דברי חן חלק א צב

הן אמת דקושיות גליון התוס' שהכריחו דע"כ צ"ל שהיה להן מעט שערות נ"ל שאין זה הכרח לדעת התוס' דגיטין דמה שהקשה מהא דתניא בנזיר לא ילבש גבר שמלת אשה במגלח שער כו', י"ל אע"פ שבאמת לא הי' להן שער כלל מ"מ קרא לא סמך אניסא וע' רש"י שבת כ"ב ע"ב ד"ה ובה הי' מסיים. וע' פסחים ס"ד ע"ב דאפי' לאביי דאמר ננעלו תנן וסמכינן אניסא מ"מ קרא דכתיב קהל עדת ישראל לא סמך אניסא ע"ש. ומה שהקשה עוד דאי לא היה להן שער כלל מנין הוי ידעינן בהו סימן גדלות. יש לומר דדעת תוס' גיטין כמו"ש תוס' בנדה נ"ב ע"ב בשם ר"ת דב' שערות אפי' אחת בגבה ממש ואחת בין קשרי אצבעותיה ולאו דוקא בבית הערוה והשערות אינו לגנאי אלא בבית השחי ובית הערוה כדמוכח בגמ'. אמנם לדעת הרמב"ם דב' שערות צריכין להיות דוקא בבית הערוה [וב' דעות אלו הובאו בא"ע סימן קנ"ה סעיף י"ז] תקשי וע"כ צ"ל כתירוץ גליון תוס' שהביא הרש"ל דמעט מזער הי' להן א"כ שפיר נוכל לאמר דהך פלגש בגבעה היתה ע"י יעוד בת ישראל ולא יפ"ת היתה. וא"ש

והנה כל זה כתבתי רק לפי דעת הגנ"י ידידי בדעת הרמב"ם. אולם לפ"מ שנ"ל בדעת הרמב"ם. כמו שאבאר להלן בס"ד. לא קשיא מידי קושייתו וכן מה שהקשו עליו המפרשים ואבוא עתה לתחלת דברי כת"ר

דהנה תוכן דבריו לפרש דעת הרמב"ם שאוסר פלגש להדיוט משום דהיא בלא קדושין וא"כ היום יקחנה ראובן ולמחר שמעון ונמצא דאב נושא בתו ואח אחותו דאית בי' משום לא תחלל את בתך להזנותה ומלאה הארץ זימה. הנה אף כי כן כתב גם החת"ס בתשובה באו"ח סימן נ"ד דה"ט דא"א לקיים פו"ר מפנויה דא"כ אב נושא בתו כו' ולדעת מי שאוסר הדיוט בפלגש הוי נמי מטעם זה דכיון שהיא מותרת לאחר סוף סוף איכא משום אח נושא אחותו ע"ש. מ"מ לדידי לא נהירא כלל לומר כן בדעת הרמב"ם אף שלכאורה כן משמע מדבריו ריש הלכות אישות וכמו"ש שם המ"מ לדעתו אך כבר השיגו עליו כל האחרונים מדברי הרמב"ם עצמו בהלכות נערה בתולה כמו"ש שם הכ"מ. וכן הלח"מ בהלכות מלכים וכ"כ הגר"א בא"ע סימן כ"ו לדעת הרמב"ם דכל שאינה מופקרת וכ"ש כשהיא מיוחדת רק לאיש אחד אינו בל"ת אלא שמבטל עשה דמצות קדושין וכ"כ החלקת מחוקק וב"ש, הרי ע"כ דאין זה בכלל לא תחלל גו' ומלאה הארץ זימה דאב נושא בתו ואח נושא אחותו. וטעמא לפי שכשהיא בביתו ומיוחדת וידועה לו בניה נקראים על שמו כמו"ש הרמב"ן במיוחסות סימן רפ"ד. ועוד דלדברי כת"ר עדיין אינו מיושב מ"ש הרמב"ם דאינה מותרת להדיוט רק ע"י יעוד דמשמע דאפי' ע"י קדושין כעין יעוד דאירוסין עושה ג"כ אינה מותרת רק ע"י יעוד ממש והא כיון דעיקר טעמא אינו אלא משום חששא דמלאה הארץ זימה בקדושין לחודא נמי תשתרי ולמה צריך יעוד דוקא. א"ו לאו ה"ט דהרמב"ם מ"ש לחלק בפלגש בין מלך להדיוט

וראיתי בספר המקנה בקו"א בא"ע סימן כ"ו שכתב הטעם שהותר מלך בפלגש כיון דהתירה התורה למלך לקחת לו בנות ישראל ופלגשים אפי' שלא מדעתן כמו"ש הרמב"ם בהלכות מלכים לא שייך לומר שמוטל עליו מ"ע לקדשה דאין קדושין אלא מדעת ע"כ. ואנכי תמה נהי דקיי"ל בב"ב מ"ח תליוה וקדיש קדושיו לאו קדושין הא מפרש שם מר בר רב אשי טעמא משום דהוא עשה שלא כהוגן אפקעינהו רבנן לקדושין מיני' והנה זה הוא בהדיוט. אבל מלך כיון שכל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו א"כ לא עשה שלא כהוגן במה שלקחן שלא מדעתן ובדין תורה ואף מדרבנן נמי מקודשת אפי' בע"כ דאגב אונסא וזוזי גמרה ומקניא נפשה והרי הוא כשדות וכרמים שכתב הרמב"ם שם שלוקח אפי' בע"כ ונותן דמיהם ודאי דבלא דמים לא הוה שלו א"כ י"ל דפלגש נמי צריך לקדשה בכסף ושפיר מקודשת הוי' אפי' בע"כ. והדרא קושיא לדוכתא מנלי' להרמב"ם דפלגש אינה צריכה קדושין כלל ובהדיוט צריכה קדושין. [וע' מל"מ פרק י' מכירה הלכה א' מ"ש בשם מהר"מ ותה"ד ומקורם מגיטין נ"ה ע"ב ועי' רש"י שם ד"ה כל דלא קטיל ובחידושי רשב"א שם מ"מ אינו דומה לנ"ד ודו"ק]

