דברי מהרי"א חלק ב קכה

בקומו מצוה זו שהאם צועקת על בניה אחר שילוחיה מזה יקח מוסר בלבו הלא בפשעינו שלחה אמנו הקדושה והוא נותן לב לחזור בתשובה על גלות השכינה לקרב הגאולה ואז"ל ביומא גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם כנ"ל – ובזה מובן היטב מאז"ל האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך משתקין אותו ברכות דף ל"ג ופי' אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו ותמוה דלשון המשנה על קן צפור יגיעו רחמיך עיקר חסר מן הספר וגם תמוה על טוב יזכר שמך לפי' הגמ' ענין אחר הוא ומאי לשון יזכר שמך הול"ל על טוב יהללוך או יברכוכה לפי' הגמ' ע"ש לכן נר' לפמ"ש בטעם מצוה זו ובאמת זו נר' ראי' והכרח לזה ממה שלא הזכיר הכתוב השם במצוה זו ובאמת גבי למען ייטב לך לא פירש מי והול"ל למען ד' ייטיב לך וכו' ובכולה פרשה גם מקודם לא הוזכר ד' וצ"ל דסמוך הכתוב למען ייטב לך מי שבידו להטיב הוא הקב"ה אמנם לפמ"ש א"ש טפי דה"פ לאו הטבת גמול קאמר אלא הטבה זו ר"ל שכר מצוה מצוה שמצוה זו גוררת מצוה ור"ל למען ייטב לך פעולה זו שתשלח האם וכו' ייטיב לך יגרום לך שתטיב דרכך בתשובה גמורה מאהבה בשביל גלות השכינה כנ"ל וגדולה תשובה שמארכת וכו' והארכת ימים אבל לפי' הרמב"ן בשביל ללמד רחמנות ולא להיות אכזרי זה מדה טובה אחת אבל בקרא למען ייטב לך ליכ' לפרש כנ"ל אא"כ הטבה גמורה בכל דרכיו מכל וכל וע"כ צ"ל הטבה הוא תשלום גמול כפשוטו וא"כ הול"ל בפי' למען ד' ייטיב לך כנ"ל וא"כ ה"פ האומר על קן צפור יגיעו רחמיך דייקא ר"ל האומר טעם המצוה זו הוא רק ללמד לבני אדם מדת רחמנות שיגיעו להם רחמיך מה אתה רחום כמאז"ל והלכת בדרכיו וכו' ולכן קשי' לי' ועל טוב יזכר שמך דייקא ר"ל לפי טעם זה ראוי' הוי להזכיר השם הטוב ומטיב אצל ההטבה שהבטיח תשלום גמול ר"ל למען ד' ייטיב לך לכן משתקין אותו כי באמת הטבה זו הכונה כפשוטו הטבת גמול אלא שכר מצוה מצוה שמצוה זו גורמת לאדם להטיב דרכו לחזיר בתשובה שלימה כנ"ל וידוע אז"ל אין מושיבין סנהדרין מי שאין לו בנים לפי שהוא אכזרי וא"כ נר' לטעם הרמב"ן הנ"ל דמצוה זו ללמד רחמנות בדין הוא שיטול שכרו שיזכה לבנים כמד' הנ"ל דאל"כ מה תועלת לו המצוה אם מ"מ טבעו גורם להיות אכזרי וא"כ גם שניהם אמת עעם רמב"ן ללמד רחמנות וטעם שני להטיב דרכו בתשובה, ויצה"ר נקרא רוח כמ"ש איזהו גבור הכובש יצרו שנא' ומושל ברוחו וכתיב אם רוח המושל יעלה וכו' וכן אין אדם שליט ברוח' וזה פ' המסורה תשלח את האם וטעם מצוה זו שנים המה אחד הוא תשלח חרונך ר"ל הסר כעס מלבך להיות רחמני ולא אכזרי, ושני הוא כדי תשלח רוחך יצה"ר רוח המושל עליך תדון אותו בשלוח וגירושין לגמרי יבראון ותחדש פני האדמה ר"ל ובראת לך לב חדש והארכת ימים עי"ז תתחדש כנשר נעוריך היינו ותחדש פני האדמה והן הן דברי הכתוב שמפרש עצמו שני הטעמים תשלח את האם טעם א' הוא כדי ללמד להיות רחמני ומזה ימשך שאת הבנים תקח לך תזכה לבנים שלא להיות אכזרי ועוד טעם שני למען ע"י מעשה זו ייטיב לך יהי' סיבה שתטיב דרכך לגמרי והארכת ימים עי"ז כדברי המסורה תשלח האם משום תשלח חרונך ומשום תשלח רוחך וכו' ודו"ק עכ"ל מרן אבי הג' זצוק"ל [א"ה עיין בפ' בשלח עוד פי' נכון על מסורה הנ"ל]: כי תבנה בית חדש וכו' פירש"י אם קיימת מצות שלוח הקן תזכה לבנות בית י"ל דמשמע שד' נותן שכרו בעוה"ז והא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וביותר ק' דאית' בחולין דף קמ"ב אין לך מצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלוי' בה בכבוד או"א כ' למען יאריכון ובשלוח הקן כ' והארכת ימים הרי שאמר לי אביו עלה לראש הבירה והביא לי גוזלות ובחזירתו נפל ומת היכן אריכת