דברי חן חלק א פה

רק הבדיקה עצמה היא שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא ולרבנן דפליגי עלי' לא קשיא למה לא נזכר ג"כ ביטול שהרי כשהולך לבדוק כבר נעשית מצות ביטול בלב וא"כ בבדיקה תרווייהו איתנייהו

אלא דלכאורה איך אפשר לומר דכשגמר בלבו לבדוק ולבער כבר ביטל בלבו א"כ הא דאמר ר' יהודה א"ר הבודק צריך שיבטל הא כבר ביטל קודם שבדק ותו למה לי. אמנם הא כבר כתב רש"י ז"ל ואומר כל חמירא כו' ולשון הרי"ף היכי מבטל דאמר הכי כל חמירא כו' וא"כ היינו חידושא דרב יהודה א"ר דצ"ל הביטול בפיו ולא סגי בביטול בלב בלבד וטעמא כדמפרש בגמרא גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ומחשבתי' ודעתי' עלוי' ומחשבה מבטלת מחשבה משו"ה צ"ל הביטול בפיו ולא אתי' מחשבה ומבטלת דיבור כמו"ש התוס' יו"ט והאי תקנתא עדיין לא היתה בזמן המשנה שהרי לקמן מ"ט תנן ההולך לשחוט את פסחו כו' מבטלו בלבו ולא אמר מבטלו בפיו א"ו ש"מ דאחששא דשמא ימצא גלוסקא לא חששו בזמן המשנה: סימן מט

אשר שאלת ממני ידידי בביצה דף ז' ע"ב מש"ש תנ"ה לא יראה לך שאור ולא יראה לך חמץ זהו מחלוקת שבין ב"ש וב"ה כו' כ"ה הגירסא בכל הספרים וכן הוא בתוס'. והוא תמוה שהרי בפסוק כתיב לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור גו'. ובש"ס חדש הגיהו ע"ש הכתוב בתורה. אמנם קשה לי מאד לומר שטעות נפל בכל הש"ס הישנים ונתחלף חמץ בשאור ושאור בחמץ

תשובה. נ"ל דהנה לכאורה קשיא בין לב"ש דס"ל דלכך כתיב שאור אף דמק"ו דחמץ נוכל למילף. כדי ללמוד דשיעורו של זה לא כשיעורו של זה. וכן לב"ה דס"ל דחד מחברי' לא ילפינן. אכתי ה"ל לכתוב בקרא לא יראה לך חמץ או שאור כו'. והוי שפיר ידעינן לב"ש דשאור מיותר לאורויי דשיעורו של זה לא כשיעורו של זה. ולב"ה צריכי משום דחד מחברי' לא ילפינן. לא יראה לך תרי זמני ל"ל. ולכאורה לב"ש י"ל ע"פ מה שיש עוד להקשות לפי מה דס"ל לר"א בפסחים ע"ז ע"ב דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא אף בדאיכא למידרש ע"ש דלא כר' יהושע. א"כ קשה מנ"ל לב"ש דמדכתיב שאור דמק"ו דחמץ אתיא ועל כרחך לומר לך שיעורו של זה לא כשיעורו של זה ודילמא אף דמק"ו אתיא מ"מ טרח וכתב קרא. וכדס"ל לר"א שמותי מתלמידי ב"ש כמו"ש תוס' בביצה דף ל"ד בשם הירושלמי

ולפ"ז יש לתרץ ב' הקושיות בחדא מחתא די"ל דנהי דטרח וכתב קרא עכ"פ ה"ל לכתוב לא יראה לך חמץ או שאור לא יראה לך לא יראה לך תרי זימני ל"ל. א"ו לומר לך שיעורו של זה לא כשיעורו של זה. אמנם לב"ה עדיין יש לשאול כיון דלדידהו עיקר מה דכתיב תרווייהו משום דחד מחברי' לא ילפינן א"כ לדידהו הוי סגי דלכתוב קרא לא יראה לך חמץ או שאור. ונ"ל לומר דב"ה ס"ל דהא דכתיב לא יראה לך גם בשאור משום דדרשינן בפסחים ה' ע"ב לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. א"כ אי הוה כתיב רק לא יראה לך חמץ או שאור הוה אמינא דלך דקאתי לדייק דשל אחרים אתה רואה הוא דוקא בחמץ דסמיך לי'. ומשום דחמץ קיל דאין חימוצו קשה. אבל שאור דחימוצו קשה חמיר דאפי' של אחרים נמי אי אתה רואה משו"ה צריך לא יראה לך שנית גבי שאור דאפי' שאור ג"כ של אחרים אתה רואה. אלא דא"כ הדרא קושיא על ב"ש מנא להו דקרא דשאור מיותר מדהל"ל לא יראה לך חמץ או שאור וכתיב לא יראה פעם שנית בשאור דמיותר וע"כ צ"ל לומר לך שיעורו של זה לא כשיעורו של זה הא בלא"ה איצטריך משום לך לדייק דגם בשאור של אחרים אתה רואה. וי"ל דב"ש שפיר מדייקי מדה"ל למיכתב לא יראה לך שאור או חמץ גו' והשתא לאיסורא דשלך הא תרווייהו כתיבי בפירוש ולענין של אחרים דכיון דשל שאור דחימוצו קשה אתה רואה מכ"ש של חמץ. וא"כ לא יראה לך דחמץ מיותר וע"כ להורות דשיעורו של זה לא כשיעורו של זה. אך לב"ה אין זה הוכחה דהרי לגופא איצטריך משום דא"כ ה"א דשאור שאין ראוי לאכילה של אחרים אתה רואה. אבל חמץ שראוי לאכילה אפילו של אחרים נמי אינו רואה. ולפ"ז כיון דעיקר מחלוקת ב"ש וב"ה ביתורא דלא יראה לך דחמץ אבל לא יראה לך דשאור ודאי צריכא. א"כ י"ל דה"ק בברייתא לא יראה לך שאור פי' זה ניחא וכה"ג מצינו בזבחים דף בלשון ר' לא יראה לך דחמץ ל"ל. זהו מחלוקת כו'

