דברי חן חלק א עד

דוחק לומר דהא דכתיב לעיל מיני' אך ביום הראשון תשביתו גו' דג"כ ע"י אש מוכן תשביתו וא"כ שפיר מייתי רבא ראיה מדר"ע דע"כ לית לי' מתוך דאי אית לי' למה לא ישבית באש מוכן ואף שהתוס' בד"ה וכתיב כתבו דסברא הוא דקרא דתשביתו מיירי בכל ענין אפי' א"צ לגחלתו י"ל דהרמב"ם לא ס"ל כתירוצם זה וקושיית התוס' יש לתרץ כתירוצם השני. ואף שהגאון רע"א כתב בחידושיו שם דשני התירוצים צריכי זל"ז כבר כתבתי במק"א [לקמן סי' מ"ז] דלשיטת הרמב"ם קושיית התוס' מהא דיכול ליהנות מגחלתו בלאו הכי לא קשיא מידי ואכמ"ל בזה

ועל דברי התוס' שכתבו דקרא דתשביתו בכל ענין מיירי בל"ה קשה לי דהא יש לדקדק בהא דאמר רבא ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה דמנ"ל דאינו אלא שריפה ודלמא לר"ע גם מפרר וזורה לרוח או מטיל לים נמי בכלל תשביתו דקרא. אלא כיון דהבערה ג"כ בכלל תשביתו ע"כ תשביתו מערב יו"ט דאי ביו"ט כיון דקרא דתשביתו בכל ענין מיירי ואפי' בשריפה והא זה א"א ביו"ט דמצינו להבערה שהיא אב מלאכה אלא ש"מ תשביתו מערב יו"ט א"כ מנ"ל לרבא דלר"ע אין ביעור חמץ אלא שריפה ולא שארי ביעורים. א"ו דרבא ס"ל דאי ס"ד דלר"ע תשביתו בכל דבר משמע ולא בהבערה דווקא לא הי' מוכיח דתשביתו מערב יו"ט דשפיר י"ל דאך ביום הראשון ביו"ט עצמו קאמר כפשטא דקרא ואף דהבערה א"א משום דמצינו להבערה שהיא אב מלאכה קרא מוקים אנפשי' דתשביתו לאו בכל ענין מיירי אלא משבית בכל דבר שאין בו משום מלאכה ביו"ט ולא בשריפה דאית בי' איסורא משום מלאכה ביום טוב. הרי מכאן דעל כרחך סבירא לי' לרבא דלא אמרינן קרא דתשביתו בכל ענין מיירי. וקשה מזה על מ"ש התוס' להיפך

אמנם נראה דגם התוס' לא קאמרי אלא דלא משמע לאוקמי קרא דתשביתו דווקא בשצריך לגחלתו כיון דאורחא דמלתא דברוב פעמים א"צ לגחלתו ודוחק לאוקמי קרא דרק על צד המיעוט קמיירי. אבל בהא דרבא ודאי א"ש לאוקמי קרא ברוב ההשבתות כגון מפרר וזורה לרוח או מטיל לים או לכלב של הפקר וכיוצ"ב דלית בהו משום איסור מלאכה ולא נוקמי בהשבתה של שריפה דאית בה משום מלאכה דאין זה דוחק כלל לומר דהתורה על צד הרוב מיירי ולא מיירי על צד המיעוט. אא"כ יש הכרח לזה ממק"א

ובזה מסולק נמי מה שהקשה ספר באר אברהם אהא דאמר רבא ש"מ מדר"ע אין ביעור חמץ אלא שריפה דמה ראיה דאפי' תימא דס"ל כרבנן דהשבתתו בכל דבר מיהו היינו דוקא חמץ שהוא חולין אבל חמץ של תרומה טמאה לכו"ע הא בעי שריפה דוקא. א"כ מהאי טעמא א"א להשבית ביו"ט כיון דקרא בכל חמץ מיירי ואפי' בשל תרומה טמאה וכעין שכתבו התוספות דקרא דתשביתו מיירי בכל ענין אפי' אין צריך לגחלתו וה"נ איירי בכל חמץ יע"ש. ולמה שכתבתי קושייתו לק"מ

עוד נ"ל ראיה דא"א לומר דקרא דתשביתו בכל ענין מיירי מדאמר ר"ע דאך ביום הראשון ע"כ בערב יו"ט דאי ביו"ט ובשצריך לגחלתו א"א לומר משום דקרא בכל ענין מיירי א"כ השתא נמי דאוקמי ביו"ט הא תינח כשחל בחול דאפשר לקיים מצות תשביתו בהבערה אבל כשחל ערב יו"ט בשבת איך ישבית חמצו הא מ"ע דתשביתו ודאי אינה דוחה שבת בק"ו מיו"ט דאינו דוחה. וע"כ צ"ל דקרא דאך ביום הראשון תשביתו לאו בכל ענין מיירי אלא דוקא כשחל ערב יו"ט בחול ולא בשבת א"כ מנ"ל לר"ע דתשביתו מערב יו"ט דילמא ביו"ט ומבער בשצריך לגחלתו א"ו דגם התוס' לא קאמרו דמיירי בכל ענין היינו על צד הרוב וכמוש"ל וא"כ אי בערב יו"ט קמיירי קרא דתשביתו שפיר י"ל דמיירי ברוב השנים שחל בהן ערב יו"ט בחול. ולא מיירי כשחל בשבת שהוא צד המיעוט אבל לאוקמי הך דתשביתו ביו"ט ודוקא כשצריך לגחלתו זה הוא צד המיעוט בזה לא מיירי קרא. ועוד פלפלתי בזה בחידושי וכאן אין להאריך יותר: סימן מד לגיסי החו"ב מהור"ר אברהם שרגא נ"י חאצקעלאוויץ מליגום

