דברי מהרי"א חלק ב קכט

נבר' האדם להיות בעולם רק זמן קצר כגון שסיבת הווייתו אינו רק לתקן איזה דברים בעבודת ית"ש דהיינו שכבר הי' פטם א' בעולם והתרשל באיזה מצוה ע"כ מוכרח לבא עוד הפעם ע"י גלגול לתקן אות' מצוה שביטל ממילא מיד אחר תיקון של אותו מצוה שהתרשל בגלגול הראשון והתקין הקלקול מה שקלקול מיד בא זמנו ליפטר מעוה"ז והנה מצינו ב' מיני עבירות א' שהגלות המר גרם להם כגון בענין מו"מ שאין לנו בגלות שדות וכרמים לפרנס אותנו וזה גרם גדול לכמה עבירות כגון לשקר קנאה ושנאה ולה"ר וכמה מצות שאין ביכולתנו לקיים בגלות כגון תרומה ומעשר וכו' וא"א לקיים רק על אדמת הקודש שהנחיל ד' לאבותינו ויש עוד סוג עבירה שאין הגלות גורם וסיבה ואדרבה מחמת הגלות הי' לנו לעזוב אותם שעשו בשאט נפש למשל שישבו בסוד משחקים עם תוף חליל בריקוד בחור ובתולה יחדיו וכגון הגאוה והשררות עבירות אלו אין הגלות גורם ונהפוך הוא הגלות הי' לנו למנוע דוגמתן ולהיות לבינו נכנע על אריכת הגלות וא"ש דהנה מצינו שהגלות מכונה בשם לילה כמ"ש בישעי' שומר מה מליל וכו' והנה אותן עבירות שהגלות גורם על אותן אין שום תכלית להביא עוד פעם בגלגול כי חוזר וניעור כל זמן הגלות כי הגלות יכריחו עוד הפעם לעשות עבירות אלו שהגלות סיבה לכן לא יבא עוד הפעם בשביל עבירות הללו לעוה"ז כי אין שום תכלית רק על אותן עבירות שעבר בשאט נפש שאין הגלות גורם יכול להיות כשיבוא עוד הפעם בגלגול שיתקן מעוותו מה שקלקול וז"כ הכ' כי יהי' בך איש אשר לא יהי' טהור מקרה לילה ר"ל שהסיבה לעבירות שבידו יהי' הגלות הנקר' לילה אבל משאר עונות יהי' נקי אז כשיבא הזמן שיצא אל מחוץ למחנה להפטר מעוה"ז לא יבא אל תוך המחנה ר"ל לא יבא עוד בגלגול לעוה"ז כנ"ל ודו"ק – מאאמ"ו הג' זצוק"ל: הרמב"ם פיה מה' דעות ה' י"א כ' דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואח"כ ישא אשה שנא' מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש אשר בנה בית ולא חנכו ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה והתמי' מפורסמת דמקרא איפכא כתיב אשר בנה וכו' אשר נטע וכו' וגם בסוטה ד' מ"ד ע"א ת"ר אשר בנה אשר נטע לימדה תורה ד"א שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה ועי' בכ"מ ולח"מ ובסדר משנה – ונ"ל טעמי' דהרמב"ם דבמשנה בסוטה ד' מ"ג אלו שאין זזין ממקומן בנה בית וחנכו נטע כרם וחללו הנושא את ארוסתו וכו' שנא' נקי יהי' לביתו וכו' לביתו זה ביתו יהיה זה כרמו ושמח את אשתו זו אשתו וכו' ופירש"י נקי יהיה לביתו בשביל ביתו, יהיה רבוי' הוא הוסיף לך הוויי' אחרת להיות כזו עכ"ל, הנה נשמר רש"י באריכת לשונו זה מקושי' גדולה דקשה קרא דפ' שופטים שהקדים הבית לכרם ללמד ד"א כדתני בבריי' ד' מ"ד הנ"ל ולמה א"כ בפי תצא סמוך ונראה. שינה הקרא הסדר והקדים הכרם לבית כדדרשי' נקי יהיה לביתו יהיה זה כרם לביתו זה ביתו וכו' לכן פי' רש"י כנ"ל ור"ל אע"ג שהקדימו הקרא בתיבת יהי' ע"כ נטפל הוא לבית דרך רבוי' הוא דגלי קרא והוסיף לך הוויי' אחרת להיות כזו, ומי נתלה במי הוי אומר המאוחר נתלה בהמוקדם, וגם במשנה גופא תמוה שהקדים לדרוש תחילה לביתו המאוחר בפסוק ואח"כ תיבת יהיה המוקדם בפ' ואיפכא הל"ל כסדר הפסוק לזה פירש"י כנ"ל דע"כ נהפוך היא לביתו תחילה ואח"כ יהיה לרבות כרם שיהי' דינו כמו בביתו כנ"ל ברור כוונתו אבל קשה קרא גופיה למה הקדים הטפל להעיקר יהיה לביתו איפכא הל"ל נקי לביתו יהיה שנה א' וכו' על הסדר הכתוב בפ' שופטים אשר בנה אשר נטע וכו' אע"כ מוכח כהרמב"ם הנ"ל אבל עדיין קשי' קראי אהדדי וגם קשיא המשנה