[ולכאורה קשה לב"ה איך אפשר לומר דאי כתיב חמץ ה"א דעל שאור אינו חייב בבל יראה משום שאינו ראוי לאכילה. הא באכילה לכו"ע חייב הרי שראוי לאכילה וע' הגהות הגרצה"ח וצ"ע עליו מפסחים כ"ג ע"א] וצ"ל דנהי דכשאוכל הא אחשביה אבל כל זמן שאינו אוכל לאו אכילה מקרי]

אמנם קושיא הראשונה הנ"ל שהקשתי מר"א דס"ל מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא. י"ל ע"פ מה שהקשו המפרשים עוד לב"ש הא אין עונשין מן הדין. ותירצו דאין זה ק"ו שהרי שאור מי נפקא מכלל חמץ שהרי קודם שהי' שאור כבר היה חמץ ואיסורו להיכן אזל. ע' ב"א. לפ"ז י"ל דגם כאן לא שייך לומר מילתא דאתיא בק"ו טרח כו'. דק"ו דכאן אינו כשאר ק"ו דמגופא ידעינן ושמעינן ובכה"ג א"צ קרא כלל. אלא דלפי מה שכתבתי לעיל דלענין של אחרים אתה רואה לב"ש ה"ל לכתוב לא יראה לך שאור ושפיר נדע מק"ו לענין חמץ דשל אחרים אתה רואה, והא בכאן שפיר י"ל דאף דמק"ו אתיא טרח וכתב קרא דהכא לא שייך לומר תירוץ הנ"ל שהרי חמץ אינו בכלל שאור. וי"ל דבכה"ג לא אמרינן טרח וכתב לה קרא כיון דרק מדיוקא ילפינן. ודו"ק: סימן נ

על מה שרצה כת"ר לאסור מצה שנלושה במי בצים אפי' בשעת הדחק לצורך חולה שלא ככתוב בהגה בשו"ע או"ח סימן תס"ב סעיף ד' לפי שמצא כתוב בספר הצל"ח פסחים קי"ד ע"ב אהא דאמר רב אשי ש"מ מדר"ה לית דחייש להא דר' יוחנן בן נורי שכתב וז"ל ויש לדקדק דילמא חלטו ברותחין או במי פירות בישלו בשלמא מרותחין לא קשה דודאי א"א לעשות תבשיל מחדא גרעין והרי אורז אית בי' צירי כמו בחיטי והרי אמר רב יוסף בדף מ' ע"א דלא לחלוט תרי חיטי כו'. אבל ממי פירות קשיא. ומכאן הוא להביא ראי' גדולה לדברי רש"י דמי פירות אפי' בלא מים מחמיצין אלא שהוא חמץ נוקשה עכ"ל. ושאלני לחוות דעתי בזה

תשובה. נ"ל דאין בראי' זו כדי להכריע לדעת רש"י דהנה בגמ' שם אמר מאי שני תבשילין אמר רב הונא סילקא וארוזי. רבא הוה מהדר אסילקא וארוזי הואיל ונפיק מפומי' דר"ה אמר רב אשי ש"מ מדרב הונא לית דחייש להא דר' יוחנן בן נורי דתניא ריב"נ אומר אורז מין דגן הוא וחייבים על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח. ויש לשאול למה הי' מהדר רבא אסילקא וארוזא דוקא כיון דר"ה רק רבותא קמ"ל דאפי' הני וכ"ש מיני בשר כפי' רשב"ם שם ותוס' ובשלמא בסילקא דהיינו תרדין שפיר הי' מהדר משום דאמר בשבת דף קי"ח וקראת לשבת עונג במה מענגו ר"י ברי' דרשב"ש משמי' דרב אמר בתבשיל של תרדין ודגים גדולים כו' ופי' רש"י תבשיל של תרדין חשוב הוא וא"כ ה"ל בזה עונג יו"ט אבל אארוזי למה הי' מהדר. וע"כ צ"ל להורות הלכה למעשה דאינו מחמיץ וא"כ אין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח ודלא כריב"נ דאורז מין דגן הוא ואדם יוצא בו ידי חובת מצה בפסח וא"כ לשיטת הסוברים דמי פירות אינו מחמיץ ע"כ דבישל במים ולא במי פירות דאל"כ אכתי לא הוה ידעינן הלכה דאין יוצאין בו ידי חובתו בפסח ופשוט. ושפיר לית דחש לדברי הצל"ח בכאן: