דברי חן חלק א צט

הוא נזכר ג"כ בר"ן קדושין פרק קמא גבי תחילת ביאה קונה ותמיה על הנו"ב שלא זכר דברי הר"ן

הנה מצאתי בתשובות בנו הגאון בעל שיבת ציון סימן ע"ג שכתב ג"כ שדברי אביו נובעים מדברי הר"ן שכתב בפרק קמא דקדושין כו' זימנין דמעברי מביאה ראשונה עכ"ל הר"ן

ומה שהקשה החכם הנ"ל ע"ד הר"ן דמוכח מיני' דמקרי ראוי להקמת זרע אף ע"י מיעוט ובפרק בן סורר גבי בן או אב משמע דלא מיקרי ראוי לקרותו אב כ"א ע"י רובא יע"ש. ותירץ לו כת"ר די"ל דהר"ן ס"ל ג"כ כהתוס' ביבמות כ' דלא בעינן רק דהיבם והיבמה יהיו חזו אלא דהר"ן ס"ל אם אינו ראוי כלל לא שייך זאת כיון דא"א במציאות. רק כיון דאפשר במציאות ע"י מיעוך הגם דלא נתמעך י"ל שפיר כתוס'. ומדוייק עתה דברי הר"ן שכתב כדאיתא התם. והיכן מוזכר שם. ע"כ דבריו

תמיהני על כבודו הרבה הא אנן בכהן גדול קיימינן ובדידי' הא א"א במציאות כלל גם ע"י מיעוך שהרי אז נעשית מוכת עץ דתנן לקמן ביבמות נ"ט דלא ישא משום דאינה בתולה ועבר עלה בעשה וא"כ באלמנה אף מן האירוסין איכא עשה ול"ת ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה וה"ה ממש כאלמנה מן הנשואין. ואין לדחות דאין זו מוכת עץ דקיי"ל כשמואל בכתובות י"א דאין מוכת עץ בבשר וא"כ ה"ה באצבע וא"כ י"ל דרבא נמי כשמואל ס"ל. ז"א שהרי כבר כתב שם הרא"ש דשמואל בשלא השיר בתולים איירי דאל"כ לא עדיפא ממוכת עץ. ונ"ל עוד ראי' לזה אף שא"צ ראיה. ממה שפי' רש"י בשבת ס"ה נשים המסוללות פסולות לכהונה היינו לכה"ג דלא הויא בתולה שלימה. וקשה דלפ"ז הו"ל להגמרא לומר ופליגא אדשמואל דס"ל אין מוכת עץ בבשר כדאמר שם ופליגא אדשמואל דאמר נהרא מכיפי' מיברך א"ו דשמואל בשלא השיר בתולים איירי כמו"ש הרא"ש. אמנם בשיטה מקובצת כתובות הוכיח מירושלמי דפלוגתת רב ושמואל אפי' בהשרת בתולים ורצה לייחס דעה זו גם לרש"י. אמנם הראיתיו לדעת שאינו כן דעתו מפירושו בשבת. וכן דחה דבריו במנחת חינוך סימן רע"ב ממה שפי' רש"י ביבמות נ"ט ע"ב ד"ה מאחרי' כו' ע"ש. וע' שה"מ

ולי נראה לפרש דברי הר"ן ע"פ מה דפליגי תנאי ביבמות ל"ד ע"ב דר"י ס"ל אותה פרט לכלה וחכ"א פרט לשלא כדרכה. ומפרש שם ר"נ טעמי' דר"י משום דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה. ולכאורה טעמייהו דחכמים דמטהרי טעמא בעי. אך י"ל פשוט ע"פ מ"ש שם רש"י וז"ל לפי שאין כו' ומיהו מיעוט משכבת זרע לא נפקא הואיל והאי מקום ראוי להזריע הוא בביאה שניה כו' ולפ"ז ר"י דמייתר מיעוטא מטהר משא"כ חכמים דלא מייתר להו מיעוטא ממילא מטמאי משום שכבת זרע דראוי להזריע בביאה שניה כפי' רש"י

אך לכאורה הי' נראה לומר טעם אחר דבאמת י"ל דמשום ראוי להזריע בביאה שניה לאו שכבת זרע קרינן כיון דהשתא אין ראוי להזריע וטעמא דר"י דלא ממעט משכבת זרע משום דס"ל דמיעוטא מתעברות מביאה ראשונה וכיון דבמיעוטא הו"ל שכבת זרע הי' לנו לחוש לחומרא מסתמא משום מיעוטא ע"ז אתא מיעוטא דאותה פרט לכלה ומיני' י"ל דיליף ר"י לכל התורה דלא חיישינן למיעוטא אף בדאפשר שהרי נהרה קמה] וחכמים כיון דלא מייתר להו קרא דאותה משום דצריך לשלא כדרכה ממילא מצרכי טבילה בכלה משום דחיישי למיעוטא והויין הני חכמים רבי מאיר דחייש בכ"מ למיעוט [כסתם בר פלוגתא דר"י והוא ר"מ בכל מקום] ולפי פירושינו זה יצא לנו דע"כ בין ר"י ובין חכמים תרווייהו ס"ל דמיעוט מתעברות מביאה ראשונה. משא"כ לפי פי' רש"י אינו מוכרח כלל לומר כן