ע"ד אשר שאלת שאלת חכם אי יעוד האדון באמה העבריה הי' מותר ביו"ט. די"ל דשרי לא מבעיא לר"ת דבאין לו אשה ובנים שרי לקדש [ביצה ל"ו] ולייבם כשאין גדול אחין משום דמצוה גמורה היא דלפ"ז יעוד ג"כ שרי בכל גווני אלא אפי' לשיטת רש"י דאסור היינו טעמא כדמפרש בגמ' שמא יכתוב אבל ביעוד כיון דא"צ ליתן לה כלום לפי שמעות הראשונות לקדושין נתנו ורק אומר לה הרי את מיועדת לי בכסף שקבל אביך כמו"ש הרמב"ם ורש"י בחומש א"כ י"ל דשרי ליעד אפי' ביו"ט. ויש להביא ראי' לזה לכאורה ממה דתנן ביצה שם אין מקדשין כו' ולא תנא ג"כ אין מיעדין ש"מ דשרי. אכן יש לדייק לכאורה להיפך ממ"ש שמואל במו"ק י"ח מארסין אשה במועד שמא יקדמנו אחר ש"מ הא כל דליכא למיחש לשמא יקדמנו אחר אסור אפי' במועד ויעוד הא אינו רק באדון או בבני אם רצה האב. ולפ"ז אזדא לה הראי' מביצה הנ"ל די"ל דהא דלא תנא במתני' דאין מיעדין משום דהוי משמע דביו"ט הוא דאסור הא במועד שרי ובאמת אף במועד אסור. כן הוא תוכן שאלתך

וקשיא לך עוד דבמו"ק שם רצה לפשוט ולהביא סייעתא לדשמואל דמארסין במועד הא דמו"ק שם ודחי לה ואמאי לא פשיט ממתניתין דביצה דתנן ואין מקדשין כו' ביו"ט משמע הא במועד שרי. ידידי גיסי לשיטת ר"ת נ"ל דלכך אין לדייק ממתני' סייעתא לדשמואל מדלא תני רבותא דאפי' במועד אסרו די"ל דרבותא דיו"ט קמ"ל. דדווקא באלו שיש בהם רק משום שבות ולא מצוה אסור ביו"ט משא"כ במקום מצוה היינו בשאין לו אשה ובנים. דשרי אפי' ביו"ט. אך קושייתך תהי' לשיטת רש"י ז"ל שם. אך דע שכבר הקשה כן בספר שעה"מ ה' שבת פרק כ"ג וכתב דלדעתו יש מכח קושיא זו ראי' לשיטת ר"ת דלא כרש"י והרמב"ם

ואני אומר דאין כאן ראי' כלל לר"ת. ואין כאן ריח קושיא לשיטת רש"י ורמב"ם דהנה הא דאסר במתני' דביצה לקדש ביו"ט ודאי דא"צ לאשמעינן דלא יכתוב ביו"ט שטר קדושין לקדש דזה פשיטא אלא דעיקר רבותא דאפי' בשטר קדושין כתוב ומוכן מערב יו"ט נמי אסור ומטעמא דשמא לפעמים כשלא יהי' בידו מוכן מערב יו"ט יכתוב ביו"ט ומה"ט גם בכסף וביאה אסור דשמא יקדש בשטר ויכתוב ביו"ט וכמ"ש בגמרא האי חששא. אמנם הא דאמר שמואל מותר לארס במועד שמא יקדמנו אחר לפי טעם זה מותר אפי' לכתוב השטר קדושין במועד. ככל הני דחשיב שם במתני' דשרי מטעם דבר האבד. ותדע שהרי שם בגמרא אמר לימא מסייע לי' לשמואל ואלו כותבין במועד שטר קדושי נשים מאי לאו שטרי קדושין ממש כו' הרי מכאן דלשמואל כותב שטר קדושין במועד והשתא לפ"ז אין להוכיח ממשנה דביצה דינו של שמואל. דזה ודאי יש לדייק דבגוונא דאסור לקדש ביו"ט דהיינו בשטר שכתוב מערב יו"ט מותר כה"ג לקדש במועד ואין בו משום שמחה או משום גזירה דשמא יכתוב אבל אכתי מנלן ממתניתין דשרי גם לכתוב במועד גופא השטר קדושין. ומשו"ה אינו מוכיח ממתניתין. ולא תקשה עלי דלפ"ז מאי ראי' מייתי במו"ק שם מהא דתנן אין נושאים נשים במועד ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו הא לארס שרי ומאי ראי' דילמא אה"נ דבאירוסין לית בי' משום שמחה אבל מ"מ לא שרי לקדש רק בשטר שכתוב מערב יו"ט. דשמא יקדמנו אחר וה"ל כדבר האבד לא אמרינן ומשו"ה לא תנא ואין מארסין משום דלא פסיקא לי' משום דאיכא ביאה וכסף וכן בשטר שכתוב מערב יו"ט. וי"ל דסמך אהא דסיפא דמשנה שם דתנן אבל מחזיר את גרושתו ומדמפליג בנשואין ולא קמפליג באירוסין שם משמע דבאירוסין בכל גוונא שרי. וכ"ז פשוט וברור

ולפ"ז נפשט קושייתך ביעוד ביו"ט דלר"ת ודאי דשרי כמו