דברי מהרי"א חלק ב קכג

וכו' והנה ר"ת אדים יאברהם "דוד "משה וז"ש ואתן צאני צאן מרעיתו כפי המזג ונמוכי רוח בהכנעה כצאן הללו אד"ם אתם ירושה הו' זה לכם מראשי ייחוסיכם "אברהם "אהרן "דוד "משה אתם קרוים אד"ם ואין או"ה קרוים אד"ם שאין עושין כן בגדולתם לחשוב שהן רק אדם עפר מן האדמה ע"ש כך נקר' אדם אלא בהיפוך עושין עצמם אלקות כמו נמרוד ופרעה ונ"נ, והנה ז"ל הרמב"ם באגרת תימן וכבר הבטיח הקב"ה ליעקב אע"ה אעפ"י שישתעבדו האומות בזרעו ויענו אותם וכו' הם ישארו ויעמדו והמשתעבדים בהם יחלפו ויאבדו כמ"ש והי' זרעך כעפר הארץ יר' אעפ"י שהם נתונים למרמס כעפר הזה שהכל דורסים אותו סופו שיגברו וינצחו וכן ע"ד המשל כמו שהעפר באחריתו יעלה על הדורסים אותו וישאר הוא והדורסים אותו לא יעמדו עכ"ל הזהב וכדברי הרמב"ם אלו כ' תוס' בברכות י"ז בסיים צלותי' דרבינ' ונפשי כעפר לכל תהי' מה עפר אין מקבל כלוו' לעולם כן יה"ר שזרעו לא יכלה לעולם כמ"ש והי' זרעך כעפר הארץ וכו' ע"ש והנה כבר העיר רבא בחולין הנ"ל גדול הנאמר במשה ואהרן ממ"ש באברהם וא"כ הה"נ ממש בדוד ואית' במד' והאיש משה עניו מאד מכל האד"ם פי' יותר מ"אדם "דוד "משה ותמוה הא במשה קיימי' ונ"ל דה"פ דמ"ם של תיבת מאד הו' מ"ם היתרון וה"פ והאיש משה עניו מא"ד יותר "מאברהם "דוד כי אברהם חשב עצמו עפר ודוד חשב עצמו תולעת הו' למעלה מעפר ומה"ט נ"ל דשבקי רבא לומר גדול מ"ש במשה ממ"ש בדוד דעפר הו' דומם ושוו' לאדמה אבל תולעת הו' תו ולמעלה רוחש על האדמה וכיון שאמר רבות' גדול יותר ממ"ש באברהם תו א"צ לומר ממ"ש בדוד ועפ"ז נ"ל סיפא מפרש לרישא שאמר והאיש משה עניו מאד מכל האדם יותר אפי' "מאברהם "דוד אשר ע"פ האדמה דייקא ר"ל לפי שכל האדם אפי' אברהם ודוד שהיו ענוים ביותר וממעטים א"ע בגדולה מ"מ חושבים שהן ע"פ האדמה על דייקא כמו עפר מן האדמה ותולעת חי על האדמה דומם אבל משה אמר נחנו מה פחות אפי' מעפר משמע ולמטה ממנה והנה להיות מצד הגוף שהוא בו"ד קרוץ מחומר עלול האדם לחטוא ומצד הרוח ונשמה חלק ד' מושכו לטוב למעלה ועי"ז לוחמים תמיד גוף ונשמה ואמר החכם עקב ענוה שלום היו' ב"א לחבירו ונ"ל דהאדם עצמו נמי הענוה גורמת שלום ממלחמת היצר וכא"זל הסתכל בג"ד וכו' לאן אתה הולך למקום עפ"ר רמה ותולע"ה א"כ זהו המשך בגמ' קן בראשו של אדם נמי על הארץ קרו בו' שנא' והאדמה על ראשו שע"כ כן יהי' בסופו סוף אדם למות אז האדמה על ראשו וסמך לו משה מה"ת מניין ר"ל מניין שמשה חשב כן תמיד שהאדמה על ראשו ושבזה גדלה מעלת ענותנותו ממעלת אברהם ודוד שנא' בשגם וכו' וה"פ שאמר הקב"ה לא ידון רוחי באד"ם דייקא ור"ל מלחמת היצר היי' רוחי באדם גוף חלק האדמה ונשמה רוח ד' לא יריב ולא ילחם רוחי באד"ם באלו ד' ענוים בר"ת אד"ם אברהם "אהרן "דוד "משה כי עקב ענוה שלום ולא יחטאו בחשבם על סופם עפר ותולע ואמר בשג"ם הוא בשר בשג"ם זה משה ר"ל בשג"ם ומה ג"ם מש"ה שג"ם הוא בשר חלק אדמה ואמר נחנו מה חשב א"ע לכלום אפי' פחות מעפר עאכו"כ שלא יחטא וקצרתי ודו"ק: או יאמר להיות באמת גם מרע"ה מבחר היצורים והי' עניו מאד ואז"ל בפ' חלק הוי קבל וקיים ועכ"ז נקצבו לו שני דורות ולא נשאר חי בעולם הזה ושם אדם ע"ש אדום שאמו מזרעת אודם ממנו בשר ודם ע"ש יסודו מעפר מן אדמה וא"כ זהו המשך הש"ס והאדמה על ראשו אדם ע"ש אדמה יסוד עפר נקר' כן אפי' בראשו של אדם הו' משה מבחר היצורים מה"ת מניין שגם עלי' נאמר כן והאדמה על ראשו אפי' בראשו של מין אדם דייקא אף שזוכך חומרו יהי' סופו למות ולא נתבטל ממנו