דברי חן חלק א צז

אם כן טעמא מאי דלא תסגי אחר כך גם כן זכר ונקבה

ועוד נ"ל ראיה מהא דפריך שם בגמ' וב"ה נמי לילפי ממשה והשתא בשלמא אי נימא דב"ה דוקא זכר ונקבה קאמרי שפיר פריך לילפי ממשה דאפילו בשני זכרים נמי ליסגי דמברייתו של עולם אין ראיה כ"כ משום דהתם לא אפשר אבל אי נימא דלב"ה אפי' זכר ונקבה קאמרי וכ"ש שני זכרים דעדיפי א"כ מאי פריך הלא אין הכי נמי דילפי ממשה דבשני זכרים מקיים מצות פו"ר אלא דילפי מברייתו של עולם דזכר ונקבה נמי סגי. ובזה אין סתירה ממשה די"ל דאפי' לא הי' לו רק זכר ונקבה נמי הוה פירש. א"ו דב"ה דוקא קאמרי וכ"כ התוס' ס"ב ע"ב ביבמות שם דאין שני זכרים חשובים כבן ובת, וכיון דב"ה דוקא קאמרי א"כ ב"ש דאמרי ב' זכרים מסתמא לקולא קאמרי דאפי' בשני זכרים נמי סגי כי היכי דלא נשווי פלוגתא רחוקה בינייהו

ונ"ל עוד ראיה דע"כ מאן דס"ל שני זכרים כ"ש דסגי בזכר ונקבה דשם ביבמות ס"ב תניא ר' נתן אומר בית שמאי אומרים שני זכרים ושתי נקבות וב"ה אומרים זכר ונקבה. אמר ר"ה מ"ט דר' נתן אליבא דב"ש דכתיב ותוסף ללדת את אחיו את הבל. הבל ואחותו קין ואחותו וכתיב כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין. ופי' רש"י כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל אלמא תשלומין בעי ולא סגי בלא שני זכרים ושתי נקבות וכתב שם המהרש"ל דיש מקשים מהיכי יליף דבעינן שני זכרים ושתי נקבות דלמא לא קפיד קרא אלא אזכרים ולא אנקבות כלל ותירץ בדוחק. גם מה שתירץ מהרש"א דחוק הוא ע"ש. אולם למ"ש דמאן דס"ל דשני זכרים בעי כ"ש דזכר ונקבה סגי א"כ נכון ופשוט מאד דע"כ צ"ל דחוה שאמרה כי שת גו' לתשלומי שני זכרים ושתי נקבות אמרה דאי רק להשלים שני זכרים אבל לנקבות לא צריכה א"כ למה לה תשלומין כלל דאי לשני זכרים צריכה לקיום מצות פו"ר א"כ כ"ש דסגי בזכר ונקבה. וזה כבר הי' לה א"כ לא צריכה כלל לתשלומין. א"ו שני זכרים ושתי נקבות הויא צריכה וזה ברור. אלא די"ל דאין כ"כ ראי' מב"ש דברייתא דר' נתן אב"ש דתנא דמתני' ודו"ק

