דברי חן חלק א צה

ננסבן כו' חסרא לגנבא כו' והא דאמר והמלך לא ידעה אינו רק משום שאסורה לו בין לפלגש בין לאשה. ועי' פי' רש"י במלכים שם שכתב לא ידעה שבתולה יפה לחמם כו' ורבותינו אמרו משום לא ירבה לו נשים וכבר הי' לו י"ח משמע דלטעם רבותינו אין נפ"מ כ"כ בסוכנת בין בתולה לאינה בתולה. והא דאמרו יבקשו למלך נערה בתולה. אף דגם בעולה ראויה. היינו טעמא משום דאמר בירושלמי דאין מלך משתמש בכלי שנשתמש בו הדיוט וע' פר"ד דף נ"ג. והא דקשיא לי' מה ראי' דקשין גירושין דלמא שאני בדוד שלא היתה לאחר גירושין ראויה לשום איש. הא כבר כתבו המפרשים דהגמרא הכי קאמר דה"ל לגרש אחת מעשר פלגשיו שהיו בלאו הכי צרורות עד יום מותן שהיו בכלל י"ח נשים לדעת הרמב"ם דהנהו בלא"ה לא היו מותרים לשום איש דאין נושאין גרושתו ואלמנתו של מלך והי"ל לגרש אחת מהם ולקחת תחתיה את אבישג. א"ו שקשים גירושין ולא הי' יכול לגרש ע"כ לא הי' יכול לקחת את אבישג. והשתא הדרא ראיית הכ"מ לדוכתא מדלא לקח את אבישג לפלגש ש"מ דגם פלגש מן המנין של י"ח. ודו"ק

ומ"ש הרמב"ם אם הוסיף אחת ובעלה לוקה. וכתב ע"ז הכ"מ קשיא לי מנלן שצריך שיבעלנה דלמא כשקדשה לבד מקרי מרבה והניח בצ"ע. והלח"מ תירץ בדוחק. נראה לי פשוט דהרמב"ם רבותא קאמר דלא מיבעי כשקידש דהרי זו אשה גמורה ודאי עבר על לא ירבה אלא דאפילו בלא קדושין אלא בביאה לחודא דהיינו שהוסיף פלגש ג"כ לוקה לאפוקי מדעת הראב"ד

נשובה להנ"ל דהרמב"ם בפי' המשנה דפסק כר"י דמלך נושא אלמנתו של מלך מקורו טהור מדברי הירושלמי דיבמות וכדמשמע מתלמודא דידן דס"ל דאשת חמיו מותרת דע"כ ס"ל דדוד נשא רצפה. אולם לפ"מ שחזר בו בחבורו בהלכות מלכים דפסק כרבנן דר"י צריכין ליישב לפ"ז הא דהירושלמי דמנלן השתא לדידן דאשת חמיו מותרת

ונראה ע"פ מ"ש בתשובת חת"ס א"ע סימן ל"ח בשם הרש"ל לפרש דברי הירושלמי דמהיכי ס"ד דאשת חמיו תורה משום דכתיב ארור שוכב עם חותנתו. ושינה הכתוב כאן משאר מקומות דפ' עריות דכתיב אשה ובתה. ויש לומר ע"ז ב' תירוצים א'. משום דאשה ובתה משמע רק בחיי בתה. אבל לאחר מיתה לא. כדס"ל לר"ע ביבמות צ"ח והו"א דאפי' ארור אין בחמותו לאחר מיתה קמ"ל קרא דעכ"פ ארור אית בי'. ב'. י"ל דאפי' לרי"ש דחמותו לאחר מיתה נמי בשריפה י"ל דחותנתו אתא לאשת חמיו דאיתא בארור. וז"ש בירושלמי ואם תאמר תורה היינו משינוי לשון חותנתו. ע"ז הביא ראי' מדוד דמותרת ש"מ דאפי' בארור נמי ליתא וע"כ צ"ל הא דשינה הכתוב לכתוב חותנתו לאשמעינן דחמותו לאחר מיתה אף דלא הויא בשריפה מ"מ הוי' בארור והיינו כר"ע

