דברי חן חלק א עה

בקידושין ויבום במקום מצוה ממש. אלא אפי' לרש"י נמי שרי שהרי לא שייך כאן גזירה דשמא יכתוב. דאין לדייק משמואל לאיסורא דטעמא דשרי שמואל רק משום שמא יקדמנו אחר דמשמע הא בדליכא האי חששא אסור היינו היכא דאיכא משום איסור כתיבה דלא שרי שלא במקום דבר האבד. אבל כל שא"צ לכתוב ודאי גם בלי טעמא דשמא יקדמנו אחר שרי. דמהיכי תיתי לאסור אי משום שמחה אי משום קונה קנין ביו"ט הא ממתניתין דביצה שמעינן דשרי מדאסר ביו"ט משמע במועד שרי ודו"ק

ואין לומר דאכתי שייך גזירה דשמא יכתוב גם ביעוד שיכתוב לה כתובה. דאף דקיי"ל יעוד אירוסין עושה מ"מ הא כתבו תוס' בב"מ י"ז דקיי"ל ארוסה יש לה כתובה וא"כ איכא חששא שמא יכתוב כתובה כמו ביבמה כדפי' רש"י י"ל נהי דיש לה כתובה מ"מ אין דרך לכתוב לה כ"כ כמו לנשואה עד שנגזור עלי' גזירה דשמא יכתוב וע' כתובות נ"ז

הקשית עוד במו"ק שם דדחי לא מבעיא לארס דאסור דלא קעביד מצוה אלא אפי' לישא דקעביד מצוה כו' וקשיא לך מביצה שם דאמר ולא מקדשין והא מצוה קעביד הרי דאיכא מצוה באירוסין עכ"ל. הנה קושיא זו ג"כ מצאתי על ספר והוא בח"ס חלק או"ח סימן קמ"ה שכתב כמדומה לו שראה קושיא זו בשום ספר. אבל לק"מ, התם קאי בס"ד דלא חיישינן לשמא יקדמנו אחר א"כ אירוסין לאו מצוה היא. אבל למסקנא דחיישינן לשמא יקדמנו אחר הוי אירוסין מצוה ופריך הכא אמאי אין מקדשין והא מצוה קעביד שמא יקדמנו אחר ולא יבא לבסוף לידי פריה ורביה עכ"ל. ולדידי תירוצו אינו מחוור כלל דאיך ס"ד בלא דשמואל דאין מצוה כלל באירוסין וכי עד כאן לא שנה משנה דהאיש מקדש בו ובשלוחו ומפרשינן טעמא מצוה בו כו' הרי דאיכא מצוה ואפי' באשה. ועוד דגם משמואל אינו ראי' כלל דאיכא מצוה שהרי משום טעמא דשמא יקדמנו אחר דהיינו דבר האבד שרינן גם בכל מילי דרשות ג"כ. ואין לומר דגם בס"ד ידע דאיכא מצוה אלא דאעפ"כ אין ראוי להתיר במועד משום שאפשר להמתין עד לאחר המועד משא"כ לשמואל ה"ל כדבר האבד ושרי דא"כ קשה מה דחי בגמ' שם לא מבעיא לארס דלא קעביד מצוה [וע"כ פירושו דאפשר לאחר המועד אף דודאי מצוה הויא] אלא אפי' לישא דקעביד מצוה כו' הא בנשואין נמי לא קעביד מצוה שהרי אפשר להמתין לאחר מועד ואחר ודאי לא יקדמנו ובדוחק יש ליישב דבריו

