דברי חן חלק א עז

מהאי טעמא הוה שרי בליל יו"ט ראשון [ואין להקשות דאכתי כיון דמדרבנן מחוייב בשמחה כמו שהוכיח הש"א בתשובה שם א"כ לימא בביצה טעמא משום שמחה. י"ל דגזירה שמא יכתוב דאית בי' חשש איסור תורה חמירא לי' טפי] דלפ"ז הא דתנן אין נושאין נשים במועד ואין מייבמין גם בלית לי' אשה ובנים מיירי וביבום אסור מפני ששמחה היא לו דאסור מדאורייתא לרב ולר"א ועכ"פ מדרבנן משא"כ משום גזירה דשמא יכתוב אינו אסור רק כשיש לו אשה ובנים משו"ה שפיר דחי במו"ק שם לא מבעיא לארוס דלא קעביד מצוה כו' וכעין שכ' למעלה

ומתורץ לפ"ז ג"כ הא דלא מייתי סייעתא לשמואל ממתני' דביצה. דכיון דעיקר חידושא דמתני' קמ"ל דאפי' בליל יו"ט ראשון אסור דאף דאין בה שמחה מה"ת מ"מ אסור משום שמא יכתוב דלפ"ז ביו"ט גופא דאסור משום שמחה. י"ל דה"ה והוא הטעם נמי במועד דאית בי' משום שמחה ואסור. וא"כ ה"ז דלא כשמואל ועכ"פ אין ראי' משו"ה הוצרך הגמ' לאתויי סייעתא מאידך משניות

לפי דברינו אלה א"ש מה דלא תנא נמי בביצה ואין נושאין נשים כיון דבליל יו"ט קמ"ל א"כ הא בל"ה בתולה לא תנשא להבעל בו כמו"ש תוס' כתובות ג' בד"ה אי איכא ב"ד כו' דאין אשה נשאת בששי משום שאין דנין בשבת כו' וא"כ ה"ה ביו"ט שהרי אין דנין ביו"ט. ואלמנה ובעולה הוא בכלל ואין מייבמין דתנא. ובחפשי בספרים מצאתי תירוץ זה בעינא על קושייתך הנ"ל בטו"א חגיגה ח' ע"ש. ולכאורה תירוץ זה לא א"ש לדעת התוס' דלפי מה שכתבתי דמתניתין קמ"ל דאפי' בליל יו"ט ראשון אסור דאין שמחה נוהג בו מה"ת א"כ אמאי דחקו התוס' בכתובות שם בהא דמסר לה בשבתות וימים טובים. ולא תירצו דמיירי בליל יו"ט ראשון דאינו בו חיובא דאורייתא בשמחה דליתסר משום ושמחת כו'

אמנם פשוט די"ל שגם התוס' מודים בזה. כמו שהוכיח הש"א מגמ' אך התוס' לא מצו לתרץ דמסר לה ביו"ט בלילה שהרי בגמ' אמר בכתובות שם א"נ דמסר לה בלילה. א"נ דמסר לה בשבתות ויו"ט משמע דה"ק א"נ אפי' ביממא ומסר לה בשבתות ויו"ט ופשוט

לפי דברינו אלה מסולק תמיהת המ"א מעל הב"י באו"ח סימן תקמ"ו שפסק שם המחבר שמותר לישא בערב הרגל ולעשות סעודה ברגל ואפי' סעודה ראשונה ע"פ מ"ש בב"י דתרי תשובות הרשב"א סותרין זא"ז וכיון דמילי דרבנן הוא נקטינן להקל. ותמה עלי' המ"א שהרי מתוס' מו"ק וכתובות משמע דדרשא דר"א בחגך לא באשתך דרשא גמורה היא מדאורייתא וספיקו לחומרא. דלפמ"ש גם התוס' מודים כיון דליל יום טוב ראשון אינו דאורייתא רק מדרבנן א"כ ספיקו להקל

ולבר מן דין איני יודע מה שתמה המ"א על הב"י ממ"ש תוס' במו"ק וכתובות דהוי דאורייתא ולמה לא הביא גם דברי התוס' דמו"ק י"ד שכתבו דשמחת הרגל בזמן הזה אינו רק דרבנן דושמחת דקרא היינו בשלמי שמחה ואף דאיכא מרבוותא דגם בזמן הזה הוי דאורייתא כמו"ש הש"א בסי' ס"ה וכדמשמע נמי קצת מדברי תוס' גופייהו במק"א מ"מ מידי ספיקא לא נפקא לדידן. וא"כ ה"ל ס"ס בדאורייתא. ספק אי הוה כלל בזה"ז מצות שמחה מה"ת ואפי' הוי מה"ת דילמא סעודה בלא נשואין לא הוה שמחה. וא"כ לענין דאורייתא ה"ל ב' ספיקות. ולענין דרבנן סגי בספק א' וכמ"ש ש"ך ביו"ד סימן פ"ג סעיף קטן ט"ו וע' באר היטב או"ח סימן קפ"ד אשה שהיא מסופקת כו' ונראה דהמ"א לשיטתו אזיל שכתב בס"ק א' שהבאתי לעיל דלרב דדריש בחגך ולא באשתך ה"ק שמחת הסעודה דהיינו בשר ויין כו' א"כ מינה דעיקר השמחה הוי הסעודה. ובכ"ז אינו מוכרח די"ל דכמו נשואין בלא סעודה אין שמחה כמו כן סעודה בלא נשואין. ואין שמחה אלא תרווייהו יחד

