דברי חן חלק א צג

דאפי' מלך אחר קאמר וכת"ק אתיא דא"כ קשיא קרא עלי' א"ו דמתני' דאין רוכבין כו' אף דתנא סתמא מ"מ רק בהדיוט קמיירי ואין לומר דהא דהי' מותר לשלמה לרכוב אפרדת אביו משום דבנו שאני דלענין זה משמע דאין לבן יתרון מעלה מאחר. שהרי אבישג היתה אסורה לאדוניה כדאמר ר' יוחנן אף שהי' בנו של דוד]. והדרא קושיא לדוכתא על מה שפסק הרמב"ם בפירוש המשנה כר"י

ע"כ נ"ל דה"ט דפסק כר"י משום דאמר בירושלמי יבמות פרק ב' הביאו התוס' ביבמות כ"א ר"ז בשם ר"ח אשת חמיו אסורה מפני מראית העין וא"ת תורה הרי דוד שנשא רצפה בת איה שנאמר ואתנה לך גו' ואת נשי אדוניך בחיקך. והרי הוכחה זו אינה אלא לר"י דאי לרבנן הא ס"ל דאת נשי אדוניך היינו נשים הראויות לו מבית המלך ולא נשא מעולם רצפה בת איה ולדידהו כיון דלא מצינו באשת חמיו להתירא צריכין באמת לומר דאסורה תורה וכיון דסתמא דברייתא ביבמות כ"א ושם ע"ב לרבא אשת חמיו מותרת וע"כ משום דס"ל ג"כ כר"ז בשם ר"ח דירושלמי משו"ה פסק הרמב"ם כר"י

אכן ראיתי בקרבן נתנאל ברא"ש ביבמות שם שהביא להא דירושלמי דאשת חמיו מותרת מדנשא דוד את רצפה, והקשה הק"נ דזהו סברת ר"י אבל לרבנן הא לא נשא דוד לרצפה. ותירץ דמדר"י נשמע לרבנן דאשת חמיו מותרת. ובשם מהרש"ל תירץ דאי לרבנן אסור ה"ל לרבנן למימר לר"י לדבריך דוד איך נשא אשת חמיו שהיא אסורה אלא ש"מ דלרבנן נמי מותרת אשת חמיו. וכתב עוד הק"נ תירוץ מכנה"ג בשם ר"ן דרבנן לא פליגי עם ר"י במציאות אלא דרבנן ס"ל ג"כ דדוד נשא רצפה בת איה פלגש שאול אלא דמשום הכי מפרשי קרא ואתנה נשי אדוניך על מירב ומיכל דפלגש לא מקרי' נשי אבל לענין אשת חמיו אי אסור מן התורה פלגש נמי מקרי' אשת חמיו ע"כ

ול"נ דעל שלשה תירוצים אלו יש להשיב דכיון דמוכח מירושלמי דאי לאו שיש לנו הוכחה מדוד שנשא רצפה הי' לנו לומר דאשת חמיו אסורה תורה שהיא בכלל חותנתו א"כ ממילא לרבנן דדוד לא נשא רצפה יש לנו לומר דאסורה מה"ת כסברא הראשונה ולא שייך לומר מר"י נשמע לרבנן כיון דהא בהא תליא ונדחה התירוץ הראשון של הק"נ. ועל תירוץ הכנסת הגדולה בשם ר"ן דרבנן ס"ל דפלגש לא מקרי' נשי. תמיהני מאד הא מקרא מלא הוא בשמואל ב' י"ב שאמר הנביא לדוד ולקחתי את נשיך גו' ושכב עם נשיך לעיני השמש וזה אומר על עשר פלגשיו כמו"ש שם ט"ז ויבא אבשלום אל פלגשי אביו. הרי דקרא לפלגשים נשים. וגם מה שאמר דרבנן ל"פ עם ר"י במציאות. ורבנן נמי ס"ל דדוד נשא רצפה בת איה. אינו נראה לומר כן דהנה בלא"ה הקשה החת"ס בא"ע סימן ל"ח אהא דירושלמי דדוד נשא רצפה דמנ"ל כן ולא נמצא בשום מקום מפורש שנשא דוד את רצפה בת איה אולי קבלה היתה בידם כו' ונדחק שם מאד. ול"נ פשוט וברור דכיון דלא מצינו מפורש בכתוב שהי' לשאול רק אחת אשתו אחינועם שמואל א' י"ד] ופלגש אחת כמו"ש בשמואל ב' ג' ולשאול פלגש ושמה רצפה מסתמא לא הי' לו יותר דאל"כ ה"ל לאחשובינהו כדחשיב נשים דדוד. ועוד שאמר ושם אשת שאול אחינועם גו' משמע מקרא דחשיב שם כל ב"ב של שאול דרק אשה אחת היתה לו. לפ"ז ר"י דס"ל את נשי אדוניך כפשוטו ע"כ צ"ל דנסב את רצפה. דאילו אחינועם הא ה"ל חמותו דאית בה משום אשה ובתה. אלא ודאי את רצפה לקח. כל זה לר"י דסבירא ליה את נשי אדוניך כפשוטו. אבל לרבנן דסבירא להו נשים הראויות מבית המלך אי אפשר לומר דסבירא להו דדוד נשא את רצפה דזה מנין להו באין ראיה. ועל תירוץ השלישי שכתב הק"נ בשם מהרש"ל דה"ל לרבנן למימר לר"י לדבריך דאת נשי אדוניך כפשוטו הא אשת חמיו אסורה מה"ת. י"ל דאין הוכחה כלל דהק"נ שם הקשה בשם כנסת הגדולה האיך מוכח מדנשא דוד רצפה דאשת חמיו מותרת הלא פלגש שאול היתה ומשו"ה אין כאן איסור אשת חמיו. ותירץ דס"ל להירושלמי דפלגש הוי בקדושין. והקשה עליו הק"נ שהוא נגד הירושלמי פרק אע"פ דפליגי ר"מ ור"י אי פלגש יש לה כתובה או לא ואי ס"ל דפלגש בקדושין הוי' פשיטא שיש לה כתובה וכ"כ בים של שלמה כו' עד כאן דבריו. ואפשר דאזלי בשיטת תוספות דבבא מציעא וכתובות דארוסה יש לה כתובה על כן פשיטא להו דאי בקדושין פשיטא דיש להן כתובה. אמנם לפי דעת הרמב"ם והגאונים דארוסה אין לה כתובה י"ל דפלגש לר"מ דינה כארוסה], והנה הספר ים של שלמה אין בידי. אבל דברי הגר"א ז"ל ידענא מ"ש בא"ע סימן כ"ו להביא ראיה מפלוגתא זו דר"מ ור"י דמשמע דתרווייהו ס"ל דקדושין יש לה וכ"כ המזרחי סוף פרשת חיי שרה וכתב שם עוד הגר"א דהירושלמי יבמות שהביא ראי' לאשת חמיו דמותרת מהא דדוד ש"מ דפלגש בקדושין והיינו כדברי הכנה"ג ולהיפך מדברי הק"נ. אלא דמ"ש הגר"א שם וכן המזרחי להוכיח מהירושלמי דעיקר הגירסא בהא דרב דסנהדרין כ"א פלגשים בקדושין בלא כתובה כגירסת רש"י בסוף פרשת חיי שרה לדידי לא הי' נראה לומר כן

