דברי מהרי"א חלק ב קלז

לו כל עונותיו שנא' עד אשר לא מחשוך השמש וכו' שהוא יום המיתה מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו ע"ש ויוה"כ זמן תשוב' לכל הי' לז"א שוב יום א' זה יו"כ שנקר' יום א' לפני מיתתך ולא תמתין עד יום מיתה וזהו טעם לבישת לבנים שאנו לובשין בגדי מתים ביוה"כ לימר ישוב היום שמ' ימות למחר וגם יום א' בזמן החטא באותו פרק שכרו עלי כאז וא בסנהדרין דבעל תשובה נר דולק על ראשו והו' נר ד' נשמת אדם וכ' בקהלו' נרו עלי ראשי וטל ראשי שכינת אל וא"כ למ"ד בגמ' אדם נידון בכ"י וא"כ אע"ג שקב"ה דן אותנו ברחמים באשר הו' שם כתי' וביויכ כולנו שלימים אף שעתידין לחזיר ולקלקל ח"ו אבל כיון שנידון בכ"י יש לו לידאוג בכ"י ואין לסמוך על יוה"כ לבד וכ' ואל יבא בכל עת אל הקדש ור"ל בכל ימות השנה מלבד ביוה"כ וז"ש בכל עת ר"ל בכל ימות השנה יהי' בגדך לבינים לא לבד ביוה"כ אלא תהא בתשוב' כל ימיך שמ' ימות למחר אז ושמן על ראשיך הי' שכינת אל הדבוק בנשמתיך לא יחסר עוד יובן טעם לבישת לבינים דכה"ג ביוה"כ משמש דבגדי לבן רומז למדה"ר כמ"ש אם חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ובגדי כהונה של בד היו ועתה בגלות דבגדי לבן אין ואין לובש ה הדר ובייה"כ אנחני דומין למהיש וכו' איש לבוש הבדים לכן אנחנו לובשים לבינים לעורר רחמים במעשה החניני' וז"ש בכל עת אפי' בגולה שאין לנו בגדי כהונה לכפר ולעירר רחמים יהי' בנדיך לביני' דייק' וגם אתה תעורר הרחמים ושמן על ראשך אל יחסר וז"ש כי ביום הזה יכפר וכו' ע"ו בגדי לבן לטהר אתכם מכל חטאתיכם דכשלג ילבינו אבל בגולה שיחסרו כל אלה מכל חטאתיכם דכשלג ילבינו דייק' מלשון ולא יחטוא ע"כ לפני ד' תטהרו אתם בעצמוכם: ולהיות כי אין טהר' אלא במים והן הדמעות וז"ל הק"ו באיכה משל לעשיר שנתהפכו עלי' המסיבות עד שהתרושש ולא השיגה ידו לכלכל את ביתו כ"א על הלחם לבדו והי' מעלה על שלחני לחם מעט כמו שה' רגיל בהיותו בעשרו שהי' מעלה על שלחנו מטעמים שונים ולא אכלו מן הלחם כ"א מעט א"ל בני אבינו מה תחשוב הגם עתה נשבע בלחם צר המעט הזה כמאז בשבתינו על סיר הבשר באכלינו מטעמים לשובע לא כן עתה אשר בלתי אל הלחם עינינו וא"כ צרי' אתה עכ"פ להעלות על השלחן לחם רב כדי שבעינו וזהו בכה תבכה בלילה יר' אל תתנו לך פוגת למעט הבכי' אחרי אשר לא נשאר לנו בחשכת הגלות עתה כ"א הבכי' לבד ואין לנו לא מקדש ולא מזבח שיכפר בעדינו בלתי אל הדמעות עינינו מהראוי שלא לקמץ עכ"פ הבכיי' ונשלמה פרים בכייתינו וזהו היתה לי דמעתי לחם עיכד וז"ש ג"כ קומי רוני בלילה ר"ל בגלות שפכי כמים לבך בבכיו' המטהר את הלב ניכח פני ד' לפני ד' תטהרו כנ"ל ואית' בויקרא רבה ס"פ כ' דא' בניסן מתו בני אהרן ולמה מזכיר מית' ביוה"כ מלמד שכשם שיוה"כ מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרת וכ' וצל"ה מ"ט לרמז כן ביוה"כ בקריאתינו הפ' ונ"ל עפמ"ש הזוהר פ אחרי ז"ל על דא פרשתא דבני אהרן ביומא דכפירו למהוי כפר' לחוביהין דישראל אמ' קב"ה אתעסקו דמיתתהון דצדיקיא אינון ויתחשב לכי כאלו אתין מקרבין קרבנין דהאי יומא לכפרא עלייכו דתנינין כל זמנא דישראל יהון בגלותא ולא יקריבו קרבנין בהאי יומא ואינון תרין שעירין ולא יכלין לקרבא יהא להון דוכרנא דתרין בני אהרן ויתכפר עלייהו עכ"ל א"כ מובן כוונת המ"ר למה מזכיר מיתתן ביוה"כ כשם שיוה"כ מכפר ר"ל באמצעית קרבנות וסדר היום ג"כ בזמן הגלות שאין קרבנות בשעירי לכפר מיתתן מכפרת וא"כ נ"ל דה"פ הכ' לפי שגם בפר' פר' אדומה נרמז בסמוכ' הכ' שמית' צדיקים מכפרת כמו פרה והתם כתיב זאת חקת התור' לז"א כאן והיתה לכם לחקת עולם דייק' ר"ל קריאת פר' זו דמיתת