אמנם לכאורה א"א לפרש כן דאם כפירושינו א"כ מוכרחין לומר דהא דחייש לחומרא בכ"מ היינו מן התורה והרי התוס' בחולין י"ב בד"ה פסח וקדשים כתבו דמבשר תאוה לא פריך משום דנראה דמדאורייתא לא חייש ר"מ למיעוטא אלא מדרבנן כו' ולפ"ז ליתא לפירושינו. ומוכרח פי' רש"י הנ"ל. ומעתה אין שום הכרח לומר דמיעוט מתעברות מביאה ראשונה. אולם בחידושי רשב"א בחולין שם תירץ קושיית תוס' הנ"ל באופן אחר דה"ט דלא פריך מבשר תאוה משום די"ל דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כו' מוכח דס"ל דר"מ חייש למיעוט מה"ת. וא"כ שוב נצטמדה פירושינו הנ"ל די"ל משום ראוי להזריע בביאה שניה לאו שכבת זרע מקרי ורק משום מיעוטא. ומתרווייהו מוכח דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה. והנה הר"ן ג"כ ס"ל כתירוץ הרשב"א בחולין שם. וא"כ לדידי' פי' דברי ר"י וחכמים משום דמיעוט מתעברות מביאה ראשונה א"כ שפיר כתב דאיכא מעליותא בגמר ביאה מהעראה אף דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה מ"מ זימנין דמיעברה כדאיתא התם ולטעמי' אזיל

אך התוס' ביבמות כ' ע"ב שכתבו דרבא לאו דוקא נקט ביאה שניה כו' ולא תירצו כמו"ש הר"ן קדושין משום דאינהו נמי לטעמייהו הנ"ל דגם ר"מ דחייש למיעוט אינו רק דרבנן וא"כ א"א לפרש פלוגתא דר"י וחכמים כי אם ע"פ פי' רש"י ואינו ראי' כלל דמיעוט מתעברות מביאה ראשונה וא"כ מאי עדיפותא בגמר ביאה מהעראה כיון דתרוייהו אינם ראויים להקמת זרע בביאה זו. דבשלמא התם מקרי שכבת זרע משום ראוי להזריע בביאה שניה והו"ל ביאה ראשונה התחלת מעשה לביאה שניה דאי לאו ביאה ראשונה הוי ביאה שני' ביאה ראשונה. אבל כאן כיון דביאה ראשונה אסור לו לא מקרי הקמת זרע. ומשו"ה כתבו התוס' דרבא לאו דוקא נקט ביאה שניה כו'

וקושייתו בשם החכם על הר"ן מסנהדרין הי' נ"ל דטעמי' דר"ן משום דביבמות מ"ב פריך הגמרא ותמתין ותנשא וכי מלו ג' חדשים תבדקה. ופי' רש"י דאי מיעברה ודאי בר קמא הוא דאי בר בתרא אכתי לא מינכר עד ג' חדשים כו'. וקשיא דמאי ראי' הא אי נמי בר בתרא דילמא בר ז' ולרבינא הא מינכר לשליש ימיו דהיינו ב' חדשים ושליש. א"ו דהגמרא הדר בי' מדיחוי דרבינא דעוברה ניכר לשליש ימיו ואזלינן בתר רובא דיולדות לט'. וטעמא משום דנהי דודאי אזלינן בתר רובא כדמוכיח רבינא שם מדתנן א' אומר כו' מ"מ לענין ראוי אף מיעוט נמי סגי וא"כ מ"ט בעי ג' חדשים אע"כ משום דאפי' מיעוט נמי איכא דאין עוברה ניכר לשליש ימיו אפי' ביולדת לז' כן הי' נ"ל לתרץ דעת הר"ן

אמנם יש לדחות. לפי מ"ש רשב"א בחידושי יבמות שם לעיל מיני' אהא דמשני בגמרא א"נ לתמניא ילדה א"ל דבתרא הוא דהי' יכול לשנויי דא"נ לשבעה ילדה א"ל דבר בתרא הוא והאי לז' נגמר ואישתהויי אשתהי ונ"מ כו' אלא משום דפלוגתא הוא לקמן ולא ניחא לי' לאוקמי בפלוגתא עכ"ל. דלפ"ז י"ל דקושייתינו דה"ט דלא משני בגמ' דא"נ בר שבעה הוא עוברה ניכר לשליש ימיו משום דזה אינו רק לרבינא ולא לר"ה ברי' דר"י ולא ניחא לי' לאוקמי בפלוגתא. וכיון שאין ראי' לנו מעתה לדחות סוגיא דסנהדרין דמשמע מיני' שם דלענין ראוי בעינן רובא הדר קושיא לדוכתא על הר"ן. ואף שיש עדיין לחלק לא נ כיון שאין להם הכרח

אשר ע"כ נ"ל דמחוורתא הוא דמ"ש הר"ן ואע"ג דעל הרוב דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה זמנין דמיעברא אינו ר"ל זמנין דמיעברא מביאה ראשונה [ובתשובת ש"צ הנ"ל לא העתיק לנכון] אלא כוונתו דאע"ג דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה וא"כ מאי עדיפותא בגמר ביאה מהעראה כיון דתרווייהו אינם ראויין להקמת זרע. עז"א דשאני גמר ביאה דזמנין דמיעברא ר"ל בב"ש וכדאיתא התם לחכמים דמצרכי טבילה משום דשכבת זרע קרינן בה וכפי' רש"י משום דהאי מקום ראוי להזריע בביאה שניה ומה"ט ראוי להקמת זרע נמי מקרי [וע' יבמות נ"ד במקום שמקים שם] משא"כ העראה דלא מקרי שכבת זרע כיון דמעולם לא מיעברה מינה מה"ט הקמת זרע נמי לא מקרי אבל דעת תוס' לחלק בכך דשאני התם דשכבת זרע מקרי משום דהו"ל התחלה וכמו"ש לעיל] ומ"ש הר"ן אע"ג דעל הרוב כו' אין זה תלוי בעיקר תירוצו דאף דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה כלל ג"כ חילוקו נכון אלא דקושטא דמילתא קאמר אבל אין זה שייך לתירוצו. והשתא לא קשיא מידי מסנהדרין דבאמת ראוי לא מקרי