דברי חן חלק א סב

איש אחר מ"ת נאמר א"כ עושי פסח במצרים מנא הוו ידעי אי לאו דנאמר להו וכל ערל לא יאכל בו וצריכין אנו לומר דהתוס' ס"ל לסברא פשוטה דכיון דאנן השתא ידעינן מקרא דאיש איש דערל כטמא לא הו"ל לרחמנא למיכתב בתורה קרא דוכל ערל מה שנאמר לשעה לעושי הפסח במצרים כיון דאנן אית לן קרא אחרינא מאי נפקא לן מינה במה שידעינן שגם במצרים הוזהרו ע"ז מאי דהוה הוה. כן צ"ל בכונת התוס'. וראי' לזה מקושיית הגמ' בפסחים מ"ג ע"א דפריך לר"א דדריש כי כל אוכל ונכרתה לרבות נשים מדרי"ה א"ר נפקא איש ואשה כי יעשו גו' ומאי קושיא הא כי כל הי' נצרך לעושי פסח במצרים שעדיין קרא דאיש ואשה לא נאמר. א"ו דכיון דכתבה תורה קרא דאיש ואשה לא הי' נצרך עוד מעתה לכתוב רבויי דכי כל של קודם מתן תורה אם לא שיש נפ"מ גם לאחר מ"ת במקרא זה

ולפ"ז בקדושין נמי כשהקשו על קרא דאותו ל"ל ודאי ג"כ בכה"ג קשיא להו דעיקר קרא ל"ל דנהי דלאברהם אבינו ודאי הי' צריך קרא להשמיעו דאשה אינה במילה. אבל אנן השתא דקיי"ל דכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ומכללם גם מילה א"כ קרא דאברהם ל"ל למיכתב בתורה כיון דלא נפקא לן מינה מידי לדידן. ולפ"ז תירוצם דחוק והדרא קושיא לדוכתה לרבנן דפליגי אר"א בר"ש אם לא שנאמר דאינהו מיבעי להו להאי אותו לדרשא אחרינא. וזה דוחק גדול כמוש"ל

ע"כ הי' נ"ל מכאן להביא ראי' לדעת הרמב"ם דבני קטורה לעולם מחוייבין במילה והשתא שפיר איצטריך קרא דאותו דגבי אברהם למעוטי אותה דנשים פטורות ממילה דנפ"מ אפי' לאחר מ"ת לענין בני קטורה שחייבין במילה מ"מ נשיהן אינן חייבות למול. ומתורץ קושיית התוס'

אולם שוב ראיתי דאין מכאן ראי' לדעת הרמב"ם נגד דעת רש"י דאפי' אם לא נתרץ כמ"ש התוס' מ"מ יש לנו לתרץ דעת רש"י ע"פ מה שכתב רש"י ז"ל בעצמו בסנהדרין נ"ט ע"א אהא דכל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח ממ"ת ואילך. וכתב רש"י שם ולקמן פריך דלמא להכי לא נשנו דלב"נ הוא דאסירי ולא לישראל ומשני ליכא מידי דלישראל שרי ולעכומ"ז אסור שכשיצאו מכלל ב"נ להתקדש יצאו ולא להקל עליהן ע"כ. דלפ"ז ודאי. דגם לאחר מ"ת לבתר דקיי"ל דמ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ואפי' אי נימא דמילה נמי בכללן מ"מ איצטריך לן מיעוטא דאותו כדי שנדע דגם קודם מ"ת הי' נשים פטורות ממילה דאי לאו דידעינן שהיו פטורות ממיעוטא דאותו הו"א דהיו חייבות למול את בניהן כאיש דהרי כללא דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות עדיין לא ניתן עד מ"ת וכיון דהוי ס"ל שקודם מ"ת היו נשים חייבות במילה לא הו"ל למפטרינהו גם לאחר מתן תורה אף דשאר מ"ע שהזמ"ג נשים פטורות משום דשאני מילה דאם נפטרינהו אשתכח דממ"ת ואילך נשים להקל יצאו והרי כשיצאו מכלל ב"נ להתקדש יצאו ולא להקל וודאי אין לחלק ולומר דדוקא אנשים לא יצאו להקל אבל נשים יצאו להקל דמ"ש. א"כ הו"א ודאי דנשים חייבות לאחר מ"ת ג"כ ואף דשארי מ"ע שהז"ג נשים פטורות שאני התם דבמצות אלו לא נתחייבו מעולם קודם מ"ת משא"כ מילה. משו"ה שפיר איצטריך קרא דאותו ולא אותה לאורויי לן דגם קודם מ"ת היו פטורות. ומיושב לפ"ז גם לדעת רש"י ז"ל