אמנם לי נראה דאדרבה סוגיא דמו"ק אזלא למסקנא דביצה. דהנה לשיטת רש"י דלדינא אין נ"מ אי מקרי מצוה אי לאו שהרי בכל גוונא אסור. י"ל דמה"ט קרי לאירוסין לאו מצוה ולנשואין מצוה דבין אי תרווייהו מיירו ביש לו אשה ובנים בין אי תרווייהו מיירו באין לו אשה ובנים מ"מ קרי לאירוסין לאו מצוה כלפי נשואין שהרי עיקר מצות פו"ר רק ע"י נשואין ואירוסין לא הויא רק הכנה. אך לשיטת ר"ת. הנה הא דקרי לאירוסין לאו מצוה ע"כ משום דשמואל אף ביש לו אשה ובנים שרי דאל"כ מאי קמ"ל שמואל דבמועד שרי הא באין לו אשה ובנים אף ביו"ט שרי [ולמ"ש באות ג' אין הכרח אך מ"מ שמואל ודאי בכל גוונא מתיר] אך הא דקרי למתניתין דאין נושאין נשים במועד קעביד מצוה קשיא שהרי לר"ת ע"כ ביש לו אשה ובנים מיירי וכן באין מייבמין ע"כ ביש גדול מיירי דאל"כ אפי' ביו"ט שרי מכ"ש במועד א"ו ביש לו אשה ובנים אכ"ק אמאי קרי לי' מצוה

ולתרץ לך זה נקדים קושייתך השלישית שהקשית בביצה שם במתניתין ואין מייבמין ופריך בגמרא והא מצוה קעביד כו' גזירה שמא יכתוב. וק"ל הא במו"ק תנן משנה מפורשת אין נושאין נשים במועד ואין מייבמין מפני ששמחה היא לו וא"כ מאי פריך בביצה והא מצוה קעביד וגם למה צריך לטעמא דגזירה שמא יכתוב. וביותר קשה לשיטת ר"ת דשרי לייבם בליכא גדול דמצוה גמורה היא ולא גזרינן בי' שמא יכתוב הא אכתי תאסר משום ששמחה היא לו ואין מערבין שמחה בשמחה ולרב ור"א הוא מה"ת ואפי' במועד וכתבת ע"ז שהוא פלא גדול

ונ"ל דלפי מה דפליגי אבא שאול ורבנן ביבמות דלרבנן שרי מן התורה לייבם אפי' לשום נוי ולשום אשות ולאבא שאול הוי פוגע בערוה ולא שרי יבום רק כשמכוין לשם מצוה בלבד וא"כ הא דתנן ואין מייבמין מפני ששמחה היא לו ע"כ היינו דלא כאבא שאול דלדידי' מאי שמחה איכא ואי שמחת המצוה ההיא לא נאסרה ביו"ט מכ"ש במועד. א"ו רבנן היא. אך משנה דביצה דאין מקדשין ואין חולצין ואין מייבמין ע"כ אבא שאול היא מדמקדים חליצה ליבום דכה"ג דייק הגמ' בריש יבמות ג' ע"א ולפ"ז שפיר מקשה אהא דאין מייבמין והא מצוה קעביד דאין לאסור משום שמחה דלאבא שאול לאו שמחה היא

ולפמ"ש א"ש מה שיש לדקדק דלא תנא במתני' דביצה ואין נושאים נשים ואי דסמך אמתני' דמו"ק דאפי' במועד אסור. א"כ אין מייבמין נמי לא הו"ל למתני דלמ"ש באין נושאין ודאי סמך אמתני' דמו"ק דאיכא משום שמחה משא"כ ביבום לאבא שאול אין טעם לאסור קמ"ל מתניתין דביצה דאפילו הכי אסור שמא יכתוב

