דברי מהרי"א חלק ב קיג

שלא עסק בפו"ר כמ"ש בש"ס שם, ולז"א כאן למען יאריך ימים הוא ובניו דייקא שעוסק בפו"ר ומכלל הן אתה שומע לאו כמו בחזקי' ודו"ק, ובהקדמת ס' עסיס רמונים כתב בשם הזוהר פ' בהעלותך כמה חביבין מילי דאורית' דכל מלה ומלה אית רזין עלאין וכו' ומאן דאמ' דההוא סיפר' דאוריית' לאחזאה על ההוא סיפר בלבד קאתי תפח רוחי' וכ' ת"ח מלך ב"ו לא יקרא דילי' לאשתטו מילי דהדיוטא כ"ש למכתב לי' וכי ס"ד וכו' דמלך עלאה כניש מילין כדיוטין כגון מילין דעשו מילין דהגר מילין דלבן דיעקב דאתון דבלעם דברק דזמרי וכו' וכל שאר סיפורין דכתיבין יעביד מיניו' אורי' וכו' איו תורת ד' אקרו תורה תמימה בכל מלה ומלה לאחזא' מילין אחרון עלאין דההו' מלת דההו' סיפור לאו לאחזא' על גרמי בלחוד וכו' עש"ה, ולכאו' קש' כיון שאמר לשמור את כל דברי התו' הזאת הרי כלל הכל, ומה זה שסיים את החקים האלה לעשותם, וכי החקים לאו בכלל התור' הזאת הם ונ"ל דה"ק לשמור את כל דברי התור' היינו מצות ל"ת דהשמר לאו, ואת החקים לעשותם דייקי המ"ע, אבל נ"ל דאית' ועליהו לא יבול אפי' שיחתן של ת"ח צריכין לימוד, וא"כ בת"ח ק"ו ב"ב של התור' הקדוש' עצמה, וראי' לדברי זוהר הנ"ל, וזה"ש א"כ וקרא בו כ"י חייו וכו' לשמור את כל דברי התור' הזאת דייק' דברי התורה גם הסיפורים ושיחתה מה שנראה שהן דברי שיחה רק מילין דהדיוטין רק סיפורי דברים בלחוד ובאמת כל מלה אית בי' רזין עלאין, לז"א לשמור דייקא ושמרתם זה משנה את כל דברי וכו' או אמר לשמור להשגיח כהורא' שמירה השגחה מרובה על כל דברי התור' הזאת דייק' יר' על כל תיבה ותיבה הנראה רק שיחה ודיבר, והדר אמר ואת החוקים האלה לעשותם לשמור זו משנה את כל דברי גם הסיפורים ולעשותם גם את החוקים, והנה ענין משמעות הכתוב וכוונת הכ' תרתי נינהו כמובן וזה"ש רש"י דברי התורה כמשמעו ר"ל דלכאור' פי' לשמור את כל דברי התורה הוא על קיים המצות כולם שבתורה כמו ושמרתם ועשיתם אותם, אמנם זהו לפי כוונת הכתוב ולא לפי משמעתו, דהל"ל את כל מצות התורה וכו' אבל דברי התור' משמע דברי ממש דברים ולא מצות, ובאמת כ"ה וזה"ש רש"י דברי התורה שלא תפרש כוונת הכ' אלא דברי כמשמעו הדברים והסיפורים התורה הזאת דייקא בתורה אפי' הדברים ולבלתי סור מן המצוה אפי' מצוה קלה של נביא כמו בד"ת אפי' בדברים, ה"נ במצוה אפי' קלה של נביא, וה"פ המשך הקרא כי בהיותו עושה כן לשמור א"כ דברי התורה כנ"ל, מזה ילמד לבלתי רום לבבו וכו' ולבלתי סור מן המצוה קלה של נביא, כי אף שיחתן צריכין לימד, ק"ו לשמור מצותיו וזהו כפתור ופרח לאמיתה ש"ת בס"ד, ובכוונ' הקרא בהמשך לבלתי רום ולבלתי סור וכו' נ"ל בפשוט דבאמת בעי' שתהא אימתו עליך וצריך לנהוג נשיאותו ברמה, רק זה בב"א לחבירו, אבל במה שנוגע בכבוד המקום ב"ה המלך כהדיוט כעם ככהן, וז"ש לבלתי רום לבבו מאחיו דייק', אבל זהו דווק' לבלתי סור מן המצוה ולא זולת, עונ"ל דה"פ ודאי בלבו צריך שיהי' מוכנע לבו נכנע תמיד, כי יחשוב תמיד ד' לנגדו, רק לעיני העם יהי' מראה התרוממת כראוי למלך שישא אימתו מוטלת על הבריות, וזה"ש לבלתי רום לבבו דייקא מאחיו דייקא ע"י אחיו, שצריך לאחוז ברוממות נגד אחיו בפומבי ואמר לבלתי יבא מזה גם רום לבבו אלא לבו נכנע, וגם לבלתי סור מן המצוה אף בפומבי' לא יתגאה, עוי"ל ע"ד שאז"ל כל המתגאה כאילו עובד ע"ז, ורש"י כ' ר"פ ראה וסרתם מן הדרך וכו' ללכת וכו' עובד ע"ז הו' סר מכל הדרך וכו' וז"ש לבלתי רום לבבו ולבלי סור מן המצוה וכמובן ודו"ק ועפ"י הנ"ל נ"ל שלזה כיוונו חז"ל באמרם במס' בב"מ לא חרבה ירושלים אלא על שלא ברכו בתור' תחילה וחמו' טוב"ו אבל יובן כתיב ויהי' מלעיבים במלאכי