דברי מהרי"א חלק ב קכו

ימיו של זה אלא ע"כ קאי על תחה"מ אלמא דמשלוח הקן גופא מוכח דאין השכר בעוה"ז ונר' דהנה בכל מצות שאדם עושה צריך שתי הכנות כנגד בכל לבבך ובכל נפשך דהיינו המחשבה כנגד הנשמה והמעשה כנגד הגוף למשל מי שנטל שופר בידו כל היום ואינו תוקע בודאי אינו יוצא וה"ה אם תוקע ואינו מתכון נמי אינו יוצא כדאמרי' בר"ה עד שיתכון השומע ומשמיע והנה השכר על המחשבה דהיינו הנשמה תקיים לעוה"ב אבל שכר המעשה שיקבל הגוף עיקר שכרו בעוה"ז ועל שכר כזה מצינו בכל התורה כמו ונתתי גשמיכם ואכלתם לשובע ולפי"ז מתורץ קושי' דלעיל דרש"י מפרש רק שכר הגוף דהיינו שיבנה בית שהגוף נהנה אבל הגמ' בחולין הנ"ל איירי משכר לעוה"ב כמו שתחה"מ תלוי' בה לכן מוכח שפיר שאינו בעוה"ז וכן מה דאמרי' שכר מצוה בהאי עלמא ליכא דהיינו נמי שכר הנשמה, מאאמו"ר הג' זצוק"ל: על דבר אשר לא קדמו אתכם וכו' ואשר שכר וכו', ונ"ל המשך ב' עבירות אלו שלא קדמו ואשר שכר וכו', דאית' בפסחים ד' קי"ח אר"א קשים מזונותיו ש"א כקריע' י"ס שנאמ' וכו' ופי' הרי"ף שייכות המזונו' לקריע' י"ס דאי' בברכות כל האומר תהלה לדוד בכ"י ג"פ מובטח שבעוה"ב דאית בי' תרתי, דאתי' בא"ב, וי"ב שבח מזון לכל חי, ופי' ב' הגאון מהרא"ו ז"ל דכוונ' דהל"ל תהלים קי"א אודה בכל לבב דאתי בא"ב, וכתי' בי ג"כ פרנסה טרף נתן ליראיו, אך התם כתי' ליראיו, ובאמת מכין הקב"ה מזון לכל חי, לכן קבעו תהלה לדוד וכו', ובזה פי' הרי"ף המשך, מ' דמדה"ד מקטר ע"ז ליתן מזונות לרשעים כשהקב"ה מפרנס לכל, כמו שקטרג מה"ד בקרוע' י"ס הללו עע"ז, וכו' ע"ש, והנה מזונו' מפעילות האדם, צריך לתובעו, ולפעמים להעמידו בדין וכן הי' בקריע' י"ס ויצעקו ב"י, וז"כ קשים מזוניתיו ש"א וכו' שתלוים באדם, כקריע' י"ס וכו', ולי נ"ל דאי' בערובין י"ח גבי שליחות היונה כתיב והנה עלה זית טרף בפיה, אמר' יהי מזונותי מרורים כזית בידו של הקב"ה, ולא מתוקים כדבש בב"ד, והנה מזונות התלויים בבו"ד, הם בב' עניינים, דאי' בביצה ל"ב ג' חייהם א"ח, המצפה לשלחן אחרים וכו', ויל"ד על לשון מצפה, הל"ל האוכל על שלחן אחרים, ונ"ל דאיכ' ב' גווני מצפה לשלחן אחרי', א' אף בלא אוכל אצלו, א' אם דרך העשירים בהרוויחם ממון, לשליח לעניים, הם העניים מצפים על שלחונו, יר' שירוויח העושר, ב' שהו' שכר אצלו בענין עסקים, ודרך העולם הו', כשמרויחים אז נותנים שכר פעולה, בטובת עין, וא"ל דוחים אותו בלך ושוב, והב"ל דרוש מ"א פי' כי ממך הכל ומידך נ"ל, משל לאדם ששולחים אותו ליריד בסך ממון לשלם שם לכל א' חובותיו, שהו' צרי' לשלם כל חלופי כתבים של המשלח, וכן יש לעני על העשיר ח"כ פתוח תפתח וכו', הענק תענק וכו', וז"ש כי ממך הכל, ומידך חתימת ידך נ"ל, שיש לעני חתימ' ידך עלינו ועל ב' אלה אמרו המצפ' לשלחן אחרי', שהו' מצפ' שירוויח העשיר, וכן יש ב' מיני מזונות בידים, א' שעוסק במו"מ ומרויח, ב' מעלת מזונות נפלאה, כמו שנעשה במדבר ומבוא' בזה פ' תהלים קיו וימירו את כבודם בתבנית שיר אוכל עשב, ונ"ל דכ' ביואל ב' ואכלתם וכו' נ"ל עפמ"ד בחגיגה י"ו ג' דברים אדם דימ' למה"ש, וג' לבהמה, אוכלי' ושותי' ומוציא' ריעי כבהמה, ואי' בתענית כ"ו אין אומרין הלל אלא על נפש שבע' וכרס מלאה, וא"כ אכילה כזו, הוא צורך הודאה, ח"ש ואכלתם אכיל ושבוע כשנענים על הצרה, למען יאמרו הלל, והללתם את שם ד"א אשר עשה עמכם להפליא, ולא יהי' בושה במאכלם, ויקויים ולא יבושו עמי לעולם, והנה בהיותם במדבר היו במעל' יותר מזה, של"ה מוציאים ריעי דכתי' לחם אבירים, ואמ' ביומא ע"ה לחם שמה"ש אוכלים, ורי"א שנבלע ברמ"ח איברים, וא"כ הי' להם אכילה זו לכבוד גדול, להיות כמה"ש, והנה הם תפלו על המן ואמרו נפשינו קצה בלס"ק, ז"נ וימירו את כבודם