דברי חן חלק א נד

איכא סברא דאסור ליהנות כו' משום דמקרא זה הוא דילפינן דהנאת האכילה מקדשי שמים בברכה תליא

ולפ"ז א"ש מ"ש מכאן אמר ר' עקיבא אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך דהכי קאמר דכיון דההלול הוא ג"כ חלול דאל"כ עדיין לא יצא מכלל קדשי שמים א"כ כמו מקדשי שמים אסור ליהנות כלום. כמו כן אסור לאדם שיטעום כלום קודם ברכה: סימן כט

שאלת ממני ידידי השותה שמן זית כל שהוא בעיני'. אם צריך לברך עליו כיון שנהנה ואינו מזיק. או אין צריך לברך עליו

תשובה. לא ידענא מנין פשיטא לך דמעט שמן זית אינו מזיק. דלפי הסברא נראה כיון דשמן בעיני' אזוקי מזיק לי' כדאמר בברכות ל"ה ע"ב מה לי מעט אם הרבה ואם שותה מעט אינו מזיק הרבה. מ"מ מעט הוא מזיק ואין ראוי לברך עליו. אך ראיתי בהלכות דעות להרמב"ם ז"ל פרק ד' הלכה ט' שכתב דיש מאכלות שהן רעות לאדם ואין לאדם לאכול מאלו כי אם מעט כו'. הרי שמחלק במאכלות המזיקות בין הרבה למעט. וא"כ שפיר נסתפקת בשמן זית דאפשר דאף דמזיק הוא מ"מ כ"ש ממנו אינו מזיק כלל וראוי לברך עליו כמו"ש. ומעתה תתפרד שאלתך לשני ראשים. לדעת הרמב"ם בפרק ח' מהלכות ברכות הלכה ב' שכתב השותה שמן זית מברך עליו שהכל אפשר דהיינו דוקא בשותה כשיעור כזית ויותר. אבל בשותה פחות משיעור זה אם תמצא לומר שאינו מזיק כלל אפי' בורא פרי העץ בעי ברוכי כמו בשותה ע"י אניגרון. ואפי' את"ל דבורא פרי העץ אין מברכין וא"כ לדעת הרמב"ם ז"ל אין כאן עוד ספק. דשהכל ודאי בעי לברוכי. אכתי לדעת הטור והשו"ע סימן ר"ב דשמן זית אינו מברך עליו כלל אפשר דבכ"ש מברך שהכל

והיה נ"ל לכאורה לפשוט שאלתך בפשיטות מהא דאמר בברכות שם גופא אמר ר' יהודא אמר שמואל וכן אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ היכי דמי אילימא דקא שתי לה משתה אוזוקי מזיק ליה דתניא השותה שמן של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש כו' ומוקי לה בגמ' דקשתי לי' ע"י אניגרון ובחושש בגרונו. והנה הרמב"ם פסק דעל השמן מברך שהכל. אמנם הטור בסימן ר"ב שם הקשה עליו וז"ל. ואין נראה מה שכתב שאם שתה אותו לבדו שיברך עליו דקאמרינן בגמ' אי דשתי' בעיני' אזוקי מזיק לי' פי' ולא יברך עליו כלל. ע"כ. וכתב שם הב"ח דהרמב"ם מפרש דמה שאמר בגמ' אי לימא דשתי לי' אזוקי מזיק לי' הכי פירושו אמאי אמר ר' יוחנן דמברך עליו בורא פרי העץ. אבל הוא פשיטא כיון שנהנה צריך לברך עליו שהכל. וראי' מקמחא דשערי שם ל"ו דקאמר שמואל דמברך עלה שהכל דאע"ג דקשי לקוקיאני מה"ד לא לברך עליה כלל. קמ"ל כיון דאית לי' הנאה מיניה בעי ברוכי. ומכאן ראי' להרמב"ם בחומץ ושמן זית דמברך עליהם שהכל. וכן כתב הכ"מ בפרק ח' שם דלהרמב"ם קושיית הגמ' אינה אלא לאפוקי ממה שאמרו שיברך עלה בורא פרי העץ

והשתא אי נימא דשמן כל שהוא אינו מזיק כלל מאי מקשה הגמ' מהא דתניא השותה שמן של תרומה אין משלם את החומש דש"מ דשמן מזיק. הא ע"כ הך ברייתא בשותה שיעור כזית מיירי דאי בפחות משיעורו מאי איריא דשותה שמן פטור מחומש משום דמזיק הוא. הא בלאו הכי נמי פטור משום דאיש כי יאכל כתיב וקיי"ל דאין אכילה פחותה מכזית. ומשנה היא בתרומות פרק ז' האוכל פחות מכזית תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. וכן כתב הרמב"ם בפרק י' מהלכות תרומה הלכה י"א האוכל או השותה פחות מכזית כו' אינו משלם את החומש. א"ו בשותה כשיעורו מיירו. וא"כ להרמב"ם מאי מקשה בגמ' אהא דשמואל ור' יוחנן. הא י"ל דאינהו בשותה פחות מכשיעור מיירו. וכיון דאינו מזיק מברך עליו בורא פרי העץ ועדיף טפי לאוקמי הכי. מלאוקמי דמיירו בשותה שלא בעיני' רק ע"י אניגרון וגם חושש בגרונו ומדלא מוקמינן להו בכה"ג ש"מ דסבירא לי' להגמ' דשמן זית אפי' מעט ופחות מכשיעור אזוקי מזיק ולא דמי להני דחשיב הרמב"ם בהלכות דעות שמעט מהן אינו מזיק כלל א"כ ראי' דלהרמב"ם אינו מברך אכל שהוא בורא פרי העץ. וכן לדעת הטור דס"ל דקושיית הגמ' הוא דכיון דמזיק לי' אין צריך לברך עליו כלל. ור"ל דלא זו דבורא פרי העץ אין לברך אלא דאפילו שהכל אינו מברך ומדפשיטא לי' להקשות עלייהו כ"כ בפשיטות משמע דס"ל דאפי' אי אינהו בשותה פחות מכזית מיירו נמי אזוקי מזיק לי'. ונפשטה שאלתך לכאורה דלכו"ע אין חילוק כלל בין כשיעור לפחות מכשיעור

