דברי מהרי"א חלק ב קכ

יהי' פניו משתנין עכ"ל דז"ל רש"י ר"פ דברים כאן סתם הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל ונ"ל זהו בדור המדבר שהיו דור דעה ודי לחכים ברמיזא וזה"ש תמיהני בדור הזה דייקא שהן חסורי דעת מי שיודע להוכיח דרך כבוד דייק' דברמז אין מרגישין כמ"ש שוטה אין מרגיש ולפרש החטא איכ' משום כבוד אמנם כן ק' מצות תוכחה מה תהא עלי ונ"ל בפני רבים דווק' איכ' חששא דכבוד אבל ליחיד בפ"ע אין כאן בושה וזה"ש קרא הוכח תוכיח את עמיתך דייק' ביחיד ולא אשא עלי' חטא א"צ לכסות החטא כלל להזכירו ברמיזה ע"ד נשוי פשע כסוי חטאה וגם ליכ' חטא דבושה משא"כ ברבים בעי' ברמז דווק' משום כבוד וא"כ מרע"ה נמי לכ"א בפ"ע הי' מוכיח פשעו בפניו ולז"א אלה הדברים דייקא ר"ל במדבר בערבה וכו' שהזכירן ברמיזה הו' אשר דיבר משה אל כל ישראל דייקא ואיכא משים כבוד אבל ליחידים גילה עונם בפניהם אמנם דור דעה מרגישים ברמיזה הי' ול"ה צריך יותר משא"כ בדור הזה וזה"ש שהע"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק ר"ל הדורש ומוכיח ברבים צריך להחליק לשנו ולהזכיר חטאו ומי שאין מרגיש ברמיזה אין לו תועלת בתוכחתו וע"כ צריך אח"כ להוכיחו לכ"א בפ"ט לז"א מוכיח אדם לכל א' בפ"ע אחרי שהוכיח לרבים חן ימצא והנה הטור הל' ר"ה והר"מ בהל' תשוב' כתבו כי השופר מלב"ד שגזיה"כ הו' רמז י"ב כלומר עורו ישינים וכו' לחזור בתשובה וכו' ע"ש אמנם קול השופר אינו מפרש החטא רק רומז וזה"ש קרא בגרון ולא בהרמת קול כגון תוכחה ליחיד אזי אל תחשוך לפרש לו החטא כנ"ל אבל כשופר הרם קולך כגון הגד לעמי פשעם דורש ומוכיח ברבים בקול אזי דווק' ברמיזה בעי' כשופר מ' כבוד עונ"ל כפשוטו בגמ' הנ"ל אם יש שיודע להוכיח שאם אומר טול קיסם מבין שיניך א"ל טול קורה מב"ע ולז"א קרא בגרון להוכיח אל תחשיך אבל כשופר הרם וכו' דייקא כשופר המוכיח שאין יכולין לומר לו קשוט עצמך וכו' כך אתה והגד לעמי פשעם דייק' שלא יוכלו לומר לך גם אתה חולית כמוני וכמ"ש התקוששו וקושי קשוט עצמך וכו' והנה גם ירמי' ירא להוכיח וא"ל ד' אל תירא מפניהם וכו' הפקדתיך היום וכו' לנתוש וכו' ונלחמו אליך ולא יוכלו לך הרי דקרא התוכחה לרבים כמו מלחמה לכבוש יצרם הרע ולהחזירם בתשובה ומתנאי מוכיח הו' קשוט עצמך וכו' וזה"ש ואתה תבער הדם הנקי מקרבך דייקא כי תעשה אתה הישר בעיני ד' ואח"כ כי תצא למלחמה על אויביך הם הרשעים משנאיך ד' אשנא כדי להחזירם בתשובה ונלחמו אליך ולא יוכלו לך אבל ונתנו ד"א בידך תצליח ושבית שביו כנ"ל – עוד יובן סמיכת הפ' איפכ' מהנ"ל דאית' הבא לטהר מסייעין לו ואית' בפסיקתא הקב"ה אומר לישראל אם תפתחו לי מלא מחט נקב סדיקת אני אפתח לכם כפתחו של אולם וע"י תשובה מאהבה זדונות נעש' זכיות וז"ש כ"ת למלחמה על אויביך וכו' זה יצה"ר אויב פנימיי וזהו במלחמת הרשות הכ' מדבר ע"ד הרשות נתונה הבחיר' חפשית וכי תצא מעצמך משמע אתה תתחיל ומיד בהתחלה ונתנו ד"א בידך הוא נתון בידך לגמרי כמ"ש צדיקים יצרם מסור בידם ושבית שביו דייקא העבירות הוא שבי של יצה"ר ושבית אתה שביו שיעשו זכיות ולשון הילקוט וספרי ואתה תבער בער עושי הרעות מישראל וזה"ש ואתה תבער וכו' דוק' כי תצא למלחמה וכו' על אויביך וכו' קשוט עצמך תחילה אח"כ תוכל לקשט אחרים ולבער רעות מישראל כנ"ל למעלה מענין כ' כי תצא למלחמה וכו' ד"א עמך המעלך מא"מ וק' לשנא דהמעלה כדדייק הש"ס ר"פ איז' נשך על המעל' אתכם מא"מ דכ' גבי שרצים ות אמר הקב"ה אלמלא לא העליתי את ישראל מא"מ אלא בשביל זה שאין מטמאין בשרצים דיו ומעלה גדולה הו' אצלי שהם מעולין ונאים ולא מאוסים עש"ה ונ"ל ה"נ מה"ט זכו ביציא' מצרים על שלא יראו משש מאות רכב בחור ועם רב וסוס ורכב