לפי דברינו א"ש ונכון מאד מ"ש בתוספתא דמו"ק פרק א' מגרשין וחולצין ומייבמין במועד. והוא היפך משנה דמו"ק והמפרש כתב שהוא חילופי גרסאות. ולפי מ"ש נכון מאד דהתוספתא בשיטת אבא שאול מתנייא דאין ביבום משום שמחה ורק ביו"ט אסור מגזירה שמא יכתוב משא"כ במועד דשרי ולא גזרינן ותוספתא זו אישתמיט לבעלי מ"מ בשו"ע א"ע סימן קס"ט סעיף ז' שהרי מפורש בה דחולצין. וגם צ"ע שלא הביא מרישא דתוספתא זו דהא דשמואל תנאי היא] ולפ"ז מיושב קושיא הנ"ל דקרי לאירוסין לאו מצוה קעביד משום דאפי' ביש לו אשה ובנים שרי שמואל וכנ"ל אך הא דתנן דאין נושאין במועד אפי' במקום מצוה אסור ואפי' לר"ת משום ששמחה היא לו וז"ש בגמ' לא מבעיא אירוסין כו' אלא אפי' לישא ר"ל דבנשואין רבותא קמ"ל דאפי' במקום מצוה דהיינו באין לו אשה ובנים נמי אסור. וק"ל

עוד הי' נ"ל לתרץ קושייתך ע"פ מ"ש תוס' כתובות מ"ז בד"ה דמסר לה בשבתות וימים טובים כו' דהכא איירי בשעה א' לפני יו"ט שהוא כיו"ט א"נ לנשואין בלא סעודה דלא חשיבה שמחה כולי האי כו' דלפ"ז י"ל דמתניתין דביצה קמ"ל דאין מייבמין אפי' בתוס' יו"ט א"נ בלא סעודה דמטעמא דשמחה הוא לו לא אסור קמ"ל דאסור גזירה דשמא ירבה. אך לאחר העיון נראה דאין זה מספיק דתירוצא קמא דמיירי בתוס' יו"ט לא א"ש לדעת הסוברים דביו"ט ליכא מצוה להוסיף מחול על הקודש. ותירוצם בתרא אין די לתרץ קושייתך. שהרי מהרש"ל שם הקשה על דבריהם מהא דתניא במו"ק שם מארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין ש"מ דכניסה אפי' בלא סעודה אסור. ותירוצו דחוק מאד כמ"ש הרש"א שם ע"כ תירץ הרש"א דנשואין בלי סעודה עכ"פ מדרבנן אסור ע"ש. ולפ"ז הדק"ל דא"כ אמאי צריך בביצה שם לומר גזירה שמא יכתוב ותיפוק לי' דאין מייבמין מטעם ששמחה הוא לו מדרבנן. וגם למה שרי לר"ת במקום מצוה הא אפי' במועד אסור וכנ"ל

ולכאורה הי' נ"ל לומר דלא כהרש"א דבלא"ה מלשון פסקי תוס' שם משמע דנשואין בל"ס לגמרי שרי. אשר ע"כ הי' נראה דבנשואין אורחא דמילתא לעשות סעודה שהרי שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל. ואין האשה מוחלת על שמחתה מיהו אי מחלה שפיר דמי כמו"ש בהגה בא"ע סימן ס"ד. אך באירוסין יש שעושין סעודה ויש שאין עושין. ומשו"ה תני מארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין שהרי בכניסה לעולם עושין סעודה. אך מ"מ אי מתרמי דמחלה שרי לכנוס אפי' ביו"ט וקרא נמי בכה"ג איירי ומכ"ש דקודם תקנת חז"ל י"ל דמחלה ואף שהירושלמי וכן הרמב"ם למדוה מדכתיב מלא שבוע גו' אין זה קרוי דאורייתא והרמב"ם ריש ה' אבל כתב משה רבינו תיקן ז' ימי המשתה וע' מו"ק כ' תוס' ד"ה מה חג כו' וע' רמב"ם הלכות אבל הנ"ל ודו"ק] אמנם כד מעיינית ליתא דא"כ מאי מייתי ראי' לשמואל דשרי לארוס במועד מדתנן דאין נושאין כו' הא אירוסין שרי הא ע"כ דיוק זה אינו אמת דא"כ אפי' אירוסין בסעודה תשתרי דמדתנן נשואין אסור