דברי מהרי"א חלק ב קא

ובנפש חפיצה ע"ז ודאי מקבל שכר בעוה"ז מפני שהוא מצד בחירתו יהי' חפשית בידי אדם וסבר' זו מוכח מהא דאית' בברכות דף ח' אמר' לי' לר' יוחנן איכא סבא בבבל תמה דכ' למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה אבל בחו"ל לא כיון דאמרי' לי' דמקדמי ומחשכי לבי כנישת' אמר היינו דמהני להו וק' למה אמר מקדמי ומחשכו וכו' ולא אמר סתם דאזלי' לביהכ"נ ועוד למה יהי' שכרם דוקא אריכת ימים אבל לפי דברינו א"ש דכיון דמשמע דהמה עושים כ"כ המצות ברצון טוב לאקודמו ולחשוכי לבי כנישתא והלא יוכלו לבא לביהכ"נ בשעה שהצבור מתפללין או קודם לכן מעט אלא המה עושים ברצון טוב וזהו מחמת בחירתם הטוב ועל זה יקבלו שכר בעוה"ז ולכן שפיר יש להם אריכת ימים וזהו פי' הכתוב שהתחלנו בו וה"ק נתן תתן ולא ירע לבבך דהיינו שתתן לו בלב שלם ובנפש חפיצה וברצון טוב כי בגלל הדבר הזה דהיינו על רצין הטיב יברכך ד' גם בעוה"ז ומתורץ קושיתינו דלעיל דמעט מזעיר מצינו שנותנים צדקה על אופן זה לכן לא יקבלו הברכה בעוה"ז אבל יקבלו שכרם בעוה"ב עכ"ל מרן אכי הג' וצוק"ר: ראה כי יהי' בך אביון וכו' כי פתח תפתח וכו' נתן תתן לו ולא ירע לבבך וכו' ופי' האלשי"ך כוונת כפל הלשון דעצה טובה קמ"ל הקרא לאדם שהוא כילי בטבע ועינו צרה מלהשפיע לאחרים כיצד יעשה לכבוש טבעו ירגיל את עצמו ליתן צדקה כמה פעמים בע"כ ואז יהי' לבו נכון ובטוח דשוב לא ירע לבבו עוד עפ"י סייעת' דשמי' דהרגל נעשה טבע שניה וזהו הוצעת הכתוב נתן תתן כלומר תביא עצמך לידי רגילות ואח"כ לא ירע לבבך בתתך לו ממילא וכו' מש"ה אמנם עדיין לא שמענו עצה איך יוכל הכילי לכבוש טבעו להרגיל א"ע ליתן כמה פעמים לכן נר' לפרש עדיפא בס"ד – בהקדים דרש"י פי' וז"ל פתח תפתח אפי' כמה פעמים וכו' והעבט וכו' אם לא רצה במתנה תן לו בהלואה וכו' נתן תתן לו אפי' מאה פעמים לו ביני ובינך וכו' ונר' כוונתו מה שלא הקדים רש"י לפרש כן אצל פתוח תפתח לו ביני ובינך משים דאף מאן דיזיף בצנעה יזיף מ"מ הא אסור להלוות בלא עדים דעובר על לפני עור וכו' ולכן פתח תפתח והעבט תעביט וכו' פי' בהלואה ע"כ אסור ביני לבינך אבל נתן תתן לו במתנה ודאי ביני לבינך בסתר שלא יתבייש כנ"ר אבל מ"ש בטעם הכפל אפי' מאה פעמים וציין עליו ב"מ ל"א תמוה דלית' שם כן אלא פתוח תפתח מרבינו מיני' עניי' עיר אחרת ונתן תתן אתי' לרבות אפי' מתנה מועטת וצל"ע ובעל הטורים נמי כתב טעם הכפל לשונות אלו לאמר שאין שיעור אלא חתן ותחזור ותתן ותמה דהול"ל תתן תתן לו לכן י"ל דז"ל יד יוסף פ' ויקרא הנביא הושע ע"ה המשיל הנותן צדקה לזורע דכתיב זרעו לכם לצדקה וכו' בחינה ב' כמו הזורע משליך תבואתו תוך הקרקע לאיבוד על סמך בטחונו שלעתיד ירווח לו כי מכל חטה א' יהי' שבולת ואלימות הרבה כן הבן דעת בוטח בד' כי יתן לו הקב"ה מכל פרוטה שכר גדול והוא נשאר קיים ועומד לאדם והולך עמו כמ"ש והלך לפניך צדקך וזה שהשיבה אשת עובדי' כשאמר אליה אלישע הנביא מה אעשה לך הגיד לי מה יש לך בבית ר"ל מה יש שהוא שלך וכו' אף היא תשוב אמריה ואמרה אין לשפחתך שיהי' שלי באמת מכל מה שבבית כ"א אסוך שמן אותו אסוך שהייתי ממלא שמן כדי שיולכנה בעלי לנביאים הנחבאים במערה להאיר להם ללמוד תורת ד' וגם לאכול ממנו זאת הצדקה היא שלי והולכת אחרי אף שאר כל הדברים אינם שלו וכו' כי אני עתיד להניחם לאחרים זולתי ואמר לה הנביא זה האסוך שהוא שלך ממש ישפיע לך שפע טוב לכי ושאלי לך כלים וכו' וכמ"ש זרעו לכם לצדקה פי' מה שהוא לצדקה הוא שלכם וכו' ובזה מובן מ"ש יעקב אע"ה וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך דקשה הרי אין אדם נותן כל נכסיו למעשר והל"ל מכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך אבל הכוונה לרמוז שמה שהוא של אדם