דברי חן חלק א סה

נשים מלא תעשה דשבת הלא אין זה כאשר צוך. ואתי שפיר

ובדברי תוס' שבועות הנ"ל יש לי מקום עיון בקושייתם ותירוצם. דלפמ"ש בקדושין ל"ד דר' יהודא נפקא לי' דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ממצה שמחה והקהל דה"ל ג' כתובים הבאים כאחד. וכתבו התוס' דלפי ההלכה המקויימת [עי' תשובת רעק"א סימן קס"ט] דקי"ל כאביי דנשים פטורות משמחה. צ"ל דיליף ממצה קידוש היום והקהל. א"כ לא ק"מ קושייתם בשבועות דילמא איפכא כל שישנו בזכור ישנו בשמור והני נשי דליתנייהו בזכור משום דה"ל מ"ע שהז"ג ליתנייהו בשמור. דהא כל כמה דלא ידעינן בזכור לחיובא הא נשים חייבות בכל מ"ע שהז"ג כיון דליכא רק מצה והקהל לחודא. ור"י הא ס"ל דב' כתובים הבאים כאחד מלמדין א"כ בקידוש היום נמי חייבין ממ"נ וע"כ הקישא דזכור ושמור כי אתא ע"כ למילף מיני' לכל מ"ע שהז"ג דנשים פטורות ולאו אקידוש היום גופא אתא דזה בלאו הכי ידעינן דחייבות. וא"כ איפכא ליכא למימר כלל ולפ"ז תירוצם נמי לא יתכן מ"ש דלחומרא מקשינן שהרי חומרא דקידוש היום בלאו הכי הוה ידעינן אפי' בלאו הקישא אלא דהקישא איצטריך לקולא הוא דאיצטריך כי היכי דלהוי ג' כתובים הבאים כאחד עם קידוש היום למילף מינייהו דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות. אך י"ל דהתוס' כתבו כן לר"מ דס"ל דממצה והקהל בלבד ילפינן דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג דס"ל ב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין וא"צ לצרף עמהם קידוש היום שפיר הקשו ותירצו

וכה"ג יש להקשות דבפסחים דף מ"ג אמרינן דאיצטריך ריבוייא דכי כל אוכל מחמצת לרבות נשים לאיסור חמץ ופריך בגמ' נשים מדרב יהודא אמר רב נפקא איש או אשה כי יעשו גו' השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. ומשני איצטריך סד"א הואיל וכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל וליתנייהו בקום אכול מצה דה"ל מ"ע שהז"ג כו'. והשתא לר' מאיר איך אפשר לומר כן דכיון דכל כמה דלא ידעינן דבמצה נשים חייבות ליכא ב' כתובים הבאים כאחד ולא ידעינן כלל דמ"ע שהז"ג נשים פטורות וא"כ הקישא כי אתא ע"כ לחיובא קאתא ולא לענין מצה דזה בלאו הכי ידעינן אלא למילף מיני' לכל מ"ע שהז"ג דנשים פטורות. ויש לפלפל בזה הרבה. והארכתי במק"א. ודברי הראב"ד הנ"ל דאתא לידן נימא בי' מלתא: סימן לח

הנה הרמב"ם פרק כ"ט מהלכות שבת הלכה י' כתב דאסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש קדושא רבה] וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל וז"ל בחיי ראשי אם מסברא אמרה לא סבר מימיו סברא פחותה מזו ולפי שקראוהו קדושא רבה יצא לו. ואינו כלום שכבר נתקדש היום בכניסתו על היין קודם שיטעום ואילו בא לקדש על הפת מי לא מקדש ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל וכשדרשו אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל את יום אסמכתא היא דעיקר קדושא בליליא כתיב מדכתיב את יום ולא כתיב ביום א"נ דאי לא קדיש בליליא קאמר. עכ"ל הראב"ד. וכתב עליו המ"מ וז"ל ומעתה אשיב על דברי הר"א ז"ל מ"ש ואילו בא לקדש ביום על הפת מי לא מקדש. אני אומר דלא. והטעם בזה לפי שבלילה שהוא מזכיר קדושת היום די היכר בכך ואם חביב עליו פת יותר יקדש על הפת קודם שיטעום אבל ביום שאין ההיכר אלא כשמברך בפה"ג קודם סעודה שלא כדרכו בחול אם בא לקדש על הפת איזה היכר יש כאן וזה נ"ל נכון. ומה שאמר אסמכתא בעלמא דעיקר קדושה בלילה הוא אף רבנו ז"ל סובר כן. וכ"כ למעלה עיקר הקדוש בלילה אבל חכמים דרשו לקדש ביום ואינו בדין שיוכל למלא כריסו ולאכול ואח"כ יברך על היין ויאכל סעודה אחרת שאם אתה מתיר לו לטעום אף אתה מתירו לאכול כל צרכו שאם א כן נתת דבריך לשיעורין. ומ"ש אי נמי דאי לא קדיש בלילה קאמר. זו באמת סברא פחותה מסברת רבנו והיא מבוארת הסתירה חדא דהא ברייתא לא משמעה הכין ותו דבסמוך ממש אמרו ביום מאי אמר רב יהודא בפ"ה ואי לא קדיש בלילה ודאי מזכיר הוא קידוש שבת על הכוס כדמוכח התם בהדיא. ועוד ששם דף ק"ה שאל רבינא מר"נ מי שלא קידש בע"ש מהו שיקדש כל היום כולו והשיבו מדאמרי בני ר' חייא מי שלא הבדיל במו"ש מבדיל והולך כו' ה"נ מי שלא קידש מקדש והולך. ולא הביאו שם ברייתא זו להוכיח כן. ועוד ששם הקשו ע"ז מברייתות אחרות ותירצום והי' להם להביא זו לסיוע אלא ודאי אין דברי הר"א ז"ל בזה הפירוש נכונים כלל עכ"ל המ"מ

