דברי חן חלק א צד

אלא ע"י קדושין. אבל אח"כ כשכתב ספר היד שחזר בו ופסק שם דהלכה כחכמים דאין המלך נושא אלמנתו של מלך דמסתברא לו לפסוק כרב דבבלי נגד ר"ז בשם ר"ח דירושלמי משו"ה חזר בו נמי ממ"ש בספר המצות. ופסק דלא ירבה לו נשים כל אשה אפי' שלא ע"י קדושין

ותמיהני הרבה על הראי' שהביא הגר"א שם דפלגש בקדושין מדנאסרות הפלגשים לדוד בביאת אבשלום שהרי בירושלמי דסנהדרין פרק ב' איכא פלוגתא בזה דלר"י בן פזי בשם ר' יוחנן היו מותרות לו אלא שמעצמו אסר עליו דבר המותר ואף לרבנן דקיסרין דאמרי אסורות ממש אינו אלא מחמת כלי המלך שנשתמש בהן הדיוט ע"ש. א"כ משמע לכאורה להיפך דמשום אשת איש שזינתה לא היו אסורות וע"כ משום דהיו בלא קדושין אלא דבאמת אינה ראיה שהרי אפי' אי ע"י קדושין הן נמי לא היו נאסרות לפי שאנוסות היו מאבשלום. וראייתו שהביא עוד מב"ר פרק ל"ח שאמר שם זה התיר גלוי עריות שאמר בוא אל פלגשי אביך ואם איתא הא אמרינן נושא אדם כו' י"ל דההיא אתיא כר"י דפליג בקדושין כמוש"ל. א"נ כמו"ש הלח"מ בהלכות מלכים פרק ד' דל"ד, ג"ע ממש רק אביזרייהו ע"ש

ולפ"ד אלה דהרמב"ם פסק כרב דהיינו כחכמים דר"י דפלגש הויא בלא קדושין תקשי יותר על מ"ש הרמב"ם דלהדיוט פלגש אסורה ורק למלך שריא דמנ"ל זאת ע"כ נ"ל ברור דס"ל להרמב"ם ז"ל דבאמת ליכא פלוגתא בין רב דס"ל בסנהדרין דפלגש בלא כתובה ובלא קדושין. לבין ר"מ ור"י דירושלמי כתובות הנ"ל דמשמע דס"ל דפלגשים ע"י קדושין דבירושלמי שם אמר איזהו אשה ואיזהו פלגש כו' בלשון יחיד. ובסנהדרין דף כ"א אמר מאי נשים ומאי פלגשים בלשון רבים. ונראה משום דר"מ ור"י דירושלמי אדעלמא קאי משו"ה נקטו בלשון יחיד. משא"כ רב דקאי אקרא דמייתי שם בגמ' לעיל מיני' ויקח דוד עוד נשים ופלגשים בירושלים. ע"ז שאל מאי נשים ומאי פלגשים דדוד. והשתא אין אנו צריכין לעשות מחלוקת בין רב לר"מ ור"י אלא אינהו אהדיוט קאי דפלגש דידיה הוי ע"י קדושין לכו"ע ולא פליגי שם אלא לענין כתובה ותוספת כתובה. משא"כ רב דמיירי בפלגשים של דוד שהי' מלך הוו בלא קדושין וזה נ"ל ברור דמכאן יצא לו להרמב"ם ז"ל לחלק בין מלך להדיוט

אלא דלמה שכתבנו דאין כאן מחלוקת ור"מ ור"י נמי ס"ל דפלגש מלך הוי' בלא קדושין א"כ הדרא קושיא לדוכתא איך פסק בירושלמי דאשת חמיו אינה תורה מדכתיב את נשי אדוניך דהיינו רצפה פלגש שאול דנסב דוד דשאני פלגש שאול שהיתה בלא קדושין וה"ל רק כמפותה אצלו משא"כ אשת חמיו ממש כמו שהקשה הכנה"ג וי"ל דודאי מדקרי לה נביא נשי אדוניך לר"י בקדושין הויא דאל"כ לא מקרי' נשי אדוניך כמוש"ל. וכ"ת הא פלגש מלך הוי' בלא קדושין ע"כ צ"ל דרצפה היתה פלגש שאול קודם שנתמנה למלך דאז הי' דינו כהדיוט דפלגשו בקדושין ואפ"ה נסבה דוד ושפיר פשיט מיני' דאשת חמיו מותרת

