דברי מהרי"א חלק ב קכז

שהיו אוכלים מאכלי מה"ש, בתבנית שור אוכל עשב שמוצי' ריעי – ומעתה איכ' התנצלות על עמון ומואב שלא קודמו בלחם ומים, של"ה כדאי להם לחמם ומומם הגשמיית אחרי שהם מושגחים בלחמי ומימי השמים אך א"כ איך עלה בדעתו שבלעם יקללם, ואי' במד' ולא קם נביא עוד בישראל, אבל באו"ה קם ומנו בלעם ותמי', ונ"ל דעקרים ועקוד' הק' איך מנע קב"ה טובה מב"א לגזור אומר שלא יקום נבי' עוד, ונ"ל דבשני עניינו' כתי' בתור' מעלת משה על כל מיני ברואים, עניו מאד מכל אדם, ובנבואתו, והנה בענוה כתיב מכל אדם ע"פ האדמה, י"ל שהי' באותו הדור, משא"כ בנבואה, והנה מעלת הענוה והנבואה, א' הו' עפמ"ד ספ"ק דע"ז ענוה גדול' מכולם וכו' וענוה מבי' לידי רוה"ק, והב"ל פי' עניו מאד מכל אדם וכו' יר' שהי' חושב שכל אדם נתעלה ממנו, והנה כמו כן אם יקרה בדורות הבאים שיעל' אדם כמשה בנבואה, או למעל' ממנו, הו' בנפשו בודאי לא יגבה לבו לחשוב שעלה במעלה זו, שהכנות לנבואי, הו' ענוה ואיה ענונותו, כשיחשוב שנתעלה ממשה, אך בלעם הרשע עלה בדעתו לקלל ישראל בימי משה, ולא הי' חש שברכת משה יתעלה על קללתו, וז"ש ול"ק נביא בישראל יר' שיחשוב שעלה למעלתו, אבל באו"ה קם, שחשב שעלה עליו, ואית' בתענית ג' פרנסים טובים עמדו לישראל, וכנגדם ג' דברים, המן והבאר וענני הכבוד, וז"כ על דבר אשר ל"ק אתכם בלחם וכו', אך יש בזה התנצלות שאין כדאי להם מאכלם שהי' להם לחם ומים מן השמים בזכות משה, אך א"כ איך שכר בלעם לקללם, עינ"ל ליישב מאמ' אבל באו"ה קם, ויפיר' המד' וישכון ישראל בטח בדד לא כבדד שאמ' משה ד' בדד ינחני, ולא כבדד שאמ' ירמי' מפני ידך בדד ישבתי אלא כבדד של בלעם שנא' הן עם עם לבדד וכו' ותמי', ונ"ל דאי' בפ' בהעלותך גבי לשה"ר של מרים ויאמרו הרק אך במשה דיבר ד' וכו', ובאה התשוב' אם יהי' נביאכם וכו' ונ"ל עפמ"ש העקרים לפ' לא קם נביא וכו' דאיך שידד הטבע מכל ישראל לגזור אומר כזה, ותי' שגם משה ל"ה עולה כ"כ במעלי נפלא' רק למעלת הדור ההו' שקיבלו תור' מפי הקב"ה, וז"ש לך רד מגדולתך כלום נתתי לך וכו', וז"ש הרק אך במשה פי' בשביל גדולתו לבד' הלא גם בנו בשבילנו, דאנחנו הסיבה, וישמע ד' באמרו לך רד מגדולתך וכו', והתשוב' אם יהי' נבאכם, הו' עפמ"ש הרמ' מעלת נבוא' משה נגד שארי נביאים שהו' כעין חלום, משא"כ נבוא' משה, וזהו התשוב' מעל' משה יותר נגד שארי נביאי', אם יהי' נביאכם בשבילכם עכ"ל, זאת לא יזכו אלא למראה, לא כן עבדי משה פא"פ אדבר בו, בשבילו לבד הו' זוכה למעל' זו, הרי דהרשיעם קב"ה לייחס מעלי נבוא' משה לאחרים והנה משה התפלל ונפלינו אני ועמך, ופי' רז"ל ביקש שלא תשרי שכינה על או"ה ונתן לו, והסיב' הו' לזה ע"י בלעם כמ"ש במד' הצור ת"פ לא הניח הש"י פ"פ לאו"ה לומר אתם רחקתנו שלא נתת לנו נביאים, ופרצו בזנות ע"י, והעקרים פי' ונפלינו אני, פי' על נבוא' משה נגד נביאי ישראל, ועמך שלא תשר' שכינה על או"ה, והנה לזה שיהי' הו' מופלא ל"ה צריך סיוע, אבל שלא תשרי שכינה על או"ה הי' צרי' לסיוע לזה מבלעם שע"י נתחזק משאלתו, שמבלעדו הי' פתחון פה לאומות, וז"כ ולא קם נביא וכו' זהו הי' מצד עצמותו לקיים תפלת משה ונפלינו אני על מעלתו, אבל באו"ה קם שלא נתקיים תפילתו שלא ישר' שכינה על או"ה רק מחמת בלעם – וטעם שלא תשרה שכינה באו"ה, עפמ"ש בשופטים תמים תהי' עם ד"א, כי הגוים וכו' נביא, הרי דעי"ז שיש בישראל לבד מעלו' הנבוא' יהי' תמימים ולא ידרשו לעינות וכשפים, ואי' בנדרים ל"ב כל שאינו מנחש מכניס' אתם במחיצה שאפי' מה"ש א"י לכנוס לשם כי לא נחש וכו' והסיבה לזה הי' בלעם, שע"י נראה דליכ' מעלה לאומות ע"י נביאם