דברי חן חלק א צח

כו' משמע דלדידהו בעצמם ג"כ הי' נראה תירוצם לדוחק

אמנם לכאורה דברי החו"ח תמוהין שהרי התוס' שתמהו מדכתיב פו"ר פשוט דכונתם דכיון דכל עיקר הטעם שראוי לגזור שלא לישא אשה כו' לפי שמבטלין מאתנו בגזירת המלכות מצות מילה ופדיון הבן א"כ מה יועילו חכמים בתקנתם לגזור לבטל מצות פו"ר דבמאי עדיף ביטול מצוה זו מביטול מצוה זו. ואין לומר דביטול מצות מילה שיש בה כרת גרע טפי ישוע הבן דהיינו פדיון הבן מאי איכא למימר. ולפ"ז אין תירוץ התורת חיים עולה יפה כלל דהא ודאי דיש כח ביד חכמים לבטל מ"ע בשב ואל תעשה אבל היינו דוקא היכא דאיכא חששא שיבא לידי איסור חמור בידים א"כ שב ואל תעשה עדיף מלעבור בידים. משא"כ הכא דכל עיקר מה שדין הוא שנגזור לבטל עשה דפו"ר משום שמבטלין אותנו ממילה ופדיון הבן והן מתבטלות מאתנו רק בשב ואל תעשה א"כ מה יועילו חכמים בתקנתם שיבטלו הם מאתנו מצות פו"ר בשב ואל תעשה. וצדקו התוס' בתמיהתם עד שהוצרכו לדוחק תירוצם דבע"כ צ"ל דעל אותן שכבר קיימו פריה ורביה בבן ובת קאמר

אלא דעל תירוץ התוס' ק"ל דאם באותן שכבר קיימו פו"ר דין הוא שנגזור כו' א"כ לב"ה דבזכר ונקבה כבר קיים מצות פו"ר עמרם שפיר עביד שפירש מן האשה שהרי כבר הי' לו אהרן ומרים ומכ"ש למש"ל דלב"ש נמי בזכר ונקבה יצא מה"ת ובכה"ג דין הוא שנגזור ולמה זה חזר בו אח"כ ע"פ עצת בתו. דאין לומר דמשום הנח להם לישראל שאל יהיו מזידין לא גזר שהרי שם קבלו כולם עליהם את גזירתו כדאיתא בגמ'

ונראה דשם בב"ב יש לדקדק שאמר ומיום שפשטה כו' דין הוא שנגזור כו' מנין ואיו מקור דין זה גם מ"ש ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו. כליון מאן דכר שמי' הא לא גזרו רק שלא לכנוס כו'. גם מה שפי' רשב"ם שם כלה בענין טוב ולא ע"י עכומ"ז אינו מובן. ואין לומר דע"י שלא יהי' עליהם אות הברית נמצא זרעו של אברהם אבינו כלה ע"י שיתערבו בעכומ"ז ויטמעו בהן דהא תינח בשבוע הבן אבל בישוע הבן מאי איכא למימר

ונ"ל לפרש ע"פ מ"ש בשבת ק"ל תניא כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהן למיתה בשעת גזירה כגון עכומ"ז או מילה עדיין היא מוחזקת בידם. וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמם עליה כו' כגון תפילין כו' [ועפ"ז יתפרש לי מ"ש בתהלים קפיטל מ"ד תתננו כצאן מאכל גו' כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך גו' אם שכחנו שם אלקינו גו' כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. דהנה מ"ש ולא שקרנו בבריתך גו' אם שכחנו שם אלקינו גו' הוא כנגד שתים הנ"ל עכומ"ז ומילה ומ"ש כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה דרשו חז"ל בגיטין נ"ז ע"ב זו מילה שניתנה בשמיני. ר"ל דאי לאו ביום השמיני דוקא הי' אפשר להשמט שלא ידעו מתי ימולו התינוק. משא"כ עתה נחשבנו כצאן טבחה שעושין חשבון עלינו אימתי יום ח' שיוכלו לתופסנו בו כמו שמחשבין לצאן אימתי ירצה לקרבן כמו"ש ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן גו' וז"ש כצאן טבחה. וכבר הבאתי זה בספרי שפתי חן פרשת תזריע על פסוק ביום השמיני]. הרי שבשביל מילה מסרו עצמן למיתה כדי לקיימה וה"נ בשביל מצות פדיון הבן. ובמדרש הביאו הנמוקי יוסף פרק בן סורר והובא גם בב"י ובהגר"א יו"ד סימן קנ"ז מה לך יוצא לסקול שמלתי את בני. מה לך יוצא לצלוב שנטלתי את הלולב כו' אלא דמחולקים הפוסקים אם ע"פ דין היו מחוייבים משום דלא גרע מערקתא דמסאני בשעת גזירת מלכות או שהן החמירו על עצמן דשב ואל תעשה שאני והאחרונים הכריעו דאין חילוק דלא כמו"ש בהג"ה בשו"ע שם ואכמ"ל וזהו שאמר דין הוא שנגזור כו' שהרי עתה מחדא עכ"פ לא פלטינן אם נבטל הרי יש חילול ש"ש בפרהסיא שדינו ליהרג ואל יעבור ואם לא נבטל הרי יש כאן איבוד נפשות מישראל וא"כ דין הוא שנגזור כו' ומצות לא יבטלו עוד. וכ"ת גם עתה מצות לא יבטלו שהרי נכנסין לשבוע הבן ולישוע הבן אף שנהרגין ע"ז. על זה אמר ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו בענין טוב ולא ע"י עכומ"ז ונכונים וברורים דברי רשב"ם ז"ל

