דברי חן חלק א סו

דר"ל דבעי זכירה ויין משנפרש דלא קאי רק על אחד מהן

ומה שהקשה עוד המ"מ דבסמוך אמרו ביום מאי מברך בפה"ג ואי לא קדיש בלילה ודאי מזכיר הוא קדושת שבת על הכוס כו'. י"ל דהאי ביום מאי מברך לאו אברייתא דזכור קאי רק קאי על ברייתות דלעיל דתניא שבת ויו"ט אין בהם קדושה על הכוס אבל כוס ודאי בעי וכמו"ש באידך ברייתא דכבוד יום קדים לכבוד לילה ע"ז שאל ביום מאי מברך. ואדרבה אם נימא דביום מאי מברך קאי על ברייתא דזכור לפי מה שמרבה שם גם יממא לקידוש. מאסמכתא דאת יום. ה"ל לאסמוכי דביממא נמי בעי תרווייהו כמו בליליא. אבל לא יתכן כלל דלענין זכירת דברים שמפורש בקרא לא נסמוך. ולענין יין שגם בלילה אינו רק מד"ס ואסמכתא בעלמא עביד מיני' אסמכתא ליממא וכמוש"ל

ומה שהקשה עוד המ"מ וז"ל ועוד ששם שאל רבינא מר"נ מי שלא קידש בע"ש כו' והשיבו מדאמרי בני ר"ת. ולא הביאו שם ברייתא זו להוכיח כן. ועוד ששם הקשה ע"ז מברייתות אחרות ותירצוה והי' להם להביא זו לסיוע א"ו אין דברי הר"א ז"ל בזה הפי' נכונים כלל ע"כ. ול"נ דאי משום הא לא איריא דכעין קושיא זו הקשו התוס' בפסחים ק"ה ע"ב בד"ה ש"מ ותירצו משום דאיכא ברייתא התם דל"ס כן כו'. וע' מה שפירש הק"נ שם ודלא כמהרש"א שנדחק. ומכ"ש דהאי ברייתא דזכור לאו מתרצתא היא לפום ריהטא וכדמקשה עלה בגמ' וצריכא לתרוצי דה"ק כו' משו"ה לא מצי לסיוע מינה וכה"ג כתבו התוס' בכמה מקומות. וע' שבת קכ"ז ע"ב תוס' ד"ה הא קמ"ל כו'

וגדולה מזאת הביאו בעלי הכללים בשם הרמב"ן בספר תורת האדם ענין שבת ויו"ט דכמה מקומות יש בגמ' דהוה מצי למימר תניא כוותי' דפלוני ולא אמר והביא ראיות הרבה לזה וע' פסחים ק"ז ע"א בעא מיני' ר"ה כו' ושם ת"ר אין מקדשין כו' ושם ק"ח אריב"ל נשים כו' ושם ע"ב ת"ר הכל חייבין כו' ויש לדחות. ועי' שם מ"ט ע"א תוס' ד"ה תניא אר"י כו' וכתבתי במק"א

והנה אחרי שסילקנו קושיית המ"מ מעל הראב"ד ז"ל יש לי להקשות על עיקר דברי המ"מ במ"ש לדעת הרמב"ם דמהאי טעמא בעי יין דוקא ואינו מקדש על פת לפי שביום אין היכר אלא כשמברך בורא פרי הגפן קודם סעודה שלא כדרכו בחול ואם בא לקדש על הפת איזו היכר יש כאן. עכ"ד. וקשיא לי דכיון דמחוייב לענג את השבת מדברי קבלה כמו"ש בשבת קי"ט ועושה תבשיל של תרדין ודגים גדולים עם ראשי שומין, ועני בכסא דהרסנא לכבוד שבת מה שאינו עושה כן לסעודתו בחול הרי די היכר בכך. ועוד הלא כבוד יום קודם לכבוד לילה ואם אין לו יין הרבה לסעודה או שאר מיני מגדים שיספיקו לו ללילה וליום צריך להניחם עד היום כמו שפי' רשב"ם א"כ הרי יש ויש היכר לסעודת שבת שהיא חשובה יותר מסעודת חול. א"כ אפי' אם לא יברך על הכוס קודם סעודה יש היכר

ועוד תמיהני דמשמע מדבריו דבחול אין צריך להביא יין קודם סעודה והרי משנה שנינו בפרק כיצד מברכין דף מ"ב בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון ופי' רש"י נוהגין היו להביא קודם אכילה כוס יין לשתות כדתניא לקמן כיצד סדר הסבה כו' ומ"ש רש"י נוהגין היו כו' נראה דמדייק לי' מדלא אמר בירך על יין לפני כו' מאי היין של לפני משמע היין הידוע שנהגו להביא תמיד קודם המזון. משמע שגם בחול הי' מנהגם להביא יין קודם סעודה. אך לכאורה אין ראיה ממתניתין שהרי בגמרא אמרינן עלה אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שבתות ויו"ט א"כ י"ל לדעת המ"מ דהא דמשמע ממתני' שהי' דרכם להביא יין קודם סעודה היינו משום קידוש דשבת ויו"ט ולא משום מנהגא בעלמא. אמנם הא רש"י ז"ל הביא ראי' לדבריו מברייתא דלקמן מ"ג שם דתניא כיצד סדר הסבה כו' ושם א"א לפרש דבשבת ויו"ט קמיירי דהכי תניא התם כיצד סדר הסבה אורחין נכנסין כו' בא להם יין כל אחד מברך לעצמו בא להם יין אע"פ כו' אחד מברך לכולם. ופי' רש"י אע"פ כו' שאין יין הראשון קרוי שלפני המזון שאינו במקום סעודה והאי בתרא הוא שלפני המזון וכ"כ תוס' שם ובגמ' שם שאני אורחין דדעתייהו למיעקר. והשתא אי בשבת קמיירי איך שותין יין הראשון שלא במקום סעודה. והא קי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה. ואין לומר דעיקר קידוש הי' לדידהו יין הבא להם שנית אחר שהסבו לסעודה דא"כ הא שתו יין ראשון קודם קידוש. ולדעת הרמב"ם הא אסור לטעום כלום אף קודם קידושא רבה

