דברי חן חלק א נב

תליא מילתא. וכתב שם רש"י וז"ל הני מילי כו' ברכה דרבנן הוא דאמור רבנן כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן עכ"ל, וכל העובר על דבריו מתפלא דמאי ראי' היא זו הא אכתי י"ל דעיקר ברכה מן התורה היא ועובר לעשייתן דוקא דרבנן הוא דמן התורה לאחריו שפיר דמי כמו לפניו. ועוד קשה מה צריך ראי' לזה דברכות דרבנן הא ידוע הוא דכל הברכות אנשי כנה"ג תקנום. וע' בתיקוני מפרשי הים בהגהת הלבוש בפסחים שנדחקו מאד. וע' בתשובת כתב סופר באו"ח סימן כ"א שגם הוא לא מצא לפרש ברוותא. וע' בהגהת רצה"ת בברכות ט"ו שנדחק מאד ומסיים דדברי רש"י כאן צע"ג בעיני כו'. אמנם לפי מה שהוכחתי ממתניתין דמ"ש דברכת תרומה ומעשר וחלה וכיוצ"ב הוו מה"ת א"ש מאד כוונת רש"י דהוי' קשיא לי' לרש"י ז"ל הא דאמר בגמ' וברכה דרבנן הא ברכת תרומה הויא ג"כ דאורייתא כמו ק"ש. ע"כ השכיל רש"י לפרש דמ"ש כאן וברכה דרבנן דר"ל מה שצריך עובר לעשייתן דוקא הוא מדרבנן דרבנן הוא דאמור כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, ונהי דעיקר ברכה הוא מה"ת מ"מ כיון דמה שצריך לברך דוקא לפניו הוא דרבנן א"כ אין לומר דכיון שלא בירך לפני הפרשת תרומה לא תהא תרומתו תרומה ומסיים בגמ' ולא בברכה תליא מילתא ר"ל דלא זו דאין צריך מה"ת לפניו דוקא אף גם זו דאם לא בירך גם לאחריה נמי אף דעבר אדאורייתא מ"מ הפרשת תרומה לאו בברכה תליא לומר דכיון דלא בירך תיבטל הפרשתו למפרע משום הכי חרש שתרם אף שלא בירך לא לפניו ולא לאחריו תרומתו תרומה לכו"ע

[ובזה יש ליישב כוונת התוס' בסוכה ל' ע"א ד"ה משום כו' וה"ה בכל מצות דהוי דאורייתא כדמוכח בריש הגוזל קמא כו' וא"ש בזה שם מ"ש התוס' ד"ה מתוך כו' ממה שהקשה הפ"י והרבה מפרשים מהא דראב"י דגזל סאה חטים כו']

ואין להקשות לפמ"ש דעיקר ברכת תרומה ומעשרות ואינך הו"ל מה"ת א"כ למה לא נגמר מינייהו בבנין אב לכל ברכות המצות דתהוי מה"ת דיש לומר שאני ברכת תרומה ומעשרות ופדיון מעשר שני וחלה וכיוצ"ב דהוי הנאת הגוף נמי בהדי קיום מ"ע דהפרשה ופדיון דהא בלאו הפרשה והפדיון לא משתרי התבואה והפירות לאכילה דאסורים מן התורה וא"כ על הנאה כזו דמקיים מ"ע ואית בה נמי הנאה י"ל דחייבי' רחמנא לברוכי. אבל על מצוה גרידא אי נמי אהנאה גרידא יש לומר דלא חייבי' רחמנא לברוכי דלא ילפינן מתרומה ומעשר דהתם תרווייהו בהדדי איכא וגם ברכת הזבח נמי לא דמיא לברכת תרומה ומעשר רק לברכת המצוה גרידא. ולפי זה יש לדקדק הא דיליף ר' נתן בברכות מ"ח לברכת הנהנין מקרא דכי הוא יברך הזבח דהוא ברכת מצוה. וכבר עמדו ע"ז המפרשים וע' מהרש"א שם

ויש לדקדק לפמ"ש דברכת תרומה ומעשרות וחלה ואידך הוו מן התורה דא"כ ברכת פדיון נטע רבעי ג"כ הו"ל מה"ת שהרי במשנה דמעשר שני דריש בערתי הקדש מן הבית זה מעשר שני ונטע רבעי. ועל זה מסיים ולא שכחתי מלברכך. ופי' הר"ש דעל כולם מברכין א"כ מינה ודאי דגם פדיון נטע רבעי צריך ברכה [ואף שהר"ש שכח לפרט] וכמו שכתב הרמב"ם בפרק י' מהלכות מאכלות אסורות. וביו"ד סימן רצ"ד סעיף ו' דמאי שנא מפדיון מ"ש וא"כ לכאורה קשיא הא דדריש ברכות ל"ה קודש הלולים לד' מלמד שטעונים ברכה כו' מכאן א"ר עקיבא אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך ע"ש. מנ"ל דילמא קרא אברכות פדיון ונטע רבעי קאי דהו"ל ברכתו מה"ת. וי"ל דזה ידענו מקרא דולא שכחתי דנפקא לן מיני' גם לפדיון מעשר שני ותרומה ומעשרות ואינך והא דצריך קרא דהלולים אברכת המזון לאחרי' אף דכתיב קרא ואכלת ושבעת וברכת כבר הקשו כן הראשונים. ע' חה"ר בברכות שם. מיהו קושיא הראשונה הנ"ל יש לתרץ גם באופן אחר ולא רציתי להאריך בזה

