דברי מהרי"א חלק ב קכד

שם אדמה לז"א שנא' בשג"ם הו' בשר לפי שג"ם מש"ה הו' בשר מיסוד עפר לכן לא ידון רוחי באדם לעולם לא יהי' נשמתו בו בגופו לחיות לעולם גם עליו נאמר בשג"ם זה מש"ה ג"כ הי' בשר והאדמה על ראשו והי' ימיו ק"כ שלה. – עכ"ל מרן אבי הג' זצוק"ל ולפי הנ"ל נ"ל לפ' פ' ותדבר מרים ואהרן וכו' הלא גם בנו דיבר וכו' דהנה כתיב אתו דכא ומשה הי' עניו מכל אדם ואית' ענוה מביא לידי רוה"ק וכו' וז"ש ותדבר וכו' הלא גם בנו דיבר וכו' וא"כ השוו א"ע לו בהכרת גדולות ד' לז"א וישמע ד' ומעיד על משה והאיש משה וכנ"ל הו' האיש וכולם נגדו אדם וכיון שהי' עניו מאד מכה"א ע"כ השגת משה ג"כ יותר בנבואה והשגת כבודו ית' כי אתי דכא ובכל ביתי נאמן הו' במ"ט שערי בינה בית"ו דייקא א"ב אל"ף בינים בכ"ל גימט' בנו"ן ביתי בנו"ן שערי בינה ודו"ק בס"ד – [א"ה ואני פי' מאמר חז"ל גדול שנאמר במשה ואהרן וכו' דאילו באברהם נאמר אנכי עפר ואפר ובמשה כתיב ונחנו מה וכ' רש"י שאברהם חישב עצמו עכ"פ לעפר ויל"ד מאי חשיבות דעפר ונר' הכונה דאברהם אע"ה רצה לרמז במה שאמר אנכי עפר ואפר שהוא ראוי שהקב"ה ישמע תפילתו ויעשה בקשתו כי הפיל עצמו לכבשן אש ומסר נפשו בעבור לוט וז"כ עפר ואפר כפל לשון עפר בימי סדום ואפר בימי נמרוד כמ"ש רש"י בפ' וירא וכבר הייתי ראוי להיות עפר ע"י המלכים ואפר ע"י נמרוד והזכיר אברהם אלה הדברים כדי להזכיר זכותו משא"כ משה ואהרן לא היו חושבין זכותם לכלום כמ"ש רש"י בפ' ואתחנן אעפ"י שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים מ"מ אינם מבקשים אלא מתנת חנם וז"ש גדול הנאמר במשה וכו':] מסורה תשלח ג' פעמים שלח תשלח את האם, תשלח חרונך, תשלח רוחך יבראון ותחדש וכו' מובן עם מאז"ל שלהי חולין בשלוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים הרי שא"ל אביו עלה לבירה וכו' ובחזירתו נפל ומת וכו' אלא לעולם שכולו ארוך וזה תשלח את האם וכו' תשלח חרונך שעושה רושם כגון שבחזירתו נפל ומת היכן אריכת ימיו לזה אמר תשלח רוחך יבראון ותחדש וכו' היינו לאחר התחיי' – ומובן יותר לענ"ד עפמ"ש הכלי יקר דמה"ט פרש' שליח הקן מתחלת בכ"ף ומסיימין במ"ם דהיינו בין הכל סמ"ך וכן פ' מעקה על שם סומך ה' לכל הנופלים כי בשלוח הקן הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והיבא גוזלות ועלה ונפל ומת היכן אריכת ימיו של זה וסמכו ה' ליתן לו אריכות ימים לעולם שכולו ארוך וא"כ ה"פ המסורה תשלח את האם ואם גם לפעמים תשלח חרונך תדע כי סומך ד' לכל הנופלים תשלח רוחך יבראון – גם יובן לענ"ד דאית' במדרש ע"י מצות שליח הקן זוכה האדם לבנים שנא' השלח את האם ואת הבנים תקח לך ר"ל בנים תקח לנפשך בשכר מצוה זו ויש להבין לפי"ז תיבת למען ייטב וכו' בפשוט כאן מתחיל הבטחת השכר למען ייטב כמו בכ"מ, ואת הבנים תקח לך הוא תנאי המצוה או רשות עי' שו"ת ח"צ סי' פ"ג אבל לפי המדרש הנ"ל הבנים תקח לך הוא הבטחת השכר הו"ל להקדים תיבת למען שהוא בכ"מ התחלת הבטחת השכר ועו"ק איפכ' הול"ל והארכת ימים שכר שהוא בגופו בעצמו שהוא חביב לאדם יותר וכל אשר לו יתן בעד נפשו ואח"כ הול"ל וגם בנים תקח לך בשכרה ובפשוט נ"ל ע"ד אז"ל מי שיש לו בן ממלא מקום אבותיו לא נאמרה בו מיתה א"כ ה"פ בשכר שלוח האם תזכה לבנים ועי"ז והארכת ימים שלא יפול עליך שם מיתה כאלו אתה חי – אבל יותר נר' לפרש דהנה בטעם מצוה זו כ' הרמב"ן ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר ובזוהר פי' הטעם כדי שתצטוק האם על בנים וירחם הקב"ה גם ע"י שלוח אמנו השכינה מעל בניה והבנים בצער ע"ש ונ"ל להרכיב שני הטעמים ללמדינו להיטיב דרכינו כי בראות האדם