דברי מהרי"א חלק ב קיד

אלקים ומתעתעים בנביאים וכו' דהנה נוסח ברכת התורה לפנים הו' לעסוק בד"ת, ותמוה דהל"ל לעסוק בתירה מאי בדברי תור', אבל מובן לפמ"ש וצונו לעסוק בדברי תורה דייקא בסיפורו התורה זולת המצות כולן וכמ"ש לשמור א"כ דברי התורה וכו', וזה מביא לבלתי סור מן המצוה קלה של נביא כנ"ל, והם שלא ברכו בתור' תחילה ולא חשו לדברי תורה, וממילא לא חשו נמי למצות הנביא ויהי' מלעיבים וכו' ומתעתעים בנביאים, ואית' במד' איכה התורה נקרא ארץ שנאמ' ארוכה מארץ מדה וכו' ופי' בזה שם במד' בושנו מאד כי עזבנו ארץ אלו ד"ת ע"ש, וזהו שאז"ל על קרא על מה אבדה ארץ דבר זה שאלו וכו' ור"ל על מה אבדה התור' ומצותיה איך היתה כזאת כי עזבנו ארץ עד שבא הקב"ה ופי' על עזבם את תורתי דייקא את תורתי ור"ל עם התורה הן הן דברי התורה וסיפורים, וזה שאז"ל ע"ז שלא ברכו בתור' תחילה, לעסוק בדברי תורה, משום דהל"ל על עזבם תורתי את לרבוי מאי וע"כ לרבות דברי תור', וגם פי' אה עם תורתי הן הסיפורים, והן הן דברי המד' בפתוח' רבת' דאיכה ר"ו פתח כי קול נהי וכו' כי עזבנו ארץ אלו ד"ת דייק' דברי תור', ולא אמרו זה התור' והו' לשון הקרא ממש על עזבם תורתו כי עזבנו ארץ אלו ד"ת שנא' ארוכה מארץ מדה ודו"ק: כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ד' אלקיך עמך המעלך מארץ מצרים ויש תמיהות רבות בפסוק זה חדא למה אמר על אויבך פשיטא דאם ילך למלחמה הוא נגד האויבים ועוד דקאמר וראית סוס דמאי איכפת לד' אם יש שם סוס ועוד למה אמר עם רב ממך דהל"ל רק עם רב דפשיטא שהם יותר ממנו דאל"כ לא הי' ירא ועוד למה מסיים הקרא המעלך מא"מ והלא אמר כי ד"א עמך ודי בזה ונר' דאית' בפ"א העושה מצוה א' קונה לו פרקליט א' והעובר עביר' א' קונה לו קטיגר א' והמקטריגים שנבראו מהעבירות של אדם המה דומין לבהמות וחיות רעות והמה עומדים לנגדו ביום הדין אם לא ישוב והנה היצה"ר מסית את האדם מלשוב כו אמר איך תוכל לשוב שא נא עיניך וראה כל המחנות המקטריגים עם רב ממך שאתה בראת מה שנולדו ממך אך האדם השלם אינו ירא ממנו רק ישיב אמריו הלא תראה כי גם אבותינו חטאו במצרים כדאית' הללו עע"ז וכו' ומיד ששבי הקב"ה הוציאם משם וזה ראי' גמורה וא"ש כי תצא למלחמה דהיינו כשתלחום נגד יצה"ר שהוא אויבך וראית סוס ורכב הס"מ ונוקבו' עם רב ממך דהיינו המקטריגים שיצאו מהעבירות שעשית ויאמר לך איך תוכל לשוב אל ד' לא תירא כי אלקיך עמך והבא לטהר מסייעין אותו כי ע"י תשובה תבטל כל אלו המקטריגים וראי' על זה כי ד' אלקיך עמך המעלך מא"מ אעפ"י שהי' עע"ז רק שעשו תשובה לכן וישמע ד' את קולם והוציא אותם משם ואתה ג"כ אם תשוב לד"א לא תירא מהם והקב"ה יקבל תשובתך מאאמו"ר הג' זצוק"ל: איתא במד' דוד הי' מצער כל ימיו על מעשה דבת שבע עד שהגיע לפ' בתולה נשאת ליום הרביעי אז נתקרר דעתו עכ"ל ותמוה מה מצא במשנה הזאת להתקרר דעתו ונר' הלא ידוע להמליץ עבור דוד שם' לו תירץ על מעשה דב"ש שלא חטא בזה כלל כי כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ובודאי קבלה גט מן אוריה ולא היתה א"א כלל כדאית' בכתובות ט' ע"ב ומ"ש בתוס' שכתבו משום הכי נאמר גבי דוד שבא על ספק אשת איש מפני שהי' מגרשין בצינעא שלא יקפצו עליהם בני אדם וצריך להבין למה הי' דוד מסופק אם גירש אותה אורי' דמהיכי תיתי לא יגרש אותה לטובתה שלא תתעגן אם ימות במלחמה אבל נר' ליתן טעם על ספיקות דוד וגם על שאר בני אדם דלא קפצו על הנשים לישא אותן למה לא העלה