שוב ראיתי בחידושי רשב"א ביבמות שם שכתב ג"כ דמהא דפריך לב"ה ולילפי ממשה שמעינן מינה דלב"ה דוקא זכר ונקבה אבל שני זכרים לא. לפי שאין יישובו של עולם בזכרים בלא נקבות. ומיהו בירושלמי גרסינן לכן צריכא ואפי' זכר ונקבה [פי' דב"ה הא קמ"ל דאפי' זכר ונקבה סגי] דאל"כ מתני' מקולי ב"ש וחומרי ב"ה ומשמע דפליג ר' בון אגמ' דילן והא דאקשי ר' בון נראה לפום גמרין דכיון דלב"ש נמי שני זכרים דוקא לית כאן קולא וחומרא כלל. ומיהו רש"י ז"ל פירש ב"ש אומרים שני זכרים וכ"ש זכר ונקבה. ואפשר דאפ"ה כיון דשנים נמי בעו לאו קולא וחומרא איכא. עכ"ל. הרי שהוכיח הרשב"א דלב"ה דוקא זכר ונקבה כדברינו. אלא דמה שכתב דלב"ש נמי שני זכרים דוקא מדברי ר' בון דירושלמי מוכח להיפך דאי לב"ש דוקא שני זכרים א"כ מנלי' לר' בון דב"ה מודו לב"ש וקאמרי דאפי' זכר ונקבה דאל"כ הו"ל מקולי ב"ש וחומרי ב"ה ודלמא לב"ה דוקא זכר ונקבה ס"ל אלא דכיון דלב"ש נמי דוקא שני זכרים א"כ אין כאן קולא וחומרא. א"ו ס"ל להירושלמי דאין לפרש דבין ב"ש ובין ב"ה תרווייהו דווקא קאמרי דאין סברא שיפלגו בפלוגתא רחוקה כזו. ואף דבודאי פליג ר' בון אתלמודא דילן דס"ל לב"ה דדוקא קאמרי מ"מ בהאי סברא דס"ל לר' בון דאי חד מינייהו דוקא אידך לאו דוקא בזה לא מצינו חולק וא"כ כיון דתלמודין ב"ה דוקא קאמרי וכמו"ש א"כ ע"כ ב"ש לאו דוקא אלא דשני זכרים דאמרי היינו אפי' בשני זכרים סגי וכמו"ש הרשב"א בשם פי' רש"י דלב"ש כ"ש זכר ונקבה. ומשמע שכן הי' לפניו בפי' רש"י אע"פ שלפנינו אין בפירושו כן. ולפ"מ שהוא לפנינו בפי' רש"י צ"ל דר"ל אבל לא זכר ונקבה. דא"צ זכר ונקבה

והשתא לפמ"ש דמשמע בגמרא כדעת רש"י דלב"ש שני זכרים וכ"ש זכר ונקבה א"כ קשיא לתלמודא דילן קושיית ר' בון דה"ל למיחשבה הך פלוגתא דב"ש וב"ה בהך דאינך כולהו דחשיב במס' עדיות קולי ב"ש וחומרי ב"ה ותירוץ הרשב"א ז"ל הנ"ל דחוק