והנה מה שרצה הראב"ד ז"ל לפרש בפי' הראשון וכן הסכים על ידו המ"מ דהא דאמר בברייתא ביום מנין אסמכתא הוא. לכאורה הוא תמוה דהנה עיקר ופשטא דקרא דזכור את יום השבת הוא בדברים. וכמ"ש הרמב"ם ריש פרק כ"ט שם מ"ע מן התורה לקדש את יום השבת בדברים. ושם בהלכה י' מדברי סופרים לקדש על היין כו' משום דיין אינו מוכח מגוף הפסוק רק נלמד בדרך אסמכתא כמו"ש התוס' שם ק"ח מדכתיב וזכרו כיין לבנון נזכירה דודיך מיין. (ומה שכתבו התוס' דמצינו לומר דעל היין ד"ת כו' תמיהני מאד מנא לן. אי משום דילפינן בג"ש זכור מזכרו הא ד"ת מדברי קבלה לא ילפינן ואי נימא דהני קראי לא הוי רק גילוי מילתא בעלמא דזכירה הוא ביין א"כ זכירת יצ"מ בכל יום וזכירת עמלק נמי יין נבעי. א"ו דיין רק מד"ס הוא ויש להם סמך מדברי קבלה כמו"ש תוס'] והנה בברייתא אמר זכור כו' זכרהו על היין בכניסתו הרי דתרתי קאמרה שתהא זכירת דברים שהוא מה"ת ועל היין שהוא נלמד מאסמכתא והוא מדברי סופרים. ושוב כשאמר אין לי אלא בלילה ביום מנין משמע דביום דינו כבלילה שצריך זכירת דברים ועל היין וא"כ איך קאמר בגמ' תיכף בסמוך ביום מאי מברך בפה"ג הרי דיום אינו דינו כשל לילה. ואף אם תאמר דהך ביום מנין רק אסמכתא הוא עדיפא הי' לנו לאסמוכי דביום צריך זכירת דברים כמו בלילה דבלילה הויא מה"ת מלאסמוכי רק איין לחודא דגם בלילה אינו חייב רק משום אסמכתא וא"כ אנן דקי"ל דקדושא רבה יין בעי וזכירת דברים לא בעי הוא כלפי לאי. ואולי כונת הראב"ד דבאמת לא יליף מקרא דאת יום לרבות יממא רק לענין זכירת דברים בלבד שזה בקידוש של לילה מה"ת מפשטא דקרא וילפינן בדרך אסמכתא גם איממא וזה יוצא במה שמזכיר בתפלתו קדושת שבת. והא דבעינן יין בקדושא דיממא לאו מתורת האי אסמכתא יליף דא"כ ה"ל לתקן שיאמר האי זכירת דברים איין כמו בלילה. אלא דה"ט משום דתניא לעיל שם כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם ואם אין לו אלא כוס א' אומר עליו קידוש היום כו' מוכח דאם יש לו ב' כוסות מחוייב להביא השני לכבוד יום שלא יגרע עכ"פ מכבוד לילה ולפ"ז מ"ש ביום מאי מברך כו' לאו אברייתא דלקמי' דזכור קאי אלא אברייתא דלעיל שם כבוד יום וכבוד לילה קאי א"נ אברייתא שם דלעיל מיני' שבת ויו"ט אין בהם קדושה על הכוס משמע דכוס עכ"פ בעי ע"ז שאל ביום מאי מברך. ואין להקשות כיון דכוס בלאו הכי בעי משום כבוד יום וזכירת דברים בעי משום האסמכתא א"כ ה"ל לתקוני דלימא האי זכירה אכוס. הא כבר תירץ הראב"ד בעצמו במ"ש שכבר נתקדש היום בכניסתו על היין כו' ואע"ג דבתפלה מזכיר של שבת כל אימת דמצלי, י"ל שאני תפלה דעיקרה לרחמי משא"כ זכירה דקידוש דלשבח קאתי די במה שקידש כבר בלילה. כן הי' נ"ל. אמנם הר"ן כתב דהאסמכתא הוא דנבעי יין ולא לענין זכירת דברים ונדחק בזה מאד ע"ש. ועכ"פ אם נאמר דהאי ביום מנין אקידושא רבה דכל שבת קאי צ"ל דלא אסמכי' לכולי מילתא דלילה רק לצדדין וזה דוחק גדול דהא משמע דביום מנין רצה לומר שיהי' שווה דין יממא לדין לילה בכל גוונא בין לענין זכירת דברים ובין לעניין יין. וזה שרצה הראב"ד דמ"ש אח"כ א"נ דאי לא קדיש בלילה קאמר דלפ"ז שווה דיממא לגמרי לשל לילה. בין בזכירה ובין ביין דתרווייהו בעי

ומ"ש המ"מ ע"ד הראב"ד ומ"ש א"נ דאי לא קדיש בלילה קאמר באמת סברא פחותה היא כו' דברייתא לא משמעה הכין הנה לפי מש"ל יש לפירוש זה משמעות גדול בפשט הסוגיא. וכן לפי מ"ש בסמוך דיותר טוב לפרש מ"ש בברייתא ביום מנין