דברי מהרי"א חלק ב קיח

ודאי חטאתי שבאתי עליה מספק אבל לדידן לאו מומא היא כיון דס"ס מותר והרי כל היכא דאיכא מיעוטי שלא חלו הקדושין איכא חזקת פני' וסמכי' תרי מיעוטי לחזקה ואתרע רוב ולא חטא דוד ובזה מובן היטב הקרא דכ' גבי מעשה דדוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אורי' החיתי עכ"ל ותמה' המפורשים וידרוש ויאמר מבע"ל ועוד קשה שנראה כמתמוה הלא זאת בת שבע מאי תמו' איכא הול"ל היא בת שבע ועו"ק מה לי לייחס' בת מי היא בת אליעם הל"ל רק בת שבע אשת אורי' החיתי אמנם לדרכינו מובן דה"פ וידרוש לאשה ויאמר ר"ל דוד בעצמו חקר ודרש בהלכה ויאמר הוראת היתר לבוא עליה והכי אמר הלא הוא בת שבע הידוע שהיתה קטנה ואיכא חשש' דמיעוט איילונית וה"ל קדושיה מקח טעות ועוד זאת הכי היא ב"ש בת אליעם בבירור שנחליט אותה לאשת אוריה החיתי הלא איכא למיחש דדלמא לאו אביה הוא ואין קבלת קדושיה כלום כמובן וכיון דאיכא ב' מיעוטי אמרינן סמוך תרי מיעוטי לחזקת פני' וה"ל פו"פ ספק מקדשת ופשוט מלתא בין לר"י דבאותן הימים היא כא"א גמורה בגט ע"ת מהיום אם מתו בין לר"י דמגרשת וא"מ ובאשם תלוי היו' בודאי א"א מעיקר' דה"ל איקבע איסור כמ"ש תוס' כתובות כ"ב ד"ה באשם וביבמות פ"ח וכ"כ הר"מ פ"ח משגגות ה"ג ז"ל וה"ה לספק מגרשת שהרי נקבע האיסור אבל ספק מקודשת לא נקבע האיסור וא"כ בבת שבע למאי דקיי"ל איקבע איסור בעי' אבל חתיכה א' פטור גם בלא גט כלל ליכא איסור תורה כלל משום סמוך תרי מיעוטי לחזקת פנו' וכנ"ל אלא אף למ"ד דבחתיכה א' דלא איקבע איסור נמי חייב אשם תלוי אבל בגט ע"ת הא ה"ל תו ס"ס ולכ"ע שרי ואפי' לר"י בזבחים ע"ד דאוסר ס"ס בכה"ג לדעת הסמ"ג שהוכיח דאין הלכה כר"י מסתמא דגמ' כתובות דף ט' דפריך על ר"א דס"ל נאמן לאסרה אמאי והא ס"ס היא מ"מ חד' רק מדרבנן אוסר ס"ס ועוד דווק' באתחזק איסור וכמ"ש בתוס' הרא"ש כלל ב' אבל גבי בת שבע חזקת פני' היא ולכ"ע ס"ס שרי ולא חטא דוד כלל ובזה מובן ג"כ כונת גמ' בשבת נ"ז כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה ומה אני מקיים מדוע בזית את דבר ד' לעשות שבקש לעשות ולא עשה עי' רש"י ותמו' ולענ"ד ה"פ לפמ"ש להציל את דוד המלך ע"ה מאותו עון עפ"י היתר ס"ס אכן תינח אם לא קיבל עלי' אוריה החיתו כל המומים אלא קדשה בסתם או בתנאי ע"מ שא"ב מומין אבל אם אורי' קיבל עלי' בפירוש כל מומין ואפילו איילונית ליכא תו' ס"ס כמובן וע"כ הכנוס דוד א"ע באותו ספק דסתמא ודאי לא קיבל עלי' מומין ועכ"פ מום איילונית וכן הי' באמת ולא נכשל באיסור א"א ועל שם ספק זה אולי קיבל עליו אורי' החיתי מומין חשיב ליה לדוד בקש לעשות אבל באמת לא עשה כי יפה כוון וממיל' דיתפרש המדרש כמין חומר "לא נתקררה דעתו של דוד' משום שבא על ספק א"א ואי משום היתר ס"ס כנ"ל הא מה"ת לר"י אסור גם ס"ס בכ"מ עד שהגיע לפרק בתולה נשאת ישכים לב"ד ונאמן לאסרה עליו וכאביי לקמן דף ט' ופ' הגמ' אמאי הא ס"ס ומאי קו' הא לר"י ס"ס נמי אסור וע"כ צ"ל באתחזק היתר לבעלה לכ"ע מותר ס"ס וכס' המפו' דפליגי על הסמ"ג ולא חטא דוד ודו"ק – [אמר המסדר ולענ"ד נר' לפרש הכ' שהביא מו"ר א"ז הגאון זצ"ל לך לבדך חטאתו והרע בעיניך עשיתי, לפי הגמ' דשבת הנ"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנא' ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וד' עמו אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ד' לעשות הרע שביקש לעשות ולא עשה ועוד איתא שראוי' היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אך דאכלי' פגי' ואית' ג"כ בגמ' המתכוין לאכול חלב ונזדמן לו שומן צריך כפרה כי אזלינן בתר מחשבה וכונתו היה לאכול חלב ממילא אם אזלינן בתר המחשבה