דברי מהרי"א חלק ב קטז

משום דאף דעוה"ז דומה ללילה ועוה"ב דומה ליום אפי"ה אינו עובר משוה דיכול לשלם ביום שלאחריו דהיינו לעוה"ב ולכך לא הי' אז בליל שבת שום לילה להורות דיום ע"ש הרומז לעוה"ז ויום השבת הרומז לעוה"ב כחד יומא חשבינן לענין דאין הקב"ה עובר על לאו דלא תלין במה שאין משלם שכר מצוה בהאי עלמא ע"כ ולפי הטעם השני הלז דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא צריכין לומר דיש מיתה בלא חטא דכן כתבו המפורשי' דמ"ד שכר מצוה בהאי עלמא ליכא מוכח דסבר יש מיתה בלא חטא דאי אין מיתה בלא חטא א"כ צדיק גמור שאין בו חטא דודאי לא ימות אימתי יותן לו שכרו כיון דשכר מצוה בהאי עלמא ליכ' אלא ודאי האי מיד סובר דיש מיתה בל"ח והמ"ד דסובר אין מיתה בל"ח סובר דשכר מצוה בהאי עלמא איכא ואם יהי' צדיק בלא חטא אשר לא ימות יותן לו שכרו בהאי עלמא ע"כ: והשתא שפיר מבואר מאמר הפליאה הנ"ל דדוד היה מצער כל ימיו על מעשה דב"ש אף דידע שהיוצא למלחמותיו גט כריתות כותב לאשתו מ"מ כיון דעשו כולם בצנעא כמו שכתבו התוס' שם כדי שלא יקפצו עליהם בני אדם הי' לבו נקפו מאוד בזה כי הי' מתירא שמא לא נתן גט אורי' כלל אף שהי' לטובת אשתו שלא תעגן אם ימות במלחמה מ"מ חשיב אורי' בדעתו דודאי לא תבוא לידי עיגון ממ"נ באם יזכור החטא הרי ישוב לביתו ואם לא יזכור החטא ודאי לא ימות במלחמה כי אין מיתה בלא חטא ידוע לי, ולא תקשה דא"כ הצדיק שאין לו חטא ולא ימות אימתי יקבל שכרו י"ל דשכר מצוה בהאי עלמא והא דלא הוי לילה בשבת בראשית איכא למימר כטעם הראשין הנ"ל לאשמעי' דאין דנין בשבת ובהאי פחדא הוי יתיב דוד כל ימיו, משא"כ אחרי שהגיע לפ' בתולה נישאת ליום רביעי אף דבימיו הי' קודם תקנת אפי"ה היו נוהגין להנשא דוקא ביום ד' דקודם ד' א"א משום שקדו ואחר ד' א"א משום דאין דנין בע"ש ובשבת ומדלא נישאת ביום ה' ותוכל להשכים לב"ד ביום ו' מוכח מזה דאין דנין בע"ש וא"כ קשה למה כתוב ביום ו' ויהי ערב ויהי בוקר ובשבת לא כתוב הלא בערב שבת ג"כ אין דנין כמו בשבת אלא מוכח דהטעם הראשון הנ"ל אינו עיקר רק טעם השני הנ"ל עיקר דלא הי' בליל שבת שום לילה להורות דע"ש ושבת דרומזים לעוה"ז ועוה"ב לחד יומא יחשב לענין שאין הקב"ה עובר בבל תלין במאי דאינן נותן שכר לאדם בהאי עלמא וא"כ מוכח מזה דיש מיתה בל"ח דאל"כ לצדיק שלא ימות מתי יתן לו שכרו וא"כ כיון דיש מיתה אף בל"ח ודאי כל אחד נותן לאשתו גט שלא תתעגן כי שמא ימית במלחמה אף בל"ח ואז הי' לב דוד בטוח בודאי נתגרשה ב"ש ובזה נתקררה דעתו ודו"ק – מאאמו"ר הג' זצוק"ל: ולי בנו ותלמידו נר' לפרש מדרש פליאה לא נתקררה דעתו של דוד עד שהגיע לפ' בתולה נישאת ונ"ל לבאר דרך חידוד דאית' בסנהדרין דף י"ט ע"ב שאלו התלמידים לר' יוסי איך נשא דוד ב' אחיות בחייהן א"ל מיכל אחר מיתת מירב נשאה ריב"ק אמר קדושי טעות הוי דמקדש במלוה היה ומקדש במלוה אינה מקודשת דגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון עד דיהיב לה מידי ומלוה להוצאה ניתנה – ואיתא ריש קדושין האשה נקנית בג' דרכים בכסף ובשטר ובביאה ופריך הגמ' מניינא דרישא למעוטי מאי למעוטי חופה דאינה קונה ופר' הגמ' לר"ה דאמר חופה קונה מניינא למעוטי מאי ומשני למעוטי חליפין סד"א הואיל וגמר קיחה קיחה משדה עפרון מה שדה מקניא בחליפין אף אשה מקניא בחליפין קמ"ל – ואית' שם דף ו' אמר רב הונא חופה קונה מק"ו מה כסף שאין מאכיל בתרומה קונה חופה שמאכיל בתרו' מכ"ש שתיקנה ודחי הש"ס מה להצד השוה שבהן שישנן בע"כ ומסיק כסף מיהא לא אשכחן באישות בע"כ וע"ש ברש"י ובתוס' ולפי"ז אי אמרינן דאשה מתקדשת בע"כ עכרח"ך צ"ל דחופה