אמנם לאחר העיון לפ"מ שאבאר בס"ד דעת הרמב"ם אין מכאן ראי' כלל. דהנה על מה שכתב הרמב"ם דשותה שמן זית מברך שהכל. אף שהכ"מ והב"ח פירשו דעת הרמב"ם דקושיית הגמ' הוא רק לאפוקי דלא יברך עליו בורא פרי העץ מ"מ הב"י בטור שם כתב דבדין יש להטור לתמוה על הרמב"ם דהא אמרינן בגמ' אי דשתי בעיני' מזיק לי' משמע ודאי דהיינו לומר כיון דמזיק הוא אין לברך עליו כלל. ע"כ. ונראה דמה"ט סתם להלכה בשו"ע כהטור ודלא כהרמב"ם

ול"נ דודאי דברי הטור נכונים דמשמעות הגמ' דפריך אי בשתי' בעיני' אזוקי מזיק לי'. הוא לומר דכיון דמזיק הוא כלל אין צריך לברוכי וכמו"ש הב"י. מ"מ דינו של הרמב"ם ז"ל דשמן זית מברך עליו שהכל. אתיא שפיר ונכון. דהנה בהא דפריך הגמ' אילימא דשתי לי' אזוקי מזיק לי' פי' רש"י ז"ל אזוקי מזיק לגופי'. ואין זה אכילה שטעונה ברכה דגבי ברכה ואכלת כתיב דתניא דלאו בר אכילה הוא השותה שמן כו' והקשה הגרעק"א בחידושיו. על פי' רש"י דמפרש דהש"ס מדמה כי היכי שמזיק לגופו אינו בכלל כי יאכל קודש ה"נ אינו בכלל ואכלת ושבעת וברכת הא כיון דמברכין על מי פירות שהכל אף דכל משקין היוצאין מפרי הוי' שלא כדרך אכילתן כמבואר בפסחים כ"ד וא"כ מאי פרכינן הא י"ל דאוכל דבר המזיק לי' הוי בכלל שלא כדרך אכילתן ובתרומה דבעי כדרך אכילתן כמו"ש התוס' פסחים כ"ו ד"ה שאני היכל משו"ה פטור מחומש. אבל מ"מ ברוכי מברכין עליו כמו על מי פירות. ע"כ דחה פי' רש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל דזה ודאי סברא הוא דעל דבר המזיק לגופו ומדעתו מזיק לעצמו לא תקנו לברך עליו ולתת שבח והודאה להש"י ע"ז והראי' מתרומה אינו רק על היסוד דשתיית שמן מזיק עכ"ד. והנה על דברי רש"י אלו בלאו הכי יש לתמוה ובפשוט יותר מה שפי' אזוקי מזיק לגופו ואין זו אכילה שטעונה ברכה דגבי ברכה ואכלת כתיב דמה ענין ואכלת דכתיב גבי בהמ"ז לאחריו שהוא מן התורה אצל ברכה דלפני המזון דאיירי בי' ר' יוחנן דאינה רק מדרבנן משום סברא דאסור להנות מעוה"ז בלא ברכה כדמסיק הגמ' שם ל"ה ע"א. וכיון שכן יש לתמוה על עיקר פרכת הש"ס דמאי פריך מדפטור מחומש ברוכי נמי לא לברך דמאי ענינם זה לזה חיובא דחומש בתרומה במידי דמקרי אכילה תליא וכל דבר המזיק לאו אכילה מקרי משא"כ ברכת הנהנין במידי דאית לי' הנאה מיני' תליא שהרי כל עיקר הברכה לא תקנו רק משום דאסור ליהנות וכיון דאית לי' הנאה מיני' אפי' הויא דבר המזיק בעי ברוכי שהרי עכ"פ נהנה הוא בשעת אכילה וכמו דאמרינן בגמ' בקמחא דשערי כיון דאית לי' הנאה מיני' בעי ברוכי

ונ"ל ליישב דברי רש"י ז"ל וממילא תתיישב ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל. דהנה בברכות ל"ח ע"ב בהא דאמר לי' ר' ירמי' לר' זירא ור' יוחנן היכי מברך אזית מליח כיון דשקלי' לגרעיני' בציר לי' שיעורא כתב הרא"ש דאברכה אחרונה קבעי. אבל ברכה ראשונה אפי' כ"ד מברך דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה כו' אע"ג דלעיל בריש פרק' נפקא לי' לכתחלה ק"ו מלבסוף כשהוא שובע מברך. כשהוא רעב לא כל שכן. מ"מ לא אמרינן דיו שלא יברך על משהו בתחלה כמו שאינו מברך בסוף דלאו ק"ו גמור הוא דמה לבסוף שכן נהנה כבר כדאמר לעיל. תדע דברכה