לפ"ז תתיישב לי קושיא עצומה על פסקו של הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל שפסק כר"י דנושא מלך אלמנתו של מלך דס"ל נשי אדוניך כפשוטו דנסיב רצפה והרי שם בסנהדרין כ"א במתני' לא ירבה לו נשים יותר מי"ח ר"י אומר מרבה הוא ובלבד שאינן מסירות את לבו ר"ש אומר כו'. ופסק שם הרמב"ם כת"ק דאינו נושא רק י"ח ולא כר"י ולא כר"ש וכן פסק בחבורו ועיין ברע"ב שם. והנה טעם די"ח נשים מפרש בגמרא מדמצינו שהי' לדוד שש נשים הני דחשיב בקרא בשמואל ב' ג' וקאמר לו נביא אם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה. כהנה שית וכהנה שית וה"ל תמני סרי ע"ש בגמ' והרי לדעת הרמב"ם דפסק כר"י דנושא המלך אלמנתו של מלך ודוד נסיב לרצפה דזהו דקאמר לו ואתנה לך את נשי אדוניך. א"כ הי' לדוד שש נשים דקחשיב שם מלבד רצפה. ורצפה היתה השביעית ומדאמר לו הנביא שם באותו מעמד ואוסיפה לך כהנה וכהנה א"כ שרי לי' עשרים ואחת ולא י"ח וסתרי פסקי הרמב"ם זה את זה. ועוד דגם ר"י אדר"י תקשי לפ"מ שמוכח בגמ' וכ"כ הרע"ב שם דאין הגונות אינו רשאי ליקח יותר מי"ח אפי' לר"י והרי לר"י הי' לו גם רצפה א"כ כ"א ה"ל למשרי. ואין לומר דפלגשים אינן בכלל נשים א"כ אינן בכלל לא ירבה לו נשים והרי ר"י ס"ל ואת נשי אדוניך היינו פלגש שאול הרי דגם פלגש בכלל נשים דלא ירבה א"כ כשהתיר הנביא כהנה וכהנה כ"א התיר. אמנם למ"ש א"ש די"ל דלעולם נשים דקרא פלגשים דהוו בלא קדושין אין בכללן דכיון דה"ל רק כמפותה ולא מקרו נשים ומשו"ה קרא דכהנה וכהנה לא איירי כלל בהתירא דפלגשים דאינהו מסברא מותרות המה שירצה ודוד שנשא רצפה רק לפלגש נסבה. והא דקאמר קרא את נשי לר"י אינו רק משום שהיתה מקודשת לשאול מקודם שנעשה מלך דה"ל ע"י קדושין משו"ה שפיר מקריא נשי אדוניך וכמו שכתבתי לעיל ונשים גמורות ע"י קדושין לא ה"ל רק שש א"כ כהנה וכהנה לרבות י"ח אתא ותו לא. ואף שכתב הרמב"ם בספר היד דבין נשים ופלגשים הכל י"ח ההיא לאחר חזרה אבל לפי מה שפסק בפי' המשנה כר"י ע"כ ס"ל דפלגשים דהוו שלא ע"י קדושין אינן בכלל לא ירבה וכמו"ש בספר המצות וכמוש"ל