ובעיקר מחלוקת המ"מ והב"י בגזל חטים ונשתנה בידו אם מברך עלי' שכתבתי למעלה דתליא בהא דאביי ורבא דלהמ"מ אוקימתא דאביי עיקר. ורבא רק דחויי קא מדחי ולהב"י אוקימתא דרבא עיקר. והתוס' בסוכה ל' נסתפקו בזה. הנה כבר כתבתי בזה להביא ראי' דרבא לאו לדחויי בעלמא קאמר רק דכן ס"ל לקושטא דמילתא. דבתמורה ו' ע"ב אמר והשתא דשנינן כל הני שנויי כו' ואלא במאי קמפלגי אביי ורבא בשנוי קונה. ופי' רש"י דאביי סבר דשנוי ששינה ועבר על דעת המקום קונה בר מהיכא דכתיבי קראי. ולרבא לא קני אלא היכי דכתיבי קראי ולא אתפרש לן דלהוי מידי בינייהו אלא תירוצי דהני תיובתא דמר אית לי' משום דמהני ולא מהני הוא. ומר אית לי' משום טעמא דקראי. לישנא אחרינא נ"ב דמצינו למימר דשנוי קונה כגון גזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים דלאביי קני ואינו משלם אלא עצים וצמר. ולרבא לא קני ומשלם הבגדים והכלים. וכי פרכינן לעיל לרבא מהא דקתני הגוזל עצים כו'. לא תימא שאני התם דכתיב אשר גזל אלא הכי תימא אנא דאמרי כמ"ד שנוי לא קני כו' דאיכא למ"ד שנוי קונה ומפיק טעמא מאשר גזל כעין שגזל. ואיכא למ"ד שנוי לא קני ויליף מוהשיב את הגזילה מ"מ. א"כ מה ת"ל אשר גזל לומר שאינו מוסיף חומש על גזל אביו עכ"ל רש"י. ולדידי שני הלשונות תמוהין. לשון הראשון תמוה דא"כ אמאי נקט בגמרא במאי קמפלגי בשנוי קונה הא בכולהו דמייתי בגמ' איכא האי נפ"מ למר משום מהני ולא מהני. ולמר משום טעמא דקראי. מ"ש שנוי קונה דנקט. ועוד ללישנא דקמפלגי בשנוי קונה משמע דאיכא נפקותא בינייהו לדינא ולא במשמעות דורשין לחודא. וללשון שני דרש"י דרבא כמ"ד שנוי לא קני ס"ל. תמוה. רבא איך שבק מתניתין ועבד כר' יונתן וע' תשובת מהרי"ט חלק א' סימן ס"ט. ותשובת שער אפרים סימן קי"ג. דבשלמא ר' יונתן גופי' י"ל דפליג אמשנה דהגוזל. וראשית הגז. אע"ג דאיהו לאו תנא הוא דלפליג אמתני' [עי' יומא נ"ז ובתוס' ישינים וב"א שם] משום דאיהו כאביי ס"ל דטובא תנאי איכא דכולהו ס"ל שנוי במקומו עומד ואיהו כהני תנאי ס"ל. אבל רבא דדחי שם הא דאביי וס"ל דכולהו תנאי מצי סברי דשנוי קונה א"כ לא מצי סבר כר' יונתן דתקשי איך פליג רבא אמתניתין דשנוי קונה ונהי דרבא לדחויי בעלמא קאמר מ"מ כיון דיש לדחות א"כ אין לנו חד מכל הני תנאי דס"ל בהכרח שנוי לא קני א"כ רבא דאמר כמאן. ומכ"ש אי נימא דר' יונתן נמי לא קאמר דוהשיב את הגזילה מ"מ. אלא בשנוי החוזר לברייתו וכדדריש ר' יוחנן כן להאי קרא שם בב"ק צ"ד ע"ב אבל בשנוי גמור גם הוא אזיל ומודה דקני דאי עביד מהני. וכן מסתברא דמסתמא לא פליג אהא דסתם במתניתין. ומחלוקת בברייתא דקיי"ל כסתמא דמתניתין ביבמות מ"ב ע"ב. ועוד אי פליג אמתניתין למה לא חשבו אביי בהדי