דברי חן חלק א עח

שהרמב"ם בפי' המשנה מפרש דברי ב"ה כרב ודברי ב"ש מפרש כר' יוחנן

אך לולא שאיני כדאי הי' נ"ל להוכיח דאדרבה ר' יוחנן ע"כ כרב ס"ל וכדעת הרמב"ם והשו"ע. דהנה רש"י ז"ל פי' בהא דרב דס"ל עליונות למעוטי תתאי דתתייתא כגון שלישית ושתחתי'. והקשה עליו בספר תו"ח עליונות למעוטי תחתונות ל"ל הא שתי שורות קאמרי ע"כ דחה פי' רש"י ומפרש באופן אחר ודחוק למעיין. ול"נ דהכי קאמר דאי לאו עליונות הוה אמינא דשתי שורות החצונות היינו שתי שורות מן הארץ ועד שמי קורה לכך קתני עליונות למעוטי דתתייתא וממילא ע"כ ליכא למימר מן הארץ עד שמי קורה אלא עליונה ושלמטה הימנה ולשמואל דאמר עליונה ושלפנים הימנה וחצונות ממעט דגווייתא ג"כ ליכא לאקשויי הא שתי שורות קתני דהוה אמינא דיבדוק שורה עליונה הרואה את כל שמי הקורות על פני כל שטח המרתף וגם שורה שלמטה הימנה ע"פ כל השטח והיינו שתי שורות עליונות משו"ה תני חיצונות דאפי' בגווייתא אינו בודק. והשתא מוכח דרב יהודה דאמר לב"ש ב' שורות מן הארץ עד שמי קורה ע"כ כשמואל אליבא דב"ה ס"ל דעליונה ושלפנים הימנה דליכא למימר כרב עליונה ושלמטה הימנה א"כ ל"ל עליונות למעוטי תתייתא ולא נימא שיבדוק שתי שורות החיצונות מן הארץ ועד שמי קורה א"כ ב"ה היינו ב"ש וא"כ בלאו עליונות נמי מוכח דב"ה עליונות קאמרי אלא ע"כ דרב יהודה כשמואל ס"ל דב"ה עליונה ושלפנים קאמרי וחיצונות למעוטי גווייתא דאל"כ הוה אמינא דלב"ה בודק שתי שורות העליונות בשטח כל הקורות ולב"ש שתי שורות מן הארץ עד שמי קורה. והשתא ר' יוחנן דאתא לאפלוגי על רב יהודה ע"כ משום דכרב ס"ל ועליונות למעוטי תתייתא דהיינו שלא יבדוק שתי שורות מן הארץ עד שמי קורה וכ"ת היינו ב"ש על זה אמר ר' יוחנן דב"ש ס"ל כמין גאם ומדמהדר ר' יוחנן לאוקמי כרב ע"כ כרב ס"ל והלכה כר' יוחנן ורב נגד רב יהודה ושמואל והיינו כדעת הרמב"ם וכדבריו בפי' המשנה וכפסק השו"ע. וכן מוכח לאחר העיון דעת הירושלמי כרב וכר' יוחנן

מ"מ לדינא אין נפ"מ כ"כ בנידון דידן דאף שמכניסין בהמרתף חמץ מ"מ ליטול היי"ש מהחביות הא יש לו קבע ונוטל בפעם אחת כל מה שצריך הן לעצמו הן למכור לאחרים ובתוך הסעודה הא אין רגילות כלל בביתו ללכת למזוג היי"ש מהמרתף שאף שמכניסין בו חמץ היינו מפתח המרתף עד לפני החביות אבל אין דרך כלל ללכת למזוג באמצע הסעודה עד שניחוש שמא הלך שם ופתו בידו והניח על החביות ובגמ' משמע דתרווייהו בעי מקום שמכניסין בו חמץ. וגם מסתפק מהן בתוך סעודתו וכדמוכח ממשנה גופא שאמרה וכל מקום שאין מכניסין בו חמץ א"צ בדיקה ובמה אמרו ב' שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ. ויש לדקדק דמה זו שאלה במה אמרו הא ודאי דבמרתף שמכניסין בו חמץ אמרו אלא משום דאמר וכל מקום שאין מכניסין בו חמץ ולא אמר כל בית שאין מכניסין בו חמץ א"צ בדיקה אלא משום דאי תנא בית הוה אמינא לדייק הא בית שמכניסין בו חמץ במקום אחד שבו כל הבית צריך בדיקה אף במקומות שאין מכניסין בה חמץ לכך תנא וכל מקום שאין מכניסין כו' דאפי' שתי מקומות בבית אחד. מקום שאין מכניסין בו א"צ בדיקה. וע"ז שפיר שאלה המשנה במה אמרו שתי שורות במרתף כו' דאפי' תוקמא שמכניסין חמץ באותו מרתף אבל כיון דבין החביות אין מכניסין א"כ הרי זה מקום שאין מכניסין ולמה אמרו צריך בין החביות בדיקה ע"ז אמרה דאה"נ דמיירי במרתף מקום שמכניסין בו חמץ כלומר בין החביות דהיינו במסתפק דלפעמים מניח שם השמש פתו. וזה הוא כונת הר"ן שם שכתב ולמה אמרו לקמן במתני' דשתי שורות במרתף צריך לבדוק ביניהן כיון דאמרינן דכל מקום שאין מכניסין בו חמץ א"צ בדיקה ס"ל במקום שמכניסין בו חמץ אפי' אין מסתפק ממנו צריך בדיקה ומפרש מקום שמכניסין בו חמץ כלומר לא אמרו אלא במרתף שמכניסין בו חמץ כגון מרתף שמסתפק ממנו כו' ובחנם הגיהו בדברי הר"ן

