דברי חן חלק א פח

לאו כלום עביד ולא קיים מצוה כלל. והא דכתב הרא"ש במלוהו תוך זמנו דא"צ להטיף אח"כ דם ברית היינו לפי שהוא מעות לא יוכל לתקון דאי ס"ד דס"ל להרא"ש במל תוך זמנו בדיעבד שפיר דמי א"כ אמאי פסק בהא דיוצא דופן ושפחה ואינך שאין אמו טמאה לידה למולו בח' עדיפא לי' למולו בא' משום זריזין מקדימין למצות. א"ו משום דדילמא דינו שימול בח' וה"ל תוך זמנו ולא קיים מצוה כלל. משא"כ כשמולו בח' אפי' אי דינו למולו בא' מ"מ עכ"פ השתא נמי מצוה קעביד. אבל אי נימא דקודם זמנו דמי לאחר זמנו א"כ קשה דה"ל למולו בא' לחומרא משום זריזין. וק"ל ואכמ"ל

והנה אין להקשות על דברי לפמ"ש בסנהדרין דדינין במרה קודם מ"ת נצטוו וא"כ נצטוו סומין ג"כ אדינין וא"כ אין דינם שיפטרו אח"כ ממ"ת ואילך לפמ"ש. והלא ר"י הא פוטרו מכל דינין שבתורה וה"ז תברא לדברינו. אמנם בלא"ה יש להקשות לשיטת הסוברים דבל"ת חייב סומא לכו"ע אפי' לר"י וכן העלה הטו"א במגילה כ"ד והנו"ב מהדו"ת בתשובה סימן קמ"ב וא"כ הרי הוא בל"ת דלא תעשו עול ג"כ וכיון שכל הדינין בין אדם לחבירו בכלל ל"ת דלא תעשו עול כמו"ש בסנהדרין נ"ט ע"א ופי' רש"י שם א"כ ע"כ מצווה אדינין והרי ר"י פוטרו מכל דינין האמורים בתורה. אמנם ידוע מ"ש הרמ"א בתשובה ורמזו בגליון הש"ס שם נ"ו דיש מפרשים דהא דנצטוו בדינין קודם מ"ת לב"נ היינו שיעשו להם נמוסים ע"פ יושר שכלם להתנהג בהם בין אדם לחבירו כדי שלא יעשו עול ע"פ שכלם. ואף שע"פ דיני התורה הרי זה עול. מ"מ כיון שע"פ נימוסיהם אינו עול ל"ל בה. אך יש מפרשים דב"נ נצטוו אדינין כדיני התורה ממש שישראל מצווה בהם וכדמשמע מלשון הרמב"ן בפרשת וישלח. מלבד זה שפירטה התורה בעצמה שאינו נוהג בהם כגון דיני שומרים וקנסות וכיוצ"ב וכן דקדוקי דינין כמו"ש בתנחומא פרשת שופטים. וכן מצינו בב"ק קי"ג אם אתה יכול לזכהו בדיניהם כו' וכן בדיני נחלות כתב הרמב"ם שיש להם סדר אחר ובבכורות בדיניהם שפסקה להם תורה. ועכ"פ אין דיני ישראל ודיני ב"נ שווין לגמרי אליבא דכו"ע וקודם מ"ת היו ישראל שווין לכל ב"נ בדיניהם. ואחרי אשר תורה צוה לנו משה נתנו לנו הדינין באופן אחר ככל הכתוב בספר התורה אשר לנו ומאלה הדינין אשר לנו בספר התורה הוא שפטר ר' יהודה סומין ואפשר שזהו שדייק ר' יהודה מכל דינין האמורות בתורה ר"ל בתורת ישראל כי תורה צוה לנו משה כתיב. וע' ח"א רש"א סנהדרין נ"ט בשם הרא"ם. כן הי' נ"ל בטעמו של רב ששת שלא יסתור דינו של מהרי"ל לדידן

אולם אחרי הדברים האלה ראיתי סתירה ע"ז מירושלמי פרק ערבי פסחים הביאו הרא"ש בע"פ סימן י"ט רבי לא הי' אוכל לא חמץ ולא מצה. ומסתפק בירושלמי טעמא מאי אי משום שהי' בכור או משום איסתניס. ולדעת מהרי"ל יש לפשוט דע"כ משום בכור דאי משום איסתניס ה"ל לצום כן בערב סוכות כדי לאכול כזית פת בסוכה לתיאבון. וכה"ג כתב התה"ד דיש מוכיחין מהא דר' דכשחל ע"פ בשבת אין תענית בכורים ביום ה' דאם יש התענית ביום ה' מאי קמפלגי אמוראי בר' ליחזי כשחל בשבת אם היה מתענה ביום ה' או לא. אלא שדחה התה"ד ראייתם דכיון דאין שכיח כ"כ שיחול ע"פ בשבת ע"כ לא ידעו מנהגו. אך מערב סוכות שבכל שנה שפיר היו יכולין לידע מנהגו. וא"כ מאי מספקא להו בר'. א"ו אפי' לטעמא דאיסתניס א"צ להתענות בער"ס ודלא כמהרי"ל

