דברי מהרי"א חלק ב קח

לא שאלו איך טימא הקב"ה למשה ותירץ דאנחנו נקראים בנים למקום ומותר לטמא לבנו, א"כ ראינו שאם אנו נותנים צדקה אז אנו נקראים בנים למקום ומותר להקב"ה לטמא לנו בתחה"מ כי נקראים בנים למקום וז"כ צדק צדק תרדוף. ר"ל שתתן צדקה ותחזקו עי"ז עצמיכם לבנים למקום וממילא למען תחיה שאז שפיר יכול הקב"ה להחיותינו בתחיית המתים מאאמויר הג' זצוק"ל [א"ה א"ז הג' ז"ל כיון בזה לדברי חות יאיר דף ע"ב – ויכול לפרש ההמשך מפסוק הנ"ל צדק צדק תרדוף למען תחיה דאית' במדרש על פסוק כל הנשמה תהלל יה דבכל רגע רוצ' הנשמה לצאת מהגוף אך בראותה שהקב"ה שוכן אתם ואינו מסלק שכינתו ממנו נושאת ק"ו מהשכינה ואית' בגמ' דהשופט שמטה דין גורם לשכינה שתסתלק מישראל וז"כ צדק צדק תרדוף וכו' ל"ת שוחד להטות הדין עי"ז תשרה השכינה בישראל ממילא למען תחיה גם אתה שלא רוצ' הנשמה לצאת שגם הנשמה נושאת ק"ו מהשכינה]: צדק צדק תרדוף למען תחיה ונר' דהנה יש ב' מיני בעלי צדקה א' שנותן משום שיש לו לב טוב, וב' שנותן משום שד' צוה לעשות צדקה ובזה יכולין להבחין אם נותן צדקה מצד רחמנות או מצד שד' צוה שאם א' נותן צדקה מחמת שד' צוה אז הוא רודף ודורש אחר העניים אבל אם נותן רק מפני רחמנות אז אינו רודף רק אם מזדמן לו עני נותן לו וגם לענין שכר יש חילוק ביניהם שאם נותן צדקה מחמת רחמנות אז הקב"ה נותן לו שכרו בעוה"ז מדה כנגד מדה אבל אם הוא נותן מחמת שד' צווה אז יש לו שכר בעוה"ב שהוא חיי נצחיי וא"ש צדק צדק תרדוף דהיינו על אופן זה תתן צדקה שתרדוף אחר העניים ואז מוכח שמחמת שד' צוה אתה נותן צדקה ושכרך תהי' למען תחיה ר"ל לעולם התחי' עולם נצחיי שהוא עוה"ב מאאמו"ר הג' זצוק"ל: לא תטה משפט וכו' ויסלף דברי צדיקים ותמי' גם הל"ל מסלף מעור, ולא לשון זכר, ונ"ל כיון דטעם איסו' לקיחת שוחד הו' דא"א שלא יטה, וזהו בדיין א' אבל בג' דיינים י"ל יכול א' מהם ליקח שוחד דאף אם לבו יטה לזכותו, מ"מ שנים האחרים יאמרו כדין וא"ר להטות כתיב, אמנם ז"א דמ"מ אסור דכיון שיטה לבו לזה ידחה גם דברי השנים בסברות וטענות שיחזרו גם הם לומר כמותו, וזה"ש ל"ת שוחד כי השוחד דייק' ר"ל זה שהו' חד עם הבע"ד יעור ג"כ עיני חכמים דייקא לשון רבים גם השני דיינים שעמו ויסלף הו' דברי צדיקים שני דיינים שיאמרו בצדק כדין יסלף הוא דבריהם עד שיודו לדבריו עונ"ל דאית' בח"מ סי' ט' ס"ב אם שלח מנחה להדיין קודם שיזמין לנתבע לדין רק מדת חסידות הו' שלא לדונו, וכתב הש"ך זהו שלא בפני בע"ד אב בפניו יסתתמו טענותיו ודאי אסור מדינא ע"ש וא"כ ה"פ לא תטה משפט כמשמעו כמ"ש רש"י לא תכיר פנים משום דמסתתם טענותו' כמ"ש רש"י, ולא תקח שוחד תרי גווני שוחד, א' משום לא תטה משפט, והוי' שוחד בשעת הדין כי השוחד כזה יעור עיני חכמים וא"א שלא יטה וכו' ואיכא מ' ל"ת משפט, וא' משום ל"ת פנים והיינו שוחד קודם הדין רק שהו' בפני הבע"ד כי השוחד כזה לית בי' מ' הטיי' משפט אבל ויסלף דברי צדיקים דברים המצודקים שהיה לו לטעון ונסתתמו טענותיו ואיכא משום לא תכיר פנים ודו"ק עונ"ל דקיי"ל בכמ' דברים שודא דדייני ופליגי רש"י ותו' בפי' מ"ש ובכגון זה הי' אפשר לומר דליכ' איסו' שוחד מ' דליכ' חשש הטיי' משפט, אמנם מ"מ אסר' תור' דגם השוד' דדייני בעי' שיהי' בדין כמ"ש צדק דין שלך צדק פשר שלך וז"ש ושוחד ל"ת כי השוחד יעור עיני חכמי' שיטעה בדין מדיני התור' הכתובים וגם עיני שכלו ואפי' בשוד' דדייני נמי ויסלף דברי צדיקים דלולא השוחד הי' השודא איפכ' וכמובן ודו"ק – מאאמ"ו הג' זצוק"ל, [א"ה עיין בח"מ סי' ט'