ונראה לומר דהנה ביבמות שם מתני' דלא כר' יהושע דתניא ר' יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו כו' הי' לו בנים בילדותו יהי' לו בנים בזקנותו שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך ופי' רש"י מתני' דקתני לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א"כ יש לו שני זכרים הא אם יש לו יבטל דלא כר' יהושע. וכתב שם הרא"ש ז"ל בכל הספרים כתוב מתני' דלא כר' יהושע אבל לרב אלפס דלא כתבו משמע דס"ל דאיתא למתני' ודר' יהושע ונפ"מ למכור ס"ת דאם סיפוק בידו בלא מכירת ס"ת יקח אשה בת בנים לקיים הא דר' יהושע אף שכבר קיים מצות פו"ר מה"ת כדי לקיים לערב אל תנח גו' אבל אם אין סיפוק בידו לישא בת בנים אלא ע"י מכירת ס"ת למצות פו"ר דמה"ת מוכר ס"ת אבל משום לערב אל תנח אסור למכור ס"ת. אבל לפי הספרים דגרסי מתני' דלא כר' יהושע משמע דפליגי ולר' יהושע אפי' קיים פו"ר ימכור ס"ת לישא אשה בת בנים. אלא דהא איכא לר"י בין שיש לו בנים ובין אין לו בנים אם נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אם אין לו בנים חייב לגרשה כדי לקיים פריה ורביה ואם יש לו בנים אינו מחוייב לגרשה דר' יהושע לא קאמר אלא לכתחילה ישא אשה בזקנותו שהיא בת בנים אבל אינו חייב לגרשה אם אינה בת בנים. כן הוא תוכן דברי הרא"ש ז"ל. והובא ב' דעות אלו בא"ע. ומעתה לפי גמ' דילן דמייתי הא דר' יהושע ואיפסקא הלכתא כוותי' ליתא לקושיית ר' בון. דלעולם י"ל דלב"ש ב' זכרים וכ"ש זכר ונקבה כדפי' רש"י. ולב"ה דוקא זכר ונקבה ואפ"ה א"ש דלא מנו לה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה. שהרי אם יכול לישא בת בנים בלא מכירת ספר תורה הא גם לב"ש צריך לקיים הא דלערב גו' ואם אי אפשר לו ליקח בת בנים אא"כ ימכור ס"ת לב"ש כיון שיש לו שני זכרים אסור למכור ס"ת ולב"ה מחוייב למכור ס"ת עד שיהי' לו זכר ונקבה. וכן לענין נשא אשה ושהה עמה עשר שנים וילדה רק שני זכרים לב"ש אסור לגרשה לפ"מ דס"ל לב"ש דאסור לגרש בלא ערות דבר. ולב"ה מחוייב לגרשה כדי שיהי' לו זכר ונקבה. וא"כ בין ב"ש לב"ה ליכא קולא וחומרא. כיון דמה דלב"ש אסור לעשות לב"ה מחוייב לעשות. מה"ט לא חשיב לה בעדיות מקולי ב"ש וחומרא ב"ה. וע' בשיורי קרבן בירושלמי שם. ור' בון דירושלמי אפשר דלא שמיע לי' הא ברייתא דר' יהושע. או שמיע לי' ולא ס"ל. אלא דקרא אתא לכדרבי עקיבא כדאמר ביבמות שם

ומה שכתבת דלילפי ב"ש מעמרם תמיהני עליך שהרי גם הוא חזר בו והודה לעצת בתו מרים שאמרה גזירתך קשה משל פרעה כמבואר בסוטה י"ב. ובני המופלג מ' אברהם נ"י אמר דלפ"מ דמשמע במדרש דאחר לקוחין השניים חזרה לימי נערותה בדרך נס ועי' זרע אברהם שם ריש שמות. ולולא כן כבר לא היתה ראויה לילד שהרי בת ק"ל שנה היתה. א"כ הא דפירש ממנה לא בשביל עצמו פירש אלא כדי שממנו יראו וכן יעשו כל אותן שכבר קיימו פו"ר

ולדידי יש לי לעיין בעיקר שאלתך לדינא אם סנהדרין וגדולי הדור כעמרם בדורו יכולין לגזור גזירה אף שיש בה ביטול אחת ממצות ד' כשהשעה צריכה לכך או לא. והנה בב"ב ס' ע"ב תניא אמר ר' ישמעאל בן אלישע כו' ומיום שפשטה כו' ואין מנחת אותנו לכנוס לשבוע הבן ואמרי לה לישוע הבן דין הוא שנגזור ע"ע שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו אלא הנח להם כו'. וכתבו שם התוס' דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לישא נשים תימא הא כתיב פו"ר ושמא על אותן שכבר קיימו פו"ר קאמר והיינו זרעו של אברהם אבינו כלה שלא יוליד אלא בן ובת ע"כ. הרי לדעתם דאף שראוי ודין הוא לגזור מ"מ אסורין לגזור גזירה שיבא על ידה ביטול מ"ע מה"ת

אמנם בספר תורת חיים ראיתי שכתב לתרץ תמיהתם דאפי' יבטלו לגמרי מפו"ר ע"י גזירת חכמים נמי לית לן בה משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה עכ"ד. והי' נראה להכריע כדברי התו"ח כדמשמע פשטא דלישנא שלא להוליד בנים דמשמע כלל לא. והתוס' בעצמם כתבו ושמא