לפ"ז נ"ל דהרמב"ם כדפסק כר' יהודה הוה ס"ל דהא דאמר ביבמות שם ובסנהדרין ע"ו דלר"ע חמותו אחר מיתה איסורא בעלמא היינו רק באיסור ארור כדפי' רש"י בסנהדרין שם א"כ יש לפרש דהא דאמר וא"ת תורה היינו מדין תורה ממש ומדהביא ראי' מדוד דאינה אלא אליבא דר' יהודה ש"מ דהלכה כר"י מדקיי"ל דאשת חמיו מותרת. אבל בחבורו בהלכות מלכים חזר בו משום דפסק בהלכות איסורי ביאה פרק ב' דחמותו לאחר מיתת חמיו אף דאינה בשריפה מ"מ כרת אית בה וכדעת התוס' ביבמות צ"ד. דלפ"ז מה שאמר בירושלמי ואם תאמר תורה. ליכא לפרש דהירושלמי מדייק משינוי לשון חותנתו. דא"כ תקשי לפי האמת שהביא ראי' מדוד דאשת חמיו מותרת שינוי לשון חותנתו למה. דאין לומר דחמותו לאחר מיתת חמיו שהיא בארור לר"ע דכיון דאפי' כרת אית בה מכ"ש ארור. א"ו דהירושלמי אינו מדייק כלל שינוי הלשון. ומ"ש וא"ת תורה היינו משניות מד"ס ששלמה גזר עלייהו ע"ז הביא ראי' מדוד שאמר לו נביא ואת נשי וש"מ דדוד נסב רצפה וכיון שמפורש בקרא להיתר אין כח ביד חכמים לאסור כידוע מדברי הט"ז והראשונים ז"ל. והשתא לדידן אף דלא קיי"ל כר"י מ"מ יש לומר דבלא"ה קים לן דאשת חמיו אינה בכלל השניות ויעי' חת"ס שם ויראה מה שהוספתי על דבריו

אלא דעדיין קשיא אי נימא דגם ר"י מודה דפלגשי מלך הוו בלא קדושין ונביא קאמר ולקחתי את נשיך גו' שכונתו על העשר פלגשים. דלפ"מ דס"ל דאת נשי אדוניך נשיו ממש מסתמא ה"נ נשיך היינו נשיו ממש והרי פלגשים כיון דהוו בלא קדושין אינן אלא כמפותות אצלו ולא מקרו נשיו