דהנה הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים פרק ג' ס"ל דמלך לוקח עד שמונה עשרה נשים בין הנשים והפלגשים הכל י"ח והראב"ד נחלק עליו שם וס"ל די"ח חוץ מן הפלגשים. וראיתי בספר המצות להרמב"ם שחיבר קודם ספר היד שכתב במצוה שס"ד וגבול זה שלא יוסיף על י"ח נשים בכתובה וקדושין ע"כ. הרי דס"ל שם כהראב"ד. ויש להתבונן מעיקרא מאי קסבר הרמב"ם ז"ל ולבסוף מאי קסבר ונ"ל דדבר זה תלי בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י דס"ל את נשי אדוניך כפשוטו נשים שהיו נשואות לאדוניך וע"י קדושין משמע דאל"כ הו"ל רק כמפותה בעלמא ולא קרי להו נשי אדוניך א"כ ע"כ דדוד לקח את רצפה בת איה. ומדקרי לה נביא נשי אדוניך אע"ג דלא הויא אלא פלגש שאול צ"ל דפלגש נמי בקדושין הויא ואזיל לשיטתי' בירושלמי כתובות דנפ"מ בין אשה לפלגש אלא לענין כתובה ותנאי כתובה אבל בקדושין תרווייהו הוו ושפיר מוכיח בירושלמי יבמות לאשת חמיו דאינה מה"ת מרצפה. ולפ"ז פלגשים דדוד נמי שפיר קרי להו נביא נשיך ומעתה הא דכתבה התורה לא ירבה לו נשים גו' דוקא ע"י קדושין אסור דכיון שהיא ע"י קדושין הרי זה בכלל נשים אבל אם הרבה יותר מי"ח שלא בקדושין לא לקי עלה דלא ירבה לו נשים כתיב ושלא בקדושין לא מקרי נשים, אבל רבנן דפליגי אר"י וס"ל דאת נשי אדוניך נשים הראויות לו מבית המלך ומה שאמר נשי אדוניך ר"ל הנשים שהיו ברשות אדוניך וקרי להו נשי אף שהיו רק בנותיו ולא היו לו לאישות כלל וע"י קדושין רק דקרי להם בשם מין שלהם. וע' נדה ל"ב. א"כ שפיר י"ל דפלגשים בלא קדושין והא דקרי הכתוב פלגשים דדוד נשיך לאו משום שהיו קנויות לו לאישות ע"י קדושין דאפי' בלא קדושין נמי מקרי נשים דאפי' לא היו פלגשים אלא בנותיו נמי הי' שייך לקרותן נשיך כדכתיב את נשי אדוניך דהיינו בנותיו, ולפ"ז הא דכתיב לא ירבה לו נשים י"ל דאפי' בלא קדושין נמי הרי הוא בלא ירבה

אלא דלכאורה אין הכרח כ"כ לומר דרבנן ס"ל דפלגשים הוו בלא קדושין. אמנם מדלא א"ל רבנן לר"י לדבריך דנשי אדוניך כפשוטו דדוד נשא רצפה הא אשת חמיו היא שאסורה מה"ת ש"מ דרבנן ס"ל דאי לאו דאין מלך נושא אלמנתו של מלך איסורא דאשת חמיו לית בה דכיון דפלגש בלא קדושין היא ה"ל כמפותה בעלמא וליכא איסורא דאשת חמיו מזה נפ"ל לרב דרבנן ס"ל דפלגשים בלא קדושין וליתא השתא הוכחת מהרש"ל. והשתא יצא לנו דלרבי יהודה ע"כ פלגש בקדושין ולרבנן בלא קדושין ורב כרבנן ס"ל. והשתא א"ש מה שכתב הרמב"ם במנין המצות דלא ירבה לו נשים דוקא בקדושין אבל שלא בקדושין שרי להרבות משום דבילדותו הוה ס"ל דהלכה כר"י דמלך נושא אלמנתו של מלך כדפסק בפי' המשנה וממילא מוכח דנשים אינן