דברי חן חלק א נה

לפני' לאו דאורייתא היא דהא תנן לעיל בפרק מ"ש בעל קרי מברך על המזון לאחריו ואינו מברך לפניו כו'. ע"כ, ודבריו המה דברי התוס' יומא ע"ט וסוכה כ"ו בשינוי קצת. והנה לעיל שם כ"א אמר ר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחרי' מברכת המזון מק"ו. וברכת המזון לפני' מברכת התורה מק"ו כו'. בהמ"ז לפני' מברכת התורה מק"ו. מה תורה שאינה טעונה לאחרי' טעונה לפני' מזון שטעון לאחרי' אינו דין שיהא טעון לפני'. איכא למיפרך מה למזון שכן נהנה כו'. ועוד תנן על המזון מברך לאחרי' ואינו מברך לפני' תיובתא עכ"ד הגמ' הרי דר' יוחנן דיליף ק"ו לא ס"ל סברא דשכן נהנה וגם מתני' דבעל קרי אינו מברך לפני' דש"מ דברכה לפני' אינה מה"ת לא אסיק אדעתי' וכיון דר' יוחנן עביד ק"ו בברכת המזון לפני' מברכת המזון דלאחריו בסוף דינא ודאי דס"ל דיו מה לאחר המזון דוקא כדרך אכילתו בעי שהרי ואכלת כתיב ה"נ לפני' אינו חייב לברך רק באוכל כדרך אכילתו. ולפ"ז פשוטים ונכונים דברי רש"י דהא דפי' דקושיית הגמ' אמר ר' יוחנן דאמר שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ מהא דשותה שמן של תרומה דאינו משלם חומש דש"מ דבכי האי גוונא לאו אכילה מקרי ואינו בכלל איש כי יאכל קודש ה"נ אינו בכלל ואכלת ושבעת דכתיב בברכת המזון לאחרי' וממילא דאין לברך עליו גם לפני' משום דא"א שיהא יותר חיוב לפני' מלאחרי' משום דצריכין לומר דיו וא"כ באוכל או שותה דבר דהוי' שלא כדרך אכילתו ואינו בכלל אכילה ופטור מחומש ומברכה דלאחרי' ה"נ פטור מברכה דלפני' לר' יוחנן. ולא קשיא מידי קושיית הגרעק"א מהא דמברכין על מי פירות שהכל אף דהויא שלא כדרך אכילתן דמה"ט פטור מחומש דלר' יוחנן דאליבי' מקשה הגמ' אה"נ דאינו מברך על מי פירות כלל. והא דקיי"ל דמברכין היינו לבתר דאתותב ר' יוחנן וכל עיקר ברכה ראשונה רק מטעם סברא דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה הוא. דלפ"ז ודאי דאין לחלק בין אוכל כדרך אכילתו או שלא כדרך אכילתו כיון דעכ"פ נהנה חייב לברך עליו

ואל תשיב עלי וכי לית לי' לר' יוחנן הא דתנן שם דף מ' ועל דבר שאין גידולו מן הארץ אומר שהכל נהי' בדברו והא דבר שאין גידולו מן הארץ לא נוכל למילף מק"ו דר' יוחנן מברכת המזון לאחרי' שהרי אין זה בכלל ואכלת ושבעת וברכת דכתיב בקרא לא מיבעי למ"ד דקרא דואכלת אלחם קאי. אלא אפי' למ"ד דאכל שבעת המינין קאי עכ"פ כולהו גידולין מן הארץ הוו וא"כ לר' יוחנן בדבר שאין גידולו מן הארץ מנלן בהו ברכה ראשונה כיון דק"ו מברכת המזון ליתא. ובע"כ צריכין אנו לומר דגם ר' יוחנן מודה דבהני דליכא למלפינהו מק"ו תקינו להו חכמים ברכה מטעם סברא דאסור ליהנות כו' וכיון דלפי סברא זו אפי' באוכל מידי דשלא כדרך אכילתו כגון מי פירות או שמן זית נמי צריך לברך כיון שנהנה א"כ הדרא קושיא לדוכתה מאי מקשה אר' יוחנן מתרומה אברכת הנהנין

יש לי לומר דרש"י ז"ל ס"ל נהי דעיקר ברכה ראשונה בהני דא"א למלפינהו מק"ו הוו רק מדרבנן אפי' לר' יוחנן מ"מ מסתבר דרבנן כעין דאורייתא תקנו וכמו ברכה ראשונה בהני דילפינן מק"ו דמזון לאחרי' הוא דוקא במידי דמקרי אכילה ואוכל כדרך אכילתו משום דאמרינן דיו. ה"נ כל מה דתקנו רבנן בדידהו ג"כ כעין דאורייתא תקנו וס"ל לרש"י כשיטת הרמב"ם ז"ל דסברא זו מוכרחת אליבי' בלא"ה. דהנה הרא"ש שם כתב ויש להסתפק על ברכת בורא נפשות אם צריכה שיעור ם לאו דדילמא דוקא ברכה מעין שלש דכתיב ואכלת ושבעת וברכת הוא דבעי שיעור למר בכדי אכילה ולמר בכדי שביעה. והא דפריך הכא היכי בריך ר' יוחנן על זית מליח משום דבצר לי' שיעורא אליבא דרחב"א פריך דאמר במילתי' קאי וצריך לברך עליו ברכה אחת מעין שלש או דילמא לא נתקנה בורא נפשות שהיא מדרבנן אלא דומיא דברכה אחת מעין שלש שהיא דאורייתא ע"כ. והרמב"ם בפרק ג' מהלכות ברכות מפשט פשיטא לי' דגם בורא נפשות צריכה שיעור