ע"כ נ"ל לתרץ באופן אחר. דשאני בערב סוכות דאם לא יהיה תאב לאכול בערב יכול להמתין עד סמוך לחצות לילה משא"כ בליל פסח שמחוייב למהר ולסדר שולחנו תיכף בערב וכמו"ש חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו והיינו כדי לקיים מ"ע דוהגדת לבנך ור"ע לא אמר לעולם הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מליל פסח כו' משא"כ בליל סוכות ואע"ג דזריזין מקדימין למצות וא"כ בסוכות נמי מצוה להקדים לאכול תומ"י מבערב בסוכה. י"ל דמ"מ בשביל מצות זריזין אינו מחוייב לצום בערב סוכות. כיון דעכ"פ עיקר המצוה יקיים משא"כ ליל פסח דאי לאו מבערב יבטל מ"ע דוהגדת לבנך לגמרי. אח"כ מצאתי סברא זו בס' כתב סופר סימן קי"ח וכתב שכן נראה ממהרי"ל. א"נ י"ל דשאני רבי דתורתו אומנתו הוי וכן רב ששת כמו"ש תוס' בברכות ח' משו"ה לא הפסיקו תורתן בשביל אכילת כזית פת לילה הראשון בסוכה תיכף מבערב דכיון דעסקו בתורה א"צ לבטל בשביל מצות זריזין. אבל בליל פסח כדי לקיים מ"ע דוהגדת ואי לאו מבערב לא יקיימו המצוה כלל צריכין לבטל מת"ת ג"כ כדקיי"ל דמצוה שא"א ליעשות ע"י אחרים מבטלין עלה מת"ת. והשתא שפיר התענו בכל ער"פ בשביל כזית מצה שצריך לאכלו מבערב משא"כ בשביל כזית דסוכה שא"צ מבערב דוקא וא"צ לבטל בשביל זה מת"ת דעסיק בי'

ולפ"ז לדידן שאין תורתנו אומנתנו כ"כ צריכין להפסיק גם לכזית בסוכה משום זריזין מקדימין למצות וא"כ גם בערב סוכות אסור לאכול מחצות כדי שיאכל כזית בסוכה לתיאבון כדעת מהרי"ל. וכמו שפסק הרמ"א: סימן נג דיני אתרוג לכבוד הרב הג' כו' מוהר"א מערעצקי הרב אב"ד דעיר ירעמיץ

ע"ד שאלתו באתרוג שהי' לפי ראות עין ארכו יותר מרחבו. אך ע"י מדידה בחוט הקיפו סביב הי' ארכו ורחבו שוה: וזה המדידה הי' מלבד העוקץ ומלבד הפיטום. וכתב כת"ר וז"ל וחפשתי בפסקי ראשונים ואחרונים ולא מצאתי גילוי לזה אם אזלינן בתר ראות עין. או בתר מדידה ולפסול כמ"ש בשו"ע או"ח סימן תרמ"ח סעיף י"ח דאתרוג העגול ככדור פסול. ולכאורה יכולין להביא ראי' מבכורות דף מ' ע"ב אחד גדולה ואחד קטנה במראה ולא במדה, וי"ל דה"נ באתרוג דאזלינן בתר ראות עין. ולא לפי המדה. דכיון דבמראה אינו נראה עגול ככדור אין זה נקרא עגול. עכ"ד

תשובה. הנה זה לשון הרמב"ם בפרק ח' מהלכות לולב הלכה ח'. אתרוג שהוא תפוח כו' גדלו בדפוס ועשהו כמין ברי' אחרת פסול. עשהו כמין ברייתו אע"פ שעשהו דפין דפין כשר. וכתב שם המ"מ ויש לתמוה למה לא כתב רבינו פסול אתרוג ככדור. ואולי שסמך על מ"ש עשהו כמין ברי' אחרת פסול. ופירוש מלות אלו ככדור שהוא עשוי עגול מכל צד ככדור עכ"ל. הנה פשטות דברי המ"מ שכתב שכדור הוא עגול מכל צד הוא לאפוקי נידון שלפנינו שכאתרוג עגול אלא שמצד הפטמא שלו בולט וצד העוקץ שקוע כדרך האתרוגים שאין זה ככדור

ונ"ל הכרח לזה בדעת המ"מ ממה שרוצה לתרץ דעת הרמב"ם מה שלא הביא דין פסול ככדור משום שסמך על מ"ש גדלו בדפוס ועשהו כמין בריה אחרת פסול ר"ל וככדור נמי כמין ברי' אחרת הוא. דהנה יש להבין מ"ש בברייתא גדלו בדפוס ועשהו כמין ברי' אחרת פסול. מ"ט פסול. אי נימא משום שעשאו בדפוס. הא אם עשהו דפין דפין אע"פ שעשאו בדפוס כשר לפי שהוא כמין ברייתו אע"כ פסולו הוא לפי שהוא כמין ברי' אחרת. ולפ"ז קשה למה נקט כלל עשאו בדפוס. הל"ל הי' כמין ברי' אחרת פסול. וצ"ל דא"א שיהיה גידולו כמין בריה אחרת אם לא שגדלו בדפוס. ועתה לפי מ"ש המ"מ לדעת הרמב"ם דעגול ככדור הוא בכלל גדלו בדפוס ועשאו כמין ברי' אחרת. צריכין לומר דככדור ג"כ א"א לגדל אם לא ע"י דפוס. וקשה הא חזינן הרבה אתרוגים עגולים ככדור שגדלו מאליהם ולא ע"י דפוס וצ"ל דהני דגדילים מאליהם כיון שבולט מקום פיטמא שלהם ושקוע מקום העוקץ באמת אין אלו ככדור. דככדור הוא שעגול מכל צד. וזה א"א אלא בדפוס. והני שגדילים מאליהם אינם עגולים מכל צד. ומעתה אפילו אם הרמב"ם לא כיוון למ"ש המ"מ וכמו שמסתפק המ"מ בעצמו שכתב ואולי כו'. עכ"פ דעת המ"מ ברור דאין פסול ככדור רק בעגול מכל