דברי מהרי"א חלק ב קלג

איכה צהלי קול"ך בת גלים בתפלה ובד"ת לז"א קר' בגרון להוכיח אל תחשוך אבל כשופר דייק' כשופר המוכיח שא"י לומר לו טול קשוט עצמ"ך כ"כ אתה הגד לעמי פשעם דייק' שלא יוכלו לומר לך גם אתה חילית כמוני וקרא בגרון אל תחשוך תחילה לעצמך כשופר הרם קול"ך בד"ת והפלה ושוב והגד לעמי פשעם כנ"ל והנה ירמי' ירא להוכיח ג"כ וא"ל ד' אל תיר' מפניהם ונלחמו אתך ולא יוכלו לך הרי דתוכח' לרבים נקר' מלחמה לכבוש יצרם הרע ולהחזירם בתשוב' וז"כ פ' כ"ת ואתה תבער דם הנקי מתחל' מקרבך דייק' כי תעש' אתה הישר בעיני ד' ואח"כ כי תצא למלחמ' על אויביך הם הרשעים משנאיך ד' אשנא כדי להחזירם בתשוב"ה ונלחמו אליך ולא יוכלו לך ינתנו ד' בידך ושבית שביו ודו"ק עונ"ל דאל תחשוך ק' פשוט שישמע לקול ד' ועוד מאי נקודות הכ"ף כשופר בפתח ולא בשבא ונ"ל ד"ה תהלים סי' ה' אמ' אמרי האזינה ד' בינה הגינו הקשיבה לקול שועי וכו' ד' בקר תשמע קולי וכו' נ"ל לבאר הנה קיי"ל אסי' להשמיע קולו בתפלתו וכל המשמיע קול בתפלתו ה"ז מקטני אמנה אמנם יש ב' סיבו' שבעבורם מותר להשמיע קול בתפלתו א' אם א"י לכוין כ"כ בלחש והקול מעורר הכינה כמ"ש בש"ע א"ח סי' ק"א ב' אם הו' בשעת צרה וצועק אינו נתפס בשעת צערו וגם הו' הכרח לצעק' כדי לבטל ממנו הגז"ד במדת חנון אעפ"י שאינו כדאי כמ"ש חנון יחנך לקול זעקך וכו' והי' כי יצעק ושמעתי עי' תו' ר"ה ט"ז בפסיקת' ובזה מיושב קו' מג"א סי' ק"א ס"ד וי"א שבר"ה ויו"כ מותר להשמיע קולו בתפלתו והק' דלזוהר מוכ' דאסו' ע"ש ולע"ד או"א דא"ח כי מי שהו' בהיל על נפשו מחרדת ואימת יום הדין שמכיר את מך ערכו וצועק מכאב לב קרע רוע גז"ד אינו נתפס על צערו וגם מוכרח הו' לצעו' כדי לחנכו כמ"ש לכן בר"ה ויו"כ מאימת הדין מותר להשמיע קילו אבל השרידים אשר בטוחים בחסד ורחמי ד' המרובים ואין מרגישים בנפשם פחד הדין כ"כ טפי עדיף להתפלל בלחש וידוע דר"ה ויו"כ נקראים בקר ע"ש שאז מבקרים פנקסיהון של הבריות וכתי' לבקרי"ם אצמית והיי' לפי דג' שעות קמיית' קב"ה יושב ודן עי' מג"א סי' תקפ"ב הוי' שעת הבקר והנה בדהע"ה ל"ה בשום פעם חסרון כוונה וליה רשאי להגבי' קולו בתפלתו מ' לעורר הכוונה אלא צווח מתוך צער' ופחדו מאימת הדין ואי' בירו' פ' הרואה ר' יודן אמ' בו"ד י"ל פטרון אם באת לו צרה אינו נכנס אצלו פתאום אנא בא יעמד לו בפתחו של פטרון וקור' לעבדו או לבן ביתו והו' אומ' איש פ' עומד על פתחך שמ' מכניסו ושמ' מניחו אבל הקב"ה אינו כן אם באת צרה על אדם לא צווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי וצווח ואני עונה לו מיד ע"כ הנה נקט יצווח על שעת צרה וזה"ש אמרי זו תפלה בלחש האזינה ד' כמ"ש יהי' לרצון אמרי פי וכ' האזינה בלחש וכמ"ש צקון לחש וה"ט מ' בינה הגיגי יר' שאני מכוין תמיד אבל הקשיבה לקול שועי מלכי ואלקי ר"ל כשאני צועק מלכי ואלוקי בזמן המשפט ודין כי אליך אתפלל לך אני צווח ואימתי לז"א ד' בק"ר תשמע קולי בר"ה ויו"כ זמן הדין וביקור מעשים בבקר דייקי והנה הקול מעורר ג"כ הבכי' כמ"ש שמע ד' קול בכוו' וא"כ גם המוכיח לרבים להחזירם בתשוב' צרי' בהרמת קול לעורר העם והנה בדרך הטבע להתחיל בנחת בנמוך ואח"כ להגבי' קולו מעט מעט כי אם יתחיל הקול יחר גרונו מיד וא"א שימשך זמן מה וז"ש קרא בגרון ר"ל בקול אבל באופן שאל תחשוך שלא יחר גרונך והיו' כשופר הידוע במ"ת הרם קולך כמ"ש וקול שופר הולך וחזק עונ"ל דאי' בס"פ אלו מציאות הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעש' להם כזדונות ולבית יעקב אלו ע"ה וכו' ואי' במ"ק ע"פ וכשל נביא עמך גם לילה כסהו כלילה וטעמא נ"ל לפי ששגגות נעשו לו כזדונו' מ' שיש ח"ה בדבר וגם לפי שלמידום ממנו שאר ב"א ועושים כן בשאט נפש