ונ"ל פשוט דאיהו ז"ל לטעמי' אזיל דס"ל דברכת מעין שלש על שבעת המינין הוי' רק מדרבנן וכדפסק בפרק ח' שם וא"כ מדפריך ר' ירמי' לר' זירא. ר' יוחנן היכי מברך על זית מליח כיון דשקילא לגרעיני' בצר לי' שיעורא הרי דפשיטא לי' להגמרא דמעין שלש אף שאינה דאורייתא מ"מ שיעורא בעי דכעין דאורייתא תקנו וא"כ מינה דגם בורא נפשות דהוי מדרבנן ג"כ שיעורא בעי דמאי שנא. אולם הרא"ש דס"ל דמעין שלש הוי' דאורייתא דקרא דואכלת אכולהו ז' מינין דכתיבי בקראי קאי א"כ זית ודאי דצריך שיעור אכילה אבל בורא נפשות דלא הוי' רק מדרבנן אפשר דאינה צריכה שיעור

יצא לנו מזה דלהרמב"ם ודעימי'. וכן פסק בשו"ע דבורא נפשות צריכה שיעור אף דאינה ברכה חשובה וראויה לברך אפי' בבציר משיעורא כמו"ש התוס' בברכות ל"ט מ"מ כעין דאורייתא דוקא תקנו ע"כ ה"נ לר' יוחנן דפת לפני' מלאחרי' יליף וכל דבר זולת פת רק מסברא דאסור ליהנות ידעינן לחיובא מ"מ לא אמרינן אפי' אוכל שלא כדרך אכילתן יהא חייב לברך לפני' משום דנהנה. אלא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקנו. והדרן לדברינו דשפיר מקשה הגמרא מתרומה ומברכת המזון לאחרי' דכתיב בהו אכילה אברכה דלפני' דשמן זית דדבר המזיק דאכילתו לא כד"א הוא פטור מברכה לגמרי ושפיר מקשה הגמ' אר' יוחנן לשיטתו ואדשמואל הי' יכול להקשות מהא דס"ל לשמואל גופא דקמחא דשערי אינו מברך עלה רק שהכל משום דאית לי' עלויא אחרינא וה"נ הא אית לי' עלויא אחרינא ע"י פת ואניגרון וכיוצ"ב. אלא דאריו"ח עדיפא לי' להקשות דכיון דאזוקי מזיק לי' אין צריך לברך עלי' כלל אפי' שהכל

ולפ"ז נכון מאד דעת הרמב"ם דס"ל דשמן זית מברך עלה שהכל אף דמשמעות הגמ' דפריך אזוקי מזיק ליה. הוא לומר דאין צריך ברכה כלל וכמו"ש הב"י. מ"מ זה הוא דוקא אליבא דר' יוחנן דקיימינן אליבי' דס"ל דעיקר ברכת המזון לפני' בפת הוי' מה"ת מק"ו וצריכין לומר דיו כברכת המזון לאחרי' דדוקא במידי דאכילה ואוכל כדרך אכילתן מברך לפני' לאפוקי דבר המזיק דהוי שלא כדרך אכילתן וגם כל דתיקון רבנן ברכה בכל דבר לבד פת משום סברא דאסור ליהנות כו' ג"כ כעין דאורייתא תקנו. אבל לדידן דמותבינן תיובתא לר' יוחנן וש"מ דאין שום ברכה לפני' מה"ת כלל וכולהו ברכות דלפני המזון אינו רק משום דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה. וכיון דלפי סברא זו פשוט דאפי' על דבר המזיק בעי ברוכי כיון דעכ"פ נהנה באכילתו וא"כ בשמן זית מברך שהכל כמו קמחא דשערי דאע"ג דקשי לקוקיאני מברך משום דנהנה. ואתי' שפיר ונכון דעת הרמב"ם ז"ל וליתא לקושיית הטור

לפי הדברים שכתבנו ירווח לנו דברי הראב"ד בפרק י' מהלכות תרומות הלכה ז' שכתב שם הרמב"ם שכוסס את החטים משלם קרן וחומש. וכתב עליו הראב"ד וז"ל. פלוגתא דרבי ורבנן היא. ורבי הוא דס"ל הכי וקיי"ל כרבנן ואע"ג דמברכין עליו בורא פרי האדמה אפשר דלגבי תרומה מזיק הוא. ע"כ. והנה פלוגתא דרבי ורבנן הוא בירושלמי פרק ו' דתרומות דתני הכוסס את החטה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. רבי אומר אומר אני משלם קרן וחומש. וע' בכ"מ ותמהו האחרונים על הראב"ד. וכן תמה עליו הצל"ח בברכות וכתב שפליאה נשגבה עליו דאיך אפשר לומר דלענין חומש קיי"ל כרבנן דאינו משלם מ"מ לענין ברכה מברכין עליו א"כ נסתר קושיית הגמ' דפריך מדשותה שמן של תרומה אינו משלם חומש ש"מ דאינו מברך עליו א"ו דס"ל להגמ' דאין לחלק כלל בין תרומה לברכה ומה שנקרא מזיק לענין דאינו משלם חומש אינו מברך עליו וא"כ כיון דקיי"ל הכוסס את החטה דמברך עליו ע"כ צ"ל דקיי"ל ג"כ כרבי דמשלם קרן וחומש וכמו שפסק הרמב"ם. ע"כ. דלפי מ"ש אדרבה קושיית הראב"ד על הרמב"ם הוא מקושיית הגמרא דמקשה והא אזוקי מזיק לי' משמע דשמן א"צ לברך עליו כלל. והרי הרמב"ם פסק דמברך עליו שהכל וע"כ צ"ל דס"ל דקושיית הגמרא אינה רק לר' יוחנן וכמו"ש לעיל. משא"כ לפ"מ דאיתותב ר' יוחנן לא תליא כלל