ובדברי הש"א הנ"ל שכתב דבליל יו"ט ראשון אף דאין בו שמחה מה"ת מ"מ מדרבנן חייב בשמחה. לולא דמסתפינא לחלוק על הש"א הי' נ"ל דאין הכרח כלל לחייב בשמחה אפי' מדרבנן דהנה הביא בתשובה סימן ס"ח שני ראיות דחייב עכ"פ מדרבנן. אחת מהא דאמר רבא בפסחים ק"ח שתאו בבת אחת ידי יין יצא ופי' רשב"ם ותוס' דהיינו ידי שמחת יו"ט דמצותה ביין כו' ואינני יודע מאי ראי' דילמא בליל יו"ט של גליות מיירי דמחויב בד' כוסות ומחויב בשמחה. [ואולי יש לדחוק ע"פ מ"ש תוס' שם דס"ד הואיל כו' ודו"ק] ולפי הגי' רב י"ל ע"פ מ"ש תוס' שבת ט' ע"ב ד"ה הא לן כו' אך גירסת רי"ף ורא"ש רבא וכ"מ בגמרא שם דרב לא מפרש מלתא דשמואל

עוד ראי' שני' הביא הש"א ממ"ש ביצה בכ"מ דהתירו ביו"ט משום שמחת יו"ט ולא מפליג בין ליל יו"ט ראשון לשאר לילות וימים של יו"ט ש"מ מדרבנן עכ"פ מחוייב בשמחה. ול"נ דלפמ"ש רב אשי דמושמחת נפקא לאפוקי עופות דאין בהם משום שמחה א"כ אמאי ס"ל לב"ה בביצה בשוחט חי' ועוף ביו"ט דיחפור בדקר ויכסה משום שמחת יו"ט כדמפרש בגמ' שם והא בבשר עוף אין בו שמחה. ולא שייך לומר בזה דחכמים אמרו שיש בו משום שמחה במידי דבאמת אין בו שמחה. [ויש לדחוק ע"פ מ"ש שם ש"א בסימן ס"ה ע"ש בסופו]. וע"כ צ"ל פירושו ע"פ מ"ש הרמב"ם דיו"ט חייב בעונג כשבת כו' ולפ"ז לשון שמחת יו"ט ל"ד אלא ר"ל עונג יו"ט. ונ"מ דאי מטעם שמחה א"כ כשחייב בשמחה מדרבנן בליל יו"ט ראשון אסור נשואין דמסתמא כעין דאורייתא תיקנו. משא"כ אי חייב רק מטעם עונג א"כ י"ל דגם נשואין שרי משום דרק בשמחה ממעטינן בחגך ולא באשתך משא"כ בעונג ועי' סוכה כ"ז ע"ב משבח אני כו' ובטור או"ח סימן ר"פ. והארכתי בזה במק"א: סימן מה דיני חמץ ומצה

אשר שאלני כבוד ידידי אם צריך לבדוק בליל י"ד את מרתף יי"ש שלו שסדורים בו חביות הרבה זה על גב זה עד למעלה ופעמים מכניסין בו חמץ אך כיון שביום י"ד ימכור את המרתף עם היי"ש שבתוכו אפשר שא"צ לבדוק ועוד שקשה מאד לבודקו ולהכניס את הנר בחורין ובסדקין מחשש דליקה ח"ו. ע"כ שאלתו

תשובה. הנה לכאורה הדבר פשוט דאף שמוכר ביום י"ד את המרתף עם היי"ש שבו מ"מ כיון דכשחל י"ד הוא ברשותו צריך לבדוק מחמץ וע' באו"ח ריש סימן תל"ז, וכן כתב הח"א ושארי אחרונים. וכמה צריך לבדוק בשורות החביות דינו לכאורה כמו מרתף של יין שפסק בשו"ע דבודק שורה עליונה ושלמטה ממנה וזהו דעת הרמב"ם והרא"ש והטור שפסקו כרב אליבא דב"ה. ולא כהר"ח והרבה מן הראשונים דפסקו כשמואל דעליונה ושלפנים הימנה

וראיתי בצל"ח שדקדק בהא דפליגי רב יהודה ורב יוחנן בפירוש דברי ב"ש דר"י ס"ל לב"ש שתי שורות מן הארץ ועד שמי קורה. ור' יוחנן אמר שורה אחת כמין גאם דמאי נפ"מ מהא דפליגי אליבא דב"ש וכי טעמא דב"ש אתו לאשמעינן ותירץ דיש נפ"מ בפלוגתתם גם לב"ה דלרב יהודה ע"כ הא דאמרי ב"ה שתי שורות החצונות צ"ל דהיינו עליונה ושלמטה הימנה כרב דאי כשמואל דעליונה ושלפנים הימנה ל"ל חצונות למעוטי גווייתא מהיכי תיתי לחייבינהו שהרי זה אפי' לב"ש א"צ בדיקה וע"כ שמואל שצריך למעט בגווייתא משום דס"ל כר' יוחנן אליבא דב"ש שורה אחת כמין גאם ולפ"ז ר' יוחנן ודאי ס"ל כשמואל דאל"כ למאי הילכתא פי' דברי ב"ש דלפ"ז שפיר פסקו הפוסקים כשמואל ולא כרב אף דהילכתא כרב באיסורי נגד שמואל כיון דר' יוחנן פסק כשמואל הלכה כר' יוחנן לגבי דרב. עכ"ד. וכן כתב הגר"א באו"ח שם דרב ס"ל כרב יהודא שם ולא איצטריך למעוטי גווייתא ושמואל כר' יוחנן וקיי"ל כר' יוחנן. עכ"ל. הנה זהו באמת קושיא גדולה על דעת הרמב"ם ושו"ע וביותר תמוה