דברי מהרי"א חלק ב קיב

לנטות לצד אחר מפני המצוה כמו אגריפס המלך שהי' צריך לנטות לפי שלא הי' ק"ח מאאמו"ר הנ' זצוק"ל – [א"ה עיין בגמ' דכתובות דף י"ז] לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל ונר' לפרש דאיתא כל המתגאה כאלו עובד ע"ז ונראה הטעם כי תלמי המלך אמר לע' זקנים שיכתבו לו כל א' ספר תורה וכתבו לו במקום נעשה אדם אעשה אדם שלא יטעה לומר שתי רשיות הן ולכאורה ק' למה נתן הקב"ה מקום למינים לטעות אולם רש"י פירש שבא ללמדנו מדת ענוה שהגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן אעפ"י שהקב"ה לבדו יכול לברוא את האדם אעפי"כ נתיעץ בפמליא של מעלה א"כ זה שנתגאה למה לא למד מנעשה אדם מדת ענוה אלא ע"כ סובר ששתי רשיות הם ח"ו וז"ש כל המתגאה כאילו עובד ע"ז דע"כ סובר ששתי רשויות הן כנ"ל וידוע אין צו אלא ע"ז שנא' צו לצו והנה הענווה נקרא "מה" כדכתיב אנחנו מה ובתיבת מצוה יש אותיות מ"ה צ"ו ואם אין עניו אז אותיות מה מסתלקין ונשאר אותיות צו שהוא ע"ז דכל המתגאה כאלו עובד ע"ז וז"ש לבלתי רום לבבו מאחיו היינו שאל יתגאה ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל ר"ל כדי שלא יסור מן תיבות מצוה אות ימין שהוא מ"ם ואות שמאל שהוא ה"א וישאר תיבת צו, וז"כ ולבלתי סור מן המצוה – מאאמו"ר הג' זצוק"ל: שום תשים עליך מלך ודרשי' במס' כתובות י"ז שתהא אימתו עליך ויל"ד אמאי אמרו אימתו הול"ל שתהא ירא ממנו כתב אאמו"ר הג' זצוק"ל ונ"ל דיש כמה בני אדם אשר עובדים את ה' אבל אינ' לש"ש כדי שיקרא חסיד או מפני יראת האדם או כדי שיקבלו מתנות אבל המלך כשהוא עובד את ד' ית' אין לחשדו מכל אחת מאלו כי הוא אינו חפץ במתנות וגם אינו ירא משום אדם ובודאי אימתו מהשם ית' הוא בשלימות ובלי שום פנימיות ולכך שפיר דרשו שתהא אימתו עליך ר"ל כשם שאימת השם אצלו רק לש"ש בלי שום פנימיות כך תהא עליך יראת השם ר"ל שגם אתה תעבוד את ד' באופן זה: עוד יובן שום תשים וכו' דרש"י פי' דברי תור' כמשמעו ותמו' דאם כמשמעו, למה לו ל"פ כן, וגם ההמשך אח"ז ברש"י ולבלתי סור המצוה אפי' מצוה קלה של נביא, והרא"ם כ' מנ"ל הא ופי' משום דמצות התור' בהדי' כתיב בקרא הקודם לשמור את כ"ד התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם, ולע"ד י"ל מלשנא דקרא לבלתי סור וכו' מלשון לא תסור דקאי על מצות חכמים וגם מדאמר סור מן המצוה ימין ושמאל והוא ממש כמ"ש גבי לא תסור וכו' אשר יגידו לך ימין ושמאל שזכר מקודם בזקן ממרא עפ"י ב"ד הגדול, ועוד י"ל אי במצות התור' קאי איפכא הל"ל תחילה לבלתי סור וכו' ואח"כ לבלתי רום לבבו כי אם היות המתגאה שנוי ביותר לפניו ית' מ"מ שמירת מצוה מתרי"ג מצות התור' עדיפי ממדה מן המדות, וה"ל להקדים כנ"ל, וע"כ במצות הנביא קאמר, ויותר נ"ל דמסמיכות דרש לי' רש"י לבלתי רום לבבו וכו' ולבלתי סור מן המצוה וכו' ומ"ש שבחר להזהירו בשני אלו בהדדי, ומכ"ש לפמ"ש בכוונת אשר יבחר ד"א בו מקרב אחיך דר"ל על העניו קשה טפי ל"ל לומר כלל לבלתי רום וכו', לכך נ"ל ע"ד דאית' בברכות גבי ישעי' וחזקי' ישעי' אמר ליתו איהו גבאי, חזקי' אמר ליתו ישעי' גבאי לחלוק כבוד למלכות כאלו' לאחאב הבי' הקב"ה ויסורין על חזקי' ואמר לישעי' לך ובקר את החולם וכו' צו לביתך כי מת אתה וכו', וא"כ אי מתגאה ממילא אין שומע לנביא כי אינו בא אצלו כלל, וזה"ש לבלתי רום לבבו מאחיו וה"ט לבלתי סור מן המצוה קלה של נביא למען יאריך מים וכו' דייקא שלא יארע לו כחזקי' הנ"ל, ויובן יותר דהנה חזקי' נענש אז על