וחזות קשה ראיתי בתשובת ש"א הנ"ל שהקשה וז"ל ואם תאמר לדעת הרמב"ם תקשה דמנ"ל דאת בריתי הפר לרבות זרע בני קטורה קאתי ולא זרע ישמעאל ואימא איפכא לרבות זרע ישמעאל ולא של בני קטורה. ולפי' רש"י דהאי ריבויי דאת בריתי הפר. אששה לבד קאי ולא אזרעם א"ש. דלישמעאל עצמו לא צריך ריבויי דהא בהדיא כתיב בי' כי זרעך הוא אלמא הוא קרוי זרע לאברהם. אבל לדעת הרמב"ם קשה ואומר אני תשובה לזה כו' דלא נתמעטו מכלל אתה וזרעך אחריך אלא בני ישמעאל שנולד כבר כשנאמר מקרא זה כי ביצחק כו' עכ"ד. הנה מה שכתב דלרש"י א"ש דריבויי דאת בריתי הפר ע"כ לששה דבני קטורה דלישמעאל עצמו אין צריך ריבויי דהא בהדיא כתיב כי זרעך הוא תמיהני אם ישמעאל עצמו הי' צריך ריבויי ואי לאו ריבויי לא הי' נימול א"כ מנין ידע אברהם למולו והא קרא דכי זרעך הוא נאמר לו כשגירש את האמה עם בנה ישמעאל שהי' כבר יותר משלש שנים אחרי שנימול ישמעאל. אמנם לי נראה דישמעאל עצמו לא הי' צריך כלל לריבויי לחייב את אברהם למולו שהרי ממ"נ הי' חייב במילה. אם הוא זרע אברהם ודאי חייב. ואם יתחשב לבן שפחה א"כ הוא עבד ילידי בית אברהם שהכתוב צוה עליו שימול כל ילידי ביתו ומקנת כספו, ולפ"ז יש לתמוה ג"כ על פי' רש"י ז"ל שכתב דאת בריתי הפר לרבות בני קטורה היינו הששה הנולדים לאברהם מקטורה דעלייהו למה לי ריבויי. שהרי אותן שנולדו לאברהם מקטורה. שבודאי לא היתה עובדת ע"ז. שכבר הוזהר עלה מדכתיב להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך. לא תנסב כותית ושפחה כו' כמ"ש ביבמות ק' ע"ב. א"כ הבנים ממנה לא גריעי מכל ילידי בית אברהם שנצטווה למולם אלא ודאי דאת בריתי הפר לרבות בני קטורה שגם זרע של הששה חייבין

והנה זה מחדש ראיתי בספר מ"מ פרשת בלק שהגאון המחבר רוצה להשוות דעת רש"י לדעת הרמב"ם דבני קטורה גם היום חייבים במילה. וכתב וז"ל ומה נעימים ומדוקדקים דברי רש"י ז"ל בסנהדרין דבני קטורה לא ליחייבו היינו אותן ששה שנולדו לאברהם הן עצמן לא ליחייבו יען שממועטים המה מן כי ביצחק וא"כ יקשה למה לי הנשנה בסיני וגם המיעוטים למעט בני ישמעאל ובני עשו. ומשני האמר ריב"א את בריתי הפר לרבות בני קטורה ופי' רש"י אותם ששה לבדם ולא זרעם אבל אברהם נצטוה לכל הנולדים לו היינו שמוכרח כן פשט הגמ' דע"כ מרבה רק את הששה הראשונים כי אם נימא שאת בריתי הפר מרבה את בני קטורה לעולם א"כ ישאר הקושיא למה לן הנישנית בסיני על מי יפעל הנישנית. עשו וישמעאל פטורין לגמרי מתחלת הצווי. ובני קטורה חייבין לגמרי מריבויי לעולם. וע"כ שכוונת הגמ' את בריתי הפר לרבות רק את הששה ובאה אח"כ התורה וגילתה בהא דנישנית מילה בסיני לומר שלזה ולזה נאמרה. וכתב עוד וז"ל. ומאד אתפלא על גאון עוזו של הש"א איך הי' אפשר לו ללמוד הפי' ברש"י שכוונתו שלעולם לא יתחייבו עוד בני קטורה במילה. א"כ ישאר הקושיא למה נשנית בסיני הלא לפי תירוץ השני של ואיבעית אימא הוא מיקרי נישנית בסיני. ואם בני קטורה לא יתחייבו גם עתה במילה ל"ל הנישנית בסיני. עכ"ד. ואנכי מתפלא על הגאון המחבר על אשר לא עיין בדברי הש"א מה שכתב דעל כרחך לשינויא בתרא נמי הו"ל מילה כלא נישנית בסיני כיון דהאי ביום למישרי שבת הוא דאתי. דהא פריך התם והרי פו"ר ומשני ההוא לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו הוא דאתי, ואי לשנויא בתרא לית לי' האי סברא תקשה לו והרי פו"ר. אלא על כרחך כו"ע אית להו האי סברא. הלכך לפי' רש"י ודאי הני תרי שינויי לא פליגי וליכא בינייהו מידי דודאי מילה לא נאמרה לבני נח לעולם ולא נישנית בסיני לכו"ע. וה"פ כו'. מ"מ יש לו ליישב דעת הרמב"ם דלשינויא בתרא הו"ל נישנית בסיני ולא קשיא מפו"ר דשאני מילה אע"ג דהאי קרא דביום השמיני למישרי שבת אתא. אפי' הכי בעיקר מצות מילה נמי איירי והו"ל נישנית בסיני מ"מ אין זה נוח לי דמנ"ל לעשות מחלוקת חנם בין שינויא קמא לבתרא כיון דאיכא למימר דלא פליגי ועש"ב כל דבריו

הן אמת דמרש"י משמע דס"ל דלשינויא בתרא ס"ל להגמרא דמילה מיקרי נישנית בסיני ממ"ש רש"י ואב"א מילה ודאי מסיני נאמרה לעיקר מצותיה כו'. אבל על הגאון ש"א לא יפלא אם הוא בירר דרך לעצמו לפרש בזה דלא כרש"י

ומה שכתב המחבר דלכך פי' רש"י דאת בריתי הפר על כרחך מרבה רק את ששה הראשונים דאם נימא דמרבה את בני קטורה לעולם א"כ למה נישנית על מי יפעל הנישנית כיון דבני קטורה חייבין לגמרי מריבויי לעולם כו'. במחילת כת"ר אין הדברים נכונים דודאי י"ל דבני קטורה חייבין המה ובניהם ולא הששה בלבד וכמו פו"ר שנאמר סתמא אלא דבפריה ורביה נתחייבו עד סיני ומסיני ואילך כיון דלא נישנה שם נפטרו. אבל במילה דנשנה בסיני נתחייבו גם מסיני ואילך. א"כ מה הכריח לרש"י לפרש דרק ששה