דברי מהרי"א חלק ב קלב

אחר הפרנסה צריך לכונן בית תחילה ולזמן מזונותיו ואח"כ לקחת אשה ויכול לעבוד בוראו ולעסוק בתורה כי הא דאז"ל אם אין קמח אין תור' דאר"י מאחר שהאדם נושא אשה אז נקרא עבד ד' מפני שלבו פנוי מלהסתכל בעבירה ובנשים ומלתור אחר לבבו ועיניו כד"א ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם לפי' צריך להשתדל האדם לכונן בית בראש ולעשות ישוב בבית וממי אתה למד מהקב"ה שקודם בנה בית וכוננו וזימן כל פרנסה והמזונות קודם שיבוא אדם לעולם האיך ברא את העולם בראש שהוא הבית וזימן כל הפרנסה האיך ברא את הבהמות ואת החיות ואת העופות ואת הדגים והצמחים והאילנות שהם זימון כל הפרנסה לאחר שהכין הבית והפרנסה הביא את האדם וברא אותו ואת אשתו והולידו בנים ועשו ישיב בבית וע"כ נאמר בראשי"ת בי"ת רא"ש כאשר תבין באותיות תמצ' בית ראש וכן התחילה התורה בראשית כלומר בית ראשית והכל ענין א' ועכ"ז צריך האדם להשתדל בדרך ארץ ולעשות עתים לתורה ולהיות עמלו בשני הדרכים האלו מפני שיגיעת שניהם משכחת עון וכו' עכ"ל לענינינו וזה מסכים הולך למאז"ל לגמרתינו כנ"ל [א"ה עיין בשו"ת מהרי"א אה"ע סי' ע"ז באריכות]: דרוש לחודש אלול מאאמו"ר הג' זצוק"ל ישעי' נ"ח קרא בגרון וכו' כשופר הרם וכו' תמי' דדמינן לשופר ונ"ל כי היציאה מן ההיפוך אל ההיפוך קשה מאד ואין הטבע סובלתו ע"כ המוכיח צרי' להורו' לבעל תשוב' לשוב מעט מעט וידוע מחכמת התקיע' הו' להתחיל בקול נמוך ואח"כ להגבי' הקול יותר ויותר כמ"ש וקול השופר הולך וחזק וז"ש קרא בגרון להחזירם בתשובה באופן זה דווק' רש פר הרם קולך דייק' תחילה נמוך ואח"כ הרם ויותר נ"ל ויובן ר' פ' אלה הדברים דאי' ספ"ז דעירוכין אראב"ע תמה אם יש בדור הזה שיודע להוכיח כ' רש"י דרך כבוד של"י פניו משתנית ורש"י ר"פ דברים כ' כאן סתם הדברים והזכיר] ברמז מ' כבודן של ישראל ונ"ל זהו בדור המדבר שהי' דור דעה ודי לחכימ' ברמיז' וז"ש נמי הני בדור הזה דייק' שהן חסרו דעת מי שיודע להוכיח דרך כבוד דייק' ושהן חסרי דעת מי שיודע להוכיח דרך כבוד דייק' ברמז אין מרגישין כמ"ש, ושוטה אינו מרגיש ולפרש החטא אינ' מ' כבוד אמנם כן קי מצו' תוכח' מה תה' על' ונ"ל בפני רבים דווק' איכ' חששא דכבוד אבל ליחיד בפ"ע אין כאן בושה וז"ש קרא הוכח תוכיח את עמיתך דייק' ביחיד ולית עלי' חטא א"צ לכסות החטא ולהזכיר ברמיז' ע"ד נשוי פשט כסוי חטא וגם ליכ' חטא דבושה משא"כ ברבים בעי' ברמז דווק' מ' כבודן וא"כ מרע"ה נמי לכ"א בפ"ע הי' מוכיח פשעו בפניו לז"א אלה הדברים דייק' ר"ל במדבר בערבה שהזכירן ברמז' הו' אשר דבר משה אל כל ישראל דייק' ואיכ' מ' כבוד אבל ליחידים גילה עונם בפניהם אמנם דור דיעה מרגישים ברמיז' הי' ול"ה צריך יותר משא"כ בדור הזה וז"ש שלמה במשלי מוכיח אדם אחרי חן ימצ' ממחליק לשון ר"ל הדורש הי' המוכיח ברבים צריך להחליק לשון ולהזכיר ברמז ומי שאין מרגיש ברמיז' אין לו תועלת התוכחתו וע"כ צריך אח"כ להוכיחו לכ"א בפ"ע לז"א מוכיח אדם לכ"א בפ"ע אחרי שהוכיח לרבים חן ומצא והנה הר"מ ה"ת והטור הל' ר"ה כ' כי השופר מלבד שהו' גזה"כ רמז י"ב עורו ישנים מתרדמתכם לחזור בתשובה אמנם קול השופר אינו מפרש החטא רק רמז וז"ש קרא בגרון ולא בהרמת קול כגון תוכח' ליחיד אזי אל תחשוך לפרש לו החטא אבל כשופר הרם קולך כדין הגד לעם פשעם יר' בדרש' ותוכח' לרבים אז' דווקא ברמיז' בעי' כשופר מ' כבוד - עונ"ל דאית' תמה אני אם יש יודע להוכיח שאם א"ל טול קיסום וכו' וקשוט עצמך תחיל' ואי' במד'