וראיתי בשנות אלי' בברכות פרק ח' שהביא דבירושלמי הגירסא תני סדר הסבה כו' הביאו להם יין כו' הביאו להם פרפרת כו'. וא"כ י"ל דבשבת מיירי ובהני פרפרת יוצאין ידי קידוש במקום סעודה. אך התינח לדעת התוס' שם בשם ר"ת דפרפרת היינו פת הצנומה בקערה שהוא מחמשת מיני דגן דיוצא בזה כמו"ש המ"א בסימן רע"ג. אמנם הרמב"ם הא מפרש בפירוש המשנה ובספרו היד דפרפרת היינו לפתן ותבשיל ומיני פירות. ובזה הא אינו יוצא ידי סעודה זולת לדעת הש"ג הביאו המ"א שם. אך כל הפוסקים חולקין עליו. וא"כ ע"כ ברייתא בחול קמיירי ולא בשבת. ואע"ג דרשב"ם בפסחים שם כתב בשם השאלתות דרב אחאי דהא דצריך לברך בפה"ג איין בקדושא רבה כדי לחלק בין מדת שבת למדת חול. משמע דאיהו נמי ס"ל כמו"ש המ"מ דבחול אין דרכם להביא יין לפני סעודה וכ"כ ג"כ המרדכי בתוספותיו לפרק ע"פ. י"ל דאינהו סברי דהאי ברייתא דברכות דמביאין להם פרפראות היינו פת הצנומה בקערה כפי' ר"ח והשאלתות י"ל דכשאר גאונים שהביא בשו"ע שם ס"ל דביין יוצא ידי סעודה. אך להרמב"ם שמתרץ המ"מ אליבי' דלא הביא הא דגאונים משמע דסעודה גמורה בעי ובפירות ולפתן דהיינו פרפרת לדעתו ודאי דאינו יוצא ידי מקום סעודה. וא"כ ברייתא דכיצד סדר הסבה ע"כ בחול מיירי ומוכח דגם בחול הי' דרכם להביא יין לפני המזון. ואע"ג דכתב בשו"ע סימן רע"ב שבבוקר יקדש על הכוס שאם יברך על הפת תחילה אין כאן שום שינוי וכן המנהג פשוט כדעת הרא"ש כו' היינו לדידן שאין אנו רגילין ביין בימות החול. אבל המ"מ הא לפי זמן התלמוד קאמר ודאי קשיא עליו ממ"ש

וראיתי בק"נ ברא"ש בערבי פסחים סימן ט"ו וז"ל תנא מהדר אלילה ונסב לי' קרא דיממא. מכאן קשה לפי מה שפי' הראב"ד בפרק כ"ט מהלכות שבת מדכתיב את יום ולא כתיב ביום משמע מתחילת כניסת יום א"כ מאי פריך. ע"כ. ותמוהין דברי הק"נ מאד. ופלא שלא עיין במחכת"ר בעיקר דברי הראב"ד ששפתיו ברור מללו וכתב וכשדרשו אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל את יום אסמכתא הוא דעיקר קדושה בלילה כתיב מדכתיב את יום ולא כתיב ביום. הרי שלא דייק הראב"ד מדכתיב את יום ולא כתיב ביום אלא לקושטא דמלתא בפשט הכתוב ולענין דאורייתא דבפשט הכתוב ליכא אלא קידוש בכניסת היום. משא"כ הברייתא דבעי לאסמוכי לה גם קידושא דיממא אהאי קרא ע"כ לא דייק כלל האי דיוקא. ובזה סרו ג"כ שאר קושיותיו שהקשה שם הק"נ ומובן למעיין היטב. ואין להאריך בזה

אך מה שהקשה שם עוד ע"ד הראב"ד דהא דכתיב את יום ולא ביום בעינן לגז"ש שם בפסחים קי"ז ר"ל דאמר שם ראב"י וצריך שיזכיר יצ"מ בקידוש היום. כתיב הכא למען תזכור את יום. וכתיב התם זכור את יום השבת. והנה הרמב"ם לא הביא בהלכותיו הא דצריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש היום אלא בנוסח הקידוש כתב זכר ליציאת מצרים. ונ"ל דהאי צריך היינו רק לכתחילה מדרבנן וז"ש לא הוי רק אסמכתא בעלמא. (וע' תשובת הגאון רעק"א אשר בסוף חידושיו]

ונ"ל ראיה לזה מברכות ל"ג אמר לי' רבינא לרבא הלכתא מאי א"ל כי קידוש מה קידוש אע"ג דקדיש בצלותא מקדש אכסא אף הבדלה נמי אע"ג דמבדיל בצלותא מבדיל אכסא. והשתא אי אמרת דבקידוש היום צריך להזכיר יציאת מצרים מד"ת א"כ מאי ראיה מדקדיש בתפלה מקדש אכסא דה"ה בהבדלה שאני קידושא דלא יצא ידי חובתו בתפלה לפי שאין הזכרת יציאת מצרים בתפלה וע"כ צריך לקדש אכסא ג"כ משא"כ בהבדלה אע"כ דהא דצריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש היום היינו, רק מדרבנן