והנה חזות קשה ראיתי בפי' המשניות להרמב"ם ריש פרק ב' דסנהדרין דס"ל לת"ק דמתני' דאין נושאין אלמנתו של מלך ר"י אומר נושא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך בחיקך. וכתב שם הרמב"ם דהלכה כר"י במה שאמר נושא הוא אלמנתו של מלך וכ"כ הרע"ב שם. ויש לתמוה למה פסק כר"י נגד חכמים דפליגי עלי' וס"ל דאת נשי אדוניך נשים הראויות לו מבית המלך. שוב ראיתי להתוס' יו"ט שם שעמד ג"כ על זה ותירץ ז"ל מיהו י"ל דאפשר דקשיא לי' על דברי חכמים דהא ואת נשי אדוניך בחיקך כתיב וזה לא מצינו לומר על מירב שנאמר ויהי בעת תת מירב לדוד והיא נתנה גו' אבל בחבורו חזר בו עכ"ל. ודבריו קשים להאמר וכי נתחכם הרמב"ם יותר מהחכמים דפליגי על ר"י. וקושייתו מהא דכתיב את נשי אדוניך בחיקך ל"ק מידי. דלרבנן קרא הכי קאמר כל כך גדולה ונצחון נתתי לך דאפי' נשים מבית המלך נעשו ראויות לך ור"ל מירב ע"י נצחון גלית ואח"כ מיכל ע"י נצחון שאר הפלשתים. וזהו שדייקו חכמים בדבריהם נשים הראויות לו מבית המלך ורצונם לומר דאף דבאמת לא נשא רק אחת דהיינו מיכל מ"מ גם מירב ראויה היתה בשעתה כמו כן

וסבור הייתי לומר שיצא לו זה להרמב"ם ז"ל ממה דתנן במתני' ואין נושאין אלמנתו ר"י אומר נושא מלך אלמנתו של מלך ובגמ' שם תניא אמרו לו לר"י נשים הראויות לו מבית המלך הרי דמה שאמר ת"ק במתניתין ואין נושאין אלמנתו סתמא אפי' מלך קאמר דאין נושא. א"כ הא דתנן שם להלן דף כ"ב ואין רוכבין על סוסו ואין משתמשין בשרביטו סתמא דאפי' מלך נמי אסור לפ"ז הא דאמר ר' יוחנן בגמרא שם אבישג השונמית מותרת לשלמה ואסורה לאדוניה מותרת לשלמה דמלך הי' ומלך משתמש בשרביטו של מלך כו' ע"כ לא אתיא כת"ק רק כר' יהודה דנושא המלך אלמנתו של מלך וה"ה שרביטו דאילו לת"ק תרווייהו אסירי אף למלך וכיון דמשמע דר' יוחנן הכי ס"ל לכך פסק הרמב"ם כוותי'. ואין להקשות איך אפשר לומר דר' יוחנן ס"ל דהלכה כר' יהודה ודלא כסתם מתניתין דתנן אין משתמשין בשרביטו והא ר' יוחנן גופא ס"ל ביבמות מ"ב ע"ב דמחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם וכיון דסתמא הוי דלא כר"י מ"ט פסק כר"י. וי"ל ע"פ מ"ש הת"ח לתרץ קושיית התוס' בפסחים י"ג ע"א ד"ה ר"ג כו' דהא דמחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם אינו אלא כשאין בסתמא זו שום חידוש לחד מהני תנאי דפליגי א"כ בע"כ צ"ל דקמ"ל דהלכה כחד מינייהו דאל"כ הו"ל משנה יתירה אבל אי איכא בהאי סתמא שום חידוש אליבא דחד מהני דפליגי לא אמרינן דמתני' קמ"ל דהלכתא כהאי מ"ד אלא רק חידוש דין להאי מ"ד קמ"ל אבל לא למסתם הלכה כוותי' והכא נמי י"ל דמתני' דאין משתמשין בשרביטו לאו למסתם הלכה כת"ק אתיא אלא דקמ"ל דלת"ק לא מבעי דאין נושאין אלמנתו משום בזיון המלך אלא אפי' בסוסו ושרביטו אין משתמשין. אולם למאי דחזר בו הרמב"ם ז"ל בספר היד ופסק שם כת"ק דאפי' מלך אינו נושא אלמנתו של מלך לא תקשי מהא דר' יוחנן משום דס"ל דיש חילוק בין שרביטו לאשתו ומשו"ה מדייק וכתב בפרק ב' שם וכן לא ישתמש בעבדיו כו' אלא מלך אחר לפיכך אבישג היתה מותרת לשלמה כו' אבל אשתו של מלך אינה נשאת לאחר לעולם אפי' המלך אינו נושא אלמנתו של מלך אחר כו' ע"כ. ואתא לאפוקי ממה שכתבנו לדעתו ז"ל בפי' המשנה

אלא דאח"כ ראיתי דדבר זה לא ניתן להאמר בדעת הרמב"ם בפי' המשניות שהרי מקרא מפורש הוא במלכים א' והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי ופי' רש"י הוא סימן לו שימלוך שאין הדיוט רוכב על סוסו של מלך, א"כ א"א לומר דמתני' דאין רוכבין על סוסו ואין משתמשין כו' דקתני סתמא