דברי מהרי"א חלק ב קטו

על דעתן דודאי נתגרשו מבעליהן לטובתן כדי שלא יתעגנו בהקדים מ"ש מהרש"א בח"א סוטה פ' משוח על פסוק מי האיש הירא ורך לבב ישוב לביתו ר' יוסי הגלילי אומר הירא מעבירות שבידו ופירש המזרחי הטעם משום דאין מיתה בלא חטא לכך א"א לו למות במלחמה זולת עבירות לכך אמר הירא מעבירה בידו דזולת עבירות ודאי לא ימות והקשה ע"ז המרש"א הלא חטא הוא שוגג ומה הועילו בתקנה שהכריזו מי האיש הירא מעבירות שבידו הלא הוא שוגג בעבירה ולא ידע מזה והאיך ישוב לביתו ותירץ דאם לא יזכור החטא ודאי לא ימות במלחמה כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו רק אם יזכור החטא ימות לכך הכריזו מי האיש הירא מעבירות הידועים לו יחזור וישוב לביתו עכ"ל מהרש"א וע"ז הק' בס' עיר בנימין בפ"א דכתובות סי' פ"ז דלפ"ז למה הוצרכו לכתב גט כריתות בימי דוד פן ימות במלחמה הלא ממ"נ לא ימות דאם וזכור שעבר עבירה ילך וישוב לביתו ואם לא יזכור לא ימות דאין מיתה בלא חטא כנ"ל אלא צריכין לומר דמאן דס"ל דהיוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו ס"ל דיש מיתה בלא חטא ואיש הירא ורך הלבב פירושו הוא שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה וירא שימות אף בלא חטא עכ"ל ולכך י"ל דזה הי' ספק דוד דדלמא אמת הוא דברי המ"ד דס"ל אין מיתה בל"ח ידוע ולכך יש לומר דרוב עולם מונעין ואין נותנין גט כלל כי הוא שלא לצורך דממ"נ אם יזכור החטא ישוב לביתו ואם לא יזכור החטא לא ימות – ותמן תנינן ריש כתובות בתולה נשאת ליום הרביעי שפעמי' בשבת בתי דינין יושבים ביום השני וביום החמישי שאם הי' לו טענת בתולים ישכים לב"ד ופריך הגמ' ותנשא בא' בשבת ויוכל להשכים לב"ד ביום ב' ומשני שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה ג' ימים א' וב' וג' בשבת ובד' כונסה ואמרי' שם אמר רב שמואל ל"ש אלא מתקנת עזרא ואילך שאין בתי דינין קבועין אלא בב' ובה' אבל קודם תקנת עזרא שבתי דינן קבועין בכל יום אשה נושאת בכל יום ועתה חל עלינו ליתן טעם האיך למד דוד בימיו בתולה נישא' ליום רביעי הלא בימי דוד הי' קודם תקנת עזרא ואז הי' בתול' נושאת בכל יום אלא נראה ליתן טעם בזה כי התוספות כתבו שם דאף קודם תקנת עזרא אינה נישאת בו' משום דאין דנין בשבת ולא יוכל להשכים לב"ד ועיין בח"מ סי' ה' שני דעות אם דנין בע"ש או לא וא"כ למ"ד דאין דנין בע"ש לדידי' אף בחמשה אי אפשר להנשא דלא יוכל להשכי' לב"ד ולכך אף בימי דוד דהי' קודם תקנת עזרא ג"כ בתולה לא נישאת אלא ברביעי דקודם ד' אי אפשר משום שקדו ולאחר ד' א"א משום דאין דנין לא בע"ש ולא בשבת – ואית' בילקוט תהלים סי' צ"ב הא דלא כתיב בשבת ויהי ערב ויהי בוקר משום שלא היה אז שים לילה רק הי' אז יום ל"ו שעות דהיינו י"ב של ע"ש וייב של ליל שבת וי"ב של שבת וז"צ טעם מדוע באמת עשה ד' ככה בשבת בראשית שלא הי' אז שום לילה בשבת ההוא, ומצאתי בספר ש"ל שני טעמים לזה טעם א' משום דגבי משה כתיב וישב משה לשפוט את העם מן הבוקר ועד הערב וילפינן ג"ש מהא דכתיב במעשה בראשית ויהי ערב ויהי בוקר דכל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שיתף להקב"ה במ"ב ואם הי' כתיב גבי שבת ויהי ערב ויהי בוקר הי' מקום לטעות ולומר דדנין אף בשבת לכך לא כתוב כן בשבת לאשמעינן דאין דנין בשבת, ולפי הטעם הזה מוכח דדנין בע"ש דאל"כ הי' קשה למה נכתב גביו יום ששי ויהי ערב ויהי ביקר הלא גם בע"ש אין דנין אלא מוכח דדנין בע"ש, ועוד טעם השני משום דע"ש דומה לעוה"ז ושבת רומז לעוה"ב כמאמר חז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת וקיי"ל דשכיר יום גובה כל היום וכל הלילה שאחריו וכן שכיר לילה גובה כל היום שאחריו ומטעם זה אמרי' דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואעפ"י כן הקב"ה אינו עובר בבל תלין