דברי מהרי"א חלק ב קל

ובריית' אהדדי כנ"ל וגם מיהת קרא דמייתי הרמב"ם לא כן הוא כדבריו בההוא קרא כנ"ל לכן נ"ל דהחילול לכרם הוא בשנה הרביעי וכבר נטע הוא שלשה שני ערלה ואותן השנים אין לי בו כלום שהוא אסובה"נ, וא"כ גם אם יטע כרם קודם בנין הבית אין לו פרנסה ממנו עד אחר בנין הבית ואחר חילול הכרם בשנה רביעי לנטיעתו ולכן דייק הרמב"ם בראייתו מקרא בסיום הקרא מי האיש אשר בנה וכו' אשר נטע כרם ולא חללו דמוכח שבנה בית קודם שנת חילול הכרם וע"כ כבר נטע הכרם קודם בנין הבית בשני הערלה כדי שיהי' מוכן פרנסתו אחר שיבנה הבית יגיע שנת החילול ולכן בפ' תצא שפיר הקדימו הקרא הכרם לבית נקי יהי' לביתו וכו' לפי שבפועל באמת הכרם כבר נטעו מקודם ביתו וסוף מעשה ותכליתו במחשבה תחילה שכרמי יהי' לביתו דייקא יצורף יהיה כרמו לביתו שקדם ר"ל שיהי' פרנסתו מוכנת תיכף מיד אחר בנין ביתי מזה הכרם שכבר הכין ונטעו מקודם ונמצאו שניה הכתובים קיימים וכל ד"ח במשנה וגם בבריית' וגם דברי הרמב"ם קיים וקיימים ומזוקקים מכל סיג בס"ד ולק"מ כנ"ל: והנה הגדול שבחכמים בקהלת סי' ב' אמר הגדלתי מעשי בניתי לי בתים ואח"כ נטעתי לי כרמים וכו' וכן בסי' ג' בסדר העתים נקט בהיפוך תחילה עת לטעת ואח"כ עת לבנות ותמיה על עצמו ועכ"ל אין קפידא באלו השתים לכן אפכי' שלמה לסדרא ויפה עשה גם הרמב"ם כן ביקש משה להיות כשלמה וכתב יושר דברי אמת ואפשר עוד שאחר אשר כן עשה שלמה בניתי בתים נטעתי כרמים וכו' חזר ואמר ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי וכו' והנה הכל הבל ורעות רוח וכו' לכן חזר ואמר לכל זמן ועת לכל חפץ וכו' עת לטעת עת לבנות וא"כ הו' ודאי שפיר חזי הרמב"ם שכ' כסדר העתים שקבע שהע"ה באחרונה כנ"ל והנה בנביאים בישעי' סי' ס"ה כ' ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר ואכל וכו' ובירמ' א' כתיב לבנות ולנטוע עוד שם בסי' ל"א עוד אבנך ונבנית וכו' עוד תטעי כרמים וכו' עוד שם כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע וכו' ובישעי' ס"א ובנו חרבות עולם וכו' ובני נכר כורמיכם וכו' ומן הנמנע שלא היו אלו הפסוקים כולם בזכרונו של הרמב"ם בעת כתבו הלכה זו דרך בעלי דעה וכו' הנ"ל דמי לנו בעל דיעה גדול יותר משהע"ה – ושם בהלכה י' ז"ל הרמב"ם ואלו שאין יוצאין לעורכי המלחמה כל עיקר וכו' הבונה בית חנכו וכו' והנושא ארוסתו וכו' ומי שחילל כרמו וכו' שנא נקי יהי' לביתו שנה א' ושמח וכו' אשר לקח מפי הקבלה למדו שיהי' נקי שנה בין לבית שקנה בין לאשה שנשא בין לכרם שהתחיל לאכול פריו עכ"ל הרי כפל דבריו פעמיים ושינה הסדר כנ"ל נטיעת הכרם לבסוף, ואפשר דס"ל דמרבי' כרם מאשר לקח דכ' בסוף הקרא ולא כפירש"י הנ"ל דנפ"ל מיהי' כנ"ל, מיהת גם מזה נרא' בעליל דקפידא דקרא הו' כמ"ש הכ"מ והפ"ח הנ"ל דבחדא סגי או בית או כרם קודם נשואין אבל כוונת הרמב"ם הוא שיכין עוד מקודם מלאכה קבוע לפרנסתו ואפשר שהע"ה כיון לזה באמר תחילה הגדלתי מעשי ר"ל הכנתי פרנסתי תחילה ואח"כ בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים וכו' גם שניהם כנ"ל שוב מצאתי לחז"ל בויקרא רבה פ' כ"ה בס' קדושים וז"ל וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ ר"י בר סימן פתח אחרי ד"א תלכו וכי אפשר לב"י לעלות לשמים כי ד"א אש אוכלה אלא מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה הה"ד ויטע ד"א גן בעדן אף אתם כשנכנסתם לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה הה"ד כ"ח וכו' ונטעתם ר"י בשם ר"ל פתח הגדלתי מעשי בניתי לו בתים נטעתי לי כרמים אמר הקב"ה למשה לך אמור לאבות הראשונים הגדלתי לעשות עם בניכם כ"מ שהתניתי עמכם בניתי לי