דברי מהרי"א חלק ב קב

באמת הוא רק הנותן לצדקה וזה"ש וכל אשר תתן לי ומה שנקרא שלו הוא מה שעשר אעשרנו לך וכמו אותו השר ששאל לו המלך כמה ממון יש לו ואמר בחייו של המלך שאין לו אלא אלף זהובים וכעס המלך וא"ל חייב מיתה אתה שנשבעת לשקר בחיי המלך שהרי מפורסם שיש לך יותר מחמשים אלפים כפולות של זהב והשיב לו זה אינו שלו דמה שהוא שלי באמת אינו אלא אלף זהובים שנתתי לצדקה ואז הודה לו המלך וכו' ע"ש והן הן דברי מונבז המלך בב"ת דף י"א בנם של הילני מלכה מזרע החשמונים ובזבז וכו' במקום שהיד שולטת בו וכו' אבותי גגזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנא' ולך תהי' צדקה וכו' דייקא הצדקה היא לך באמת כנ"ר והנה מאחז"ל עשירים מקמצין וכל עניים טובי לב הם יש שיש לו ואינו רוצה, ויש רוצה ואין לו והאלשייך פי' טוב איש רש מאיש כזב הכוונה דאיש רש נודר ואומר כשיתן לו השי"ת יתן צדקה ולפעמים יודע השי"ת שאם יתעשר לא יתן צדקה ומשתנה לגריעות' ואז אין הקב"ה מעשרו כי טוב לו להיות איש רש ממה שיהי' איש כזב ולא יקיים את נדרו אשר נדר אמנם מטבע העונש כשיתעשר ר"ל שמצליח בפעם אחת אזי בתחילת ימי עשרו זוכר עדיין ימי עניו ונותן מנדבת לבו כי יודע מה הי' לו בימי' עניו והוא מרחם על אחרים עניים בריוח שנתחדש לו אבל אח"כ כשהורגל בעושר אזי שוכח את ימי עניו ודומה כאלו נולד בעושר הזה ומקמץ כדרך העשירים שמוחזקים בעושר מכבר מחזיק הוא בשלו ובקושי' נותן וכ"כ בס' הפלאה בכתובות דף מ"ז ע"ב וז"ל מה שא"ל איזהו עשיר השמח בחלקו ר"ל שאינו בוטח על ממונו דדרך הטבע האנושי' לשמוח בדבר ריוח שנתחדש לו וכשהורגל בו שוב אין שמח בו אבל אדם המשכיל כי זה שיש לו אינו שלו כל שעה ושעה הוא במתנה מאת השי"ת הוא שמח בכל עת וכו' ובזה מובן הא דאית' בזוהר ר' המנונא הוי מצלי על מזונו כד יהיבי' לי למיכל ר"ל אף שהי' מוכן לפניו לא שם מבטחו עליו אלא בעת אכילתו הוא מקבל מהשי"ת וכו' זהו שאז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן ר"ל בשעת אכילה מקבלו מאת השי"ת ויש לפרש הא דאמר דהע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך ר"ל עד שעת הנתינה היא שלך וכאלו אני מקבל מידך בעת שאני נותן לך וכו' ולפי דברינו הנ"ל בודאי כן הוא שהאדם אינו בטוח בממונו שהוא שלו דאפשר ברגע א' יאבד העושר ע"י סיבות שונות ע"י ידי אדם או מלך או ליסטים או ע"י אש ומים מן השמים א"כ אינו שלו עד שעת האכילה א"כ צריך האדם לחשוב תמיד בהוה עתה נתן לי ד' את העושר ונכסים כיון דתמיד אפשר להפסידו באופנים שונים ועי"ז כיון שזוכה בו בממונו עתה מחדש הוא שמח ונותן לעניים ברוח נדיבה כדרך עני שנתעשר א"כ זה"ש וה"פ נתן בהוה תמידתן לו ר"ל בשעת נתינה תדע כי אז הוא נתן לך מהשי"ת כמ"ש ומידך נתנו לך וממילא תתן אפי' ק' פעמים וגם לא ירע לבבך וכו' כטבע עני שנתעשר מחדש וזהו עצה טובה נתן ומידך נתנו לך הנה אז"ל גדול המעשה יותר מן העושה ותיבת יותר מיותר ונר' כיון דקשוט עצמך וכו' ע"כ המעשה את אחרים ליתן גם הוא עושה יתן ויתנו אחרים שלא יאמרו טול קיסם וכו' ועל הרוב המעשה הוא מארי דאתרא דכן הדין נותן כופין על הצדקה מן הדין דנפ"ל מקרא ועשיתם וכו' בפיך זו צדקה אזהרה לב"ד ואף דיש מקום למנוע תוכחה בזה אם מפני חשד לפעמים ואם שיאמרו לו קשוט עצמך וכו' וקל לו לצוות על אחרים שאינו יודע בצער הבע"ב הני טעמי' לפגם ליתנהו גבן תה"ל וא"כ שפיר אז"ל גדול המעשה יותר מן העושה לפי שהוא עושה וגם מעשה זוכה ומזכה הרבים, אף שכעת היום הפרנסה מצומצמת ביותר בכ"מ קיי"ל אפי' עני המתפרנס מן הצדקה יתן צדקה ועוד גם זו לטובה הרי אז"ל יאה עניותא לישראל ועכ"פ בחשבונו שהצילנו ד' אשתקד מאש וממום והמעט הנשאר לפנינו מידך נתנו לך וז"כ הכ כי