ומעתה הוקל עלינו הרבה תמיהת התוס' דאפי' תימא דמ"ש שלא להוליד בנים אפי' בן ובת לא קשיא כ"כ. איך יבטלו מ"ע דפו"ר דודאי עדיף טפי ביטול מצוה זו ע"י גזירת חכמים שאין בה לא חילול שם שמים בפרהסיא ולא איבוד נפשות בענין רע רק כלה מאליו בענין טוב משא"כ להיפך. ונכון השתא מאד דעת התורת חיים וכדמשמע פשטא דלישנא דגמרא

וע"פ מה שכתבנו לא קשיא תו מה שהקשיתי אהא דב"ב דמשמע דאי לאו משום הנח להם לישראל הי' ראוי לגזור על פו"ר לדעת התו"ח גם אזכר ונקבה שהוא דאורייתא ולדעת התוס' עכ"פ אלערב אל תנח דדברי קבלה. ובסוטה י"ב אמרינן שהסכים עמרם לעצת בתו דאין ראוי לגזור לבטל כלל מפו"ר אפי' מאותן שכבר קיימו מה"ת דבאמת חילוק גדול יש בדבר. דבהא דב"ב לא היתה אז גזירת המלכות לבטל פו"ר רק לבטל מילה וכיוצ"ב א"כ היו רשאין ומחוייבין לעשות כל טצדקי כדי שלא יבואו לידי חילול השם או לידי איבוד נפשות שהרי כשגזרו בגזירה לשנויי אערקתא דמסאני ודאי רשאין ב"ד לתקן ולגזור דלא ליסיים מסאני כלל כדי שלא יצטרך אח"כ לשנויי אערקתא דמסאני וכן משמע בכתובות ג' ע"ב וליעקרי' כו' וע' בהגר"א שם. וה"נ בכה"ג כיון דגזירת המלכות אז לא על פו"ר היתה רשאין לתקן ולגזור לבטל מפו"ר דבזה אינו מחזק ידי הגזירה אלא דגורם שלא יבא לידי גזירת המלכות. משא"כ בימי פרעה שכל עיקר הגזירה הי' לענותו ואמרו חז"ל זו פרישות ד"א פן ירבה גו' א"כ גירוש הנשים ופרישתן הלא היא היא עיקר גזירת פרעה ודין הוא שהיו מחוייבין לעמוד על נפשם בכל עוז לפרוע עצתו ואפי' אותן שכבר קיימו פו"ר מה"ת כיון דעכ"פ מדברי קבלה מחוייבין משום ולערב אל תנח גו' אף שעדיין לא הי' להן דברי קבלה מ"מ דבר זה השכל נוטה אליו כי אינך יודע איזה יכשר לא גרע מערקתא דמסאני בשעת גזירה שמחויב למסור נפשו וגירושין אפשר בקום ועשה נמי הוי דלכו"ע לא גרע מערקתא דמסאני ושפיר אמרה בתו הנביאה גזירתך קשה משל פרעה משום דהיינו גזירת פרעה ועוד קשה ממנה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים כו' ואולי זהו שאמר והי' כאשר יענו אותו כן ירבה דעם בני ישראל עשה פעולות והשתדלות כדי שירבה ויפרוץ להפריע בזה עצת אויביו המצריים כי כן ראוי להם לעשות ע"פ דין

וע"פ דרך דרוש נראה דסברת עמרם גדול הדור בתחילה כשגזר אפרישה משום דהוה ס"ל כחכמי הצרפתים הביאן הרמב"ן סוף פרשת אמור דישראל קודם מ"ת לא יצאו מכלל ב"נ ומה"ט לא חשש לנקבות לפי שאחרי מות כל הדור לא תמצאנה הנקבות להנשא רק למצריים א"כ דור החדש בנים שיולדו להם יהיו מצריים גמורים דבאומות קיי"ל דהלך אחר הזכר א"כ מנקבות לחודייהו אין תקוה להיות שריד לבית יעקב. אמנם מרים הנביאה רוח אחרת אתה דכבר יצאו מכלל ב"נ מימות אברהם וכדעת הרמב"ן שם א"כ גם על ידי הנקבות יש תקוה להיות שריד לבני ישראל כי אף שתנשאנה למצריים מ"מ הא קיי"ל עכומ"ז ועבד הבא על בת ישראל הולד ישראל כשר ואפי' במצרי ואדומי כמו"ש בא"ע סימן ד' ואכתי יש די בבנות ישראל לחודייהו ג"כ לבנות את בית ישראל א"כ אין לגזור לבטל מלהוליד בנות עכ"פ. וע' פר"ד שע"פ מחלוקת הרמב"ן וחכמי הצרפתים ביאר מחלוקת יוסף עם אחיו. ועוד כמה מאמרי רז"ל. והארכתי עוד בזה בספרי שפתי חן פרשת שמות על פסוק וילך איש מבית לוי. ואתה קח נא דברי ח"ן אלה מאחיך אוהבך הדו"ש: פיקקעלין "צום יו"ד טבת לחדוה יהיה" לפ"ק. סימן ס לכבוד הרב הגדול כו'

ע"ד מה שכתב אלי בשם חכם א' דחידושו של הנו"ב במהדו"ק סימן כ"ב דמיעוט נשים יש שמתעברות מביאה ראשונה