבחנה רק דרבנן הוא במס' יבמות ד' מ"ב לרבא וגם לשמואל דיליף מקרא רק אסמכתא הוא דקרא אתי לדרשא ד' ק' שם שהביאו תוס' ד' מ"ב, והב"ש רס"י י"ג מסופק אליבי' דשמואל אפשר דאוריית' הוא ובתשוב' נוב"י קמא העלה באמת כן בדעת הרמב"ם [ולי צ"ע דעכ"פ להרמב"ם כל ספק דאוריי' להקל מה"ת ע"כ א"צ להמתין כלל מדאוריי' כדי להבחין וגם הרי האשה בחזקת ריקנית היא לכ"ע ספק מה"ת להקל ולא מספקינן לה במעוברת מן הראשון אלא דרוב נשים מתעברות וכו' עי' תוס' יבמות ד' ל"ז ובחידושי שם רק קצת פוסקים ס"ל באיכא לברורי לכ"ע ספק מה"ת להחמיר בתשו' מהרי"ט סי' א'] ועי' בתשוב' שבות יעקב ח"א סי' צ"ז ובתשו' בגדי כהונה ובתשו' יעלה חן מזה ולא אישתמיט א'