ע"כ לולא דמסתפינא הי' נ"ל לומר דאף דפלגש הדיוט צריכה קדושין וכדמשמע מהא דפליגי ר"מ ור"י בירושלמי דכתובות וכמוש"ל ובלאו קדושין אסורה להדיוט ולאו משום איסור קדשה שאין קדשה אלא מופקרת. אבל כל שאינה מופקרת וכ"ש כשהיא מיוחדת רק לאיש אחד אין בה איסור לאו. מ"מ איסור עשה אית בה דמ"ע לקדש אשה שתהא מיוחדת לו ע"י קדושין ושעל ידי זה תהיה אסורה לאחרים שכן ע"ז מורה לשון קדושין שתהא מיוחדת לו ותאסר אכו"ע. וע' בקדושין ב' ע"ב תוס' ד"ה דאסר לה. משא"כ כשאמר לה בלשון מיוחדת לי בלבד היא בעיא דלא אפשטה בקדושין ו' משום דבלשון זה לא משמע כ"כ שתאסר אכו"ע ועיקר כונת התורה במ"ע דקדושין שיקחנה ויחדנה לעצמו ושתהא אסורה לאחר זולת בעלה. משא"כ כשהיא אצלו שלא בקדושין הא אינה נאסרת לאחר חוץ ממי שיחדה אליו וכל זה בהדיוט. אבל במלך כיון שאין נושאין אלמנתו ואפי' למ"ד נושאין היינו לאחר מותו משא"כ בחייו אין היתר לשום אדם ואפי' למלך אחר לכו"ע א"כ במה שמתיחדת אליו להיות לו לפלגש הרי כאילו אמר לה הרי את מקודשת לי שתהי' מיוחדת רק לו ותאסר אכו"ע דמה לי שאמר הוא שתאסר ע"י או שאמרה תורה בשבילו מקרא דשום תשים עליך מלך. או משום בזיון המלך שהוא בכלל מורד דחייבין מיתה עלה. נמצא דבמלך סגי ביחדה לו לבד דמה דמהני הקדושין בהדיוט להיות כאשתו מהני במלך היחוד בלבד. ומה שאמר רב פלגשים בלא קדושין וקאי על פלגשי המלך כמוש"ל. ר"ל שאין צריך קדושין של הדיוט. כגון שטר או כסף או ביאה ע"י עדים ולומר בפניהם שבזה מקדשה אבל מ"מ נעשית אח"כ כאשתו לכל דבר. וז"ש הרמב"ם וביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו. ר"ל שקונה אותה להיות לו לאשה ומותרת לו בלא כתובה וברכת אירוסין ונשואין. ומסיים אבל ההדיוט אסור בפלגש אלא באמה העבריה בלבד אחר יעוד דבזה תרווייהו שווין. דכמו בפלגש מלך א"צ ליתן לה כלום בקדושין ה"נ ביעוד להדיוט ג"כ א"צ ליתן לה כלום כשנעשית אשתו. ואף דמעות הראשונות לקדושין ניתנו היינו שכן הוא גזירת הכתוב אבל הם הא לא פירשו כלל שיהי' לשם קדושין. ולא מצינו דוגמא דפלגש מלך אצל הדיוט אלא ביעוד בלבד. ומכ"ש לפי שכתבו המפרשים בדעת הרמב"ם דיעוד אפילו בע"כ. רק שצריך להודיעה. א"כ דמיא נמי בהא לפלגש המלך שלוקחה אפי' בע"כ כדקיי"ל דכל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו. וע' חת"ס א"ע סימן קנ"א

עתה בהעתיקי הדברים שכתבתי זה שמונה שנים בא לידי ספר מהרי"ט ומצאתי שכוונתי לדבריו ת"ל בפירוש דברי הרמב"ם ז"ל במה שחילק בין מלך להדיוט שכתב שם בחדושיו על הרי"ף שאין דברי הרמב"ם לאסור פלגש משום קדשה שא"כ הי' צריך היתר מיוחד במלך וזה מנין לנו אלא ע"כ איסור קדשה ליכא במיוחדת שאין איסורה אלא לפי שמחוסרת קדושין ויכולה להכשיל לאחרים ומזה הטעם עצמו הפלגש מותרת למלך דמאחר שנתיחדה לו משומרת היא דאסורה לכו"ע ואפי' לאח"מ דאמרינן גבי אבישג דשריא לשלמה דמלך הוא ואסורה לאדוניה דאין משתמשין בשרביטו כ"ש בחייו דאסורה לכו"ע. ומתחייבין במיתת מלכות הלכך יחוד שלו היינו קדושין דעלמא. ולכך כתב הרמב"ם בהלכות מלכים דביחוד בלבד קונה אותה דמשנתיחדה לשם פלגשו מזדהרה נפשה ואסורה לכו"ע עכ"ד. ובסוף דבריו מצאתי שם ג"כ שתירץ קושיית הכ"מ אדברי הרמב"ם מ"ש ואם הוסיף אחת ובא עליה לוקה שהקשה מנלי' שצריך ביאה דוקא כו' ותירץ כמוש"ל והנאני שכוונתי לדעת מהרי"ט ז"ל