דברי מהרי"א חלק ב קט

בפתחי תשובה ס"ק ו' וז']: לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד עי' רש"י וקשה איפכא הול"ל דהכר' פנים קודם הוא ועוד הק' הכלי יקר ול"ת פנים הל"ל בוי"ו העיטוף כמו ול"ת שחד ע"ש ונ"ל חדא מתורץ באידך דהכרת פנים נמי משום לתא דהטי' משפט הוא דא"נ דן אותם כפי טענותם ואין מכווין להטות כגון דנסתתמו טענותיהם ממילא יצא משפט מעות וא"כ הכרת פנים דומ' ממש לל"ת שיחד כה"ג ממש אף מכווין לשפוט צדק א"א בכך וא"כ הני תרתי לפרושי ל"ת משפט אתי' וה"ק ל"ת משפט בכוונה ובכלל זה ע"כ גם שלא בכונה כגון שני אלו ל"ת פנים ול"ת שחד וזה"ש ל"ת משפט כמשמעו ותמו' אבל כיון גם על שני אלו האחרים בכלל זה רק שלא בכונה ע"כ כ' רש"י ז"ל דרישא כמשמעו מאאמ"ו הג' זצוק"ל: צדק צדק תרדוף למען תחי' וירשת את הארץ אשר ד"א נותן לך ותמוה הכפל וגם נותן בהוה משמע וירשת בעתיד וגם תחילה ירושה ואח"כ נותן מתנה אינה ירושה ונ"ל דאיתא מי הקדימני ואשלם כלום קיימת המצוה עד שלא נתתי לך וכו' א"כ כל השכר הוא רק במתנה אמנם י"ל מציאות כה"ג שאדם עושה דין ופשרה ב"א לחבירו בזה ליכ' למימר הקדימו ד' ובאמת נר' מה"ט דן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה לז"א צדק צדק דייק' א' לדין וא' לפשרה תרדוף בקש שלום ורדפהו זו פשרה למען תחיה וירשת דייקא את הארץ ארץ החיים אשר בל"ז ד"א נותן לך במתנ' בעלמ' אבל עי"ז יבא לך בתורת ירושה – מאאמ"ו הג' זצוק"ל: – [א"ה להוסיף נופך על דברי כ"ק א"ז הג' ז"ל נר' שז"כ הפסוק צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ פירש"י כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן ואמרו רז"ל צדק צדק תרדוף א' לדין וא' לפשרה ואית' שלא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על ד"ת ולא עשו לפנים משורת הדין וז"ש צדק צדק תרדוף שתעשה גם פשרה כנ"ל ממילא תחי' וירשת את הארץ שתתקיים על אדמתך בירושת עולם – וז"כ הכ' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא ונר' הלשון שמרו כמו אביו שמר את הדבר דהיינו המתינו מלעשות דין ומשפט אבל ועשו צדקה ר"ל פשרה עשו דייקא מיד בלי המתנה ואז קרובה ישועתי עי"ז יהי' התיקון על מה שקלקלו להעמיד דיניהם על ד"ת: כי יפלא וכו' ומת האיש ההו' ובערת הרעה מקרביך ותמו' הכפל, כ' כ"ק אאמ"ו הגאון זצ"ל ז"ל עי' רמב"ן הטעם במצוה זו מפני המחלוק' ולענ"ד י"ל טעם דאי' בפ' חלק ההו' אתרא דל"ה אמרו שקרי ולא מתו וכו', והדבר תמו' דכמה אנשים שקרנים ומאריכים ימים, ונ"ל ע"ד שאז"ל אף דאו"ה גריעי טפי מינן אין ד' ית' מדקדק עמהם לפי שאין חשובים אצלו, אבל ישראל עם קרובו וכו', וה"נ במילי בעלמא לא איכפת אם משקרים דאי נמי אומר אמת הכל הבל עניני עוה"ז, ולא איכפת בי' כלל, אבל בד"ת השקר הוא פגם גדול, וא"כ הזקן ממרא שחולק הו' על סנהדרי' גדול' הרי הו' חולק על האמת לאמיתו דהאמת הו' כמו שהם אומרים ודובר שקרים לא יכון לנגד עיני, לכן גם מעצמו הו' בעוני ימית, לז"א קרא ומת וכו' מעצמו, לכן ובערת הרעה וכו' תעשה אתה מצוה, עכד"ק: וילך ויעבוד וכו' אשר לא צויתי ותמו', ובמגילה ט' שינו בזה לתלמי המלך וכתבי עוברם ע"ש ברש"י, ונ"ל עפ"י קו' הרמב"ם הל' תשובה כי הידעה סותר' הבחירה ועי' תוי"ט באבות, ונ"ל כמו שתי' על הקו' איך נענש פרעה גזיר' הוי ועבדום וכו' ותי' מחמת שהם לא משום זה הרשיעו בשביל גזיר' ד', רק בשאט נפשם, וה"נ לק"מ על הבחירה שהרי אין כוונת החוטא לחטוא משום שידע ד' זאת