ולפ"ז אינו צריך לבדוק בין החביות אלא במקומות הפנוים שהכניסו בהן חמץ. אך אם גם שם איכא חשש סכנת דליקה ודאי אינו צריך לבדוק בלילה דאף דשלוחי מצוה אינן נזוקין הכא שכיח הזיקא הוא. ודמיא לחור שבין יהודי לעכומ"ז דא"צ בדיקה מ"מ נראה כיון דבדינא מחויב לבדוק אלא דא"א לו לבדוק מחשש סכנה הא אפשר לו לתקן שימכור לעכומ"ז את כל המרתף קודם שחל עליו חיוב בדיקה

ובהאי ענינא דשלוחי מצוה אינן נזיקין קשה לי על דברי הצל"ח בפסחים שם ששאל לו הגאון מהרי"ב למה השמיט הרמב"ם הא דר"א דמי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל. והשיב לו כיון דרב אמר בשלוחי מצוה אחזרה לא ידענא הרי לא ס"ל דופנית בבוקר לחזרה וא"כ איצטריך ולא יחמוד לגופא דשלוחי מצוה א"נ בהליכתן ולא מיותר קרא לדר"א ודבריו קשין לי דהא כתב הרא"ש ריש ב"ק כיון דלרב פפא פשיטא לי' ולרבא מבעיא לי' עבדינן כרב פפא דפשיטא לי' וכן כתב שם בריש פרק ב' פסק רב אלפס ז"ל כרבה ואע"ג דרבא מספקא לי'. כיון דלרבה פשיטא לי' ודאי דרבה מוציא מידי ספק דרבא. וכן פסק שם הרמב"ם א"כ ה"נ ודאי דר"א דאין נזוקין אף בחזירתן מוציא מידי ספיקא דרב ומכ"ש דברייתא דאיסי בן יהודא מסייעא לי'

הן אמת דיש להביא ראי' דאיכא מאן דפליג אר' אלעזר דהנה בפסחים ד' דיליף בברייתא שזריזין מקדימין למצות ואין מקדימין טפי מצפרא שנאמר וישכם אברהם בבוקר. והקשו התוס' הא בחולין יליף ר' אבהו מהאי קרא דת"ח אל יצא יחידי בלילה ותירצו דהכא מוכח מקרא דעקידה דלא הי' נמנע מלצאת יחידי בלילה דשלוחי מצוה אינן נזוקין. ועוד דשני נעריו היו עמו והתם מוכח מוישכם אברהם בבוקר דכתיב גבי סדום דלא הי' מצוה ויחידי הי' שלא רצה שיראו במפלתן של סדום. ובחולין צ"א כתבו ביתר ביאור דלא גרסינן שם כמו ברוב ספרים. וישכם גו' ויחבוש את גו' אלא גרסינן וישכם אברהם בבוקר אל המקום גו' ומייתי קרא מסדום שהלך להתפלל על הפיכת סדום שהיתה בבוקר והי' לו להקדים להתפלל בלילה אלא שלא רצה לצאת יחידי כו' ודברי התוס' אלו נשמטו ממהרש"א ופ"י בפסחים שם] ועל דבריהם יש להקשות דמהאי קרא דוישכם אל המקום אשר עמד שם הא ילפינן בברכות שם כ"ו דאברהם תקן תפלת שחרית ושם ו' ע"ב כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו ואברהם מנלן דקבע מקום דכתב וישכם אברהם גו' אל המקום אשר עמד שם. וילפינן מיני' שמצוה להתפלל וגם לקבוע מקום כמו שתקן ועשה הוא הרי ע"כ שמצוה עשה. וא"כ הדרא קושיא לדוכתה למה לא הלך בלילה להתפלל הא שלוחי מצוה אינן נזוקין. אח"כ מצאתי בפ"י שדקדק כן וכתב דיש ליישב קצת דאפ"ה לא מקרי מצוה כיון שלא נצטוה על כך אך מה שכתב שם עוד דמאן דיליף דת"ח אל יצא יחידי מוישכם בסדום לא ס"ל כהאי תנא דתפלות אבות תקנום אלא כאידך ברייתא דכנגד תמידים תקנו. לפמ"ש במקום אחר דלכו"ע אבות התפללו התפלות אלא דפליגי אם גם לדורות תקנו ועכ"פ כשהתפללו מצוה עבדו ליכא למימר הכי

אמנם לולא דברי התוס' נ"ל דהגירסא הישנה עיקר דגרסינן בחולין צ"א ר' אבהו אמר מהכא וישכם אברהם בבוקר ויחבוש גו' והוא קרא דעקידה ולא קרא דסדום. ודוקא מקרא דעקידה מוכח דת"ח אל יצא יחידי בלילה ולא מקרא דסדום. דאין ראי' משם משום די"ל משום דאין זריזין מקדימין למצות טפי מצפרא דהתם מצוה הוי' להתפלל כמו"ש אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה. דהנה בהא דר' אבהו דיליף מוישכם גו' דת"ח אל יצא יחידי בלילה ופי' רש"י וישכם בבוקר ולא קודם היום ואע"ג דלאו יחיד הוה וכ"ש יחידי והדברים תמוהים דלפי' רש"י אפי' בשנים והוא ג"כ אל יצא בלילה. ורבי אבהו הא לא קאמר אלא דלא יצא יחידי הא כל שאינו יחידי שרי ועוד דהתם גם יצחק הי' עמהם ותידוק מינה דאפי' שלשה והוא ג"כ אל יצא מפתח ביתו בלילה. אתמהה. ואלא בכמה ליפוק

ונראה לומר דהנה רש"י בחומש אהא דשני נעריו אתו פי' שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא ב' אנשים שאם יצטרך האחד לנקביו ויתרחק יהי' השני עמו ודבריו נובעים