וראיתי להכ"מ שכתב בפרק ג' מהלכות מלכים אהא דכתב הרמב"ם דבין הנשים ופלגשים הכל י"ח ואם הוסיף אחת ובא עליה לוקה וז"ל ולדברי רבינו דפלגשים במנין הי"ח ודלא כהראב"ד מצאתי ראי' מדאמרינן בא וראה כמה קשה גירושין שהרי דוד התירו לו ליחד ולא התירו לו לגרש. ופי' רש"י ליחד עם אבישג ואע"פ שנאסר יחוד של פנויה לא התירו לו לגרש אחת מי"ח וישאנה ואם כדברי הראב"ד ז"ל שפלגשים יכול לישא יותר מי"ח למה להו למשרי יחוד נינסבה לפלגש. א"ו אף פלגשים אינו יכול להוסיף יתר על י"ח וכדברי רבינו ע"כ. ולי נראה דאינה ראי' כלל. לפי מ"ש הרמב"ם בעצמו שם פרק ד' דנשים בכתובה וקדושין. ופלגשים בלא כתובה ובלא קדושין אלא ביחוד בלבד קונה אותה. לפ"ז לא הי' אפשר לו לקחת אותה לפלגש כיון דאינה אלא ע"י ביאה לא חזי' תו לסוכנת וכל עיקר עצת עבדיו היתה שיבקשו למלך נערה בתולה כדי שתהא לו סוכנת. וע' פי' רש"י שם. וע"כ מ"ש בגמרא ולא התירו לו לגרש כדי שישא את אבישג היינו לקוחין ע"י קדושין בלא ביאה דזה אשה גמורה היא לדעת הרמב"ם ז"ל ואסור להוסיף אם לא שיגרש אחת מהן א"כ ליכא ראי' כלל דאף פלגשים אינו יכול להוסיף יתר על י"ח. כן הי' נ"ל מאז

אחר זמן רב מצאתי בספר קול יהודה שהביא בשם הגאון מ' יונתן מפראג לדחות דברי הכ"מ כמו שדחיתי אני ותוכן דבריו הוא דכיון דפלגשים בלא כתובה ובלא קדושין וא"כ במה נקנית לפלגש אלא רק בביאה ואם ע"י ביאה הא לא תהי' עוד ראויה לסוכנת כמ"ש הרד"ק דהא דבקשו בתולה דוקא לסוכנת משום דבתוליה מחממין אותה. ולפ"ז יש ראי' מכאן להראב"ד דהנה בלא זה קשה מאי ראיה מדוד שקשים גירושין הא שאני דוד שאם הי' מגרש אחת מהם לא היתה ראויה עוד לשום איש בעולם שהרי אין משתמשין עוד באשת מלך ואפי' למלך אחר אסורה. וא"כ מאי ראי' דקשים גירושין לכולי עלמא. אע"כ צ"ל דהגמ' הכי קאמר בא וראה כמה קשין גירושין כו' משום דה"ל לגרש אחת מנשיו ולקחת במקומה את אבישג בכסף או בשטר אבל לא בביאה. כדי שתהא ראויה לסוכנת. ואת הגרושה ישוב ויקחנה לפלגש בביאה לחודא כדין פלגש. א"ו שקשים גירושין וממילא משתמע דפלגש אינה בכלל י"ח נשים שאסור בהם דאי בכלל כהרמב"ם א"כ הא בכה"ג איכא יותר מי"ח. עד כאן תוכן דבריו בקצרה

אמנם ל"נ לדחות דברי הגאון ר' יונתן ז"ל דמ"ש דראיית הגמרא היא מדה"ל לקחת את אבישג לאשה בכסף ושטר ולא בביאה הרי מחוייב מה"ת בעונה ואפי' אם יתנה עמה ע"מ כו' הרי בפירוש תניא בקדושין י"ט ע"ב האומר לאשה התקדשו לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה תנאו בטל משום דמתנה ע"מ שכתוב בתורה וחייב עכ"פ בעונה לד"ה. וא"כ איך ישאנה. א"ו דהגמ' לא ס"ל כדעת הרד"ק וגם בעולה אם היא רכה בשנים ראויה לסוכנת וכן משמע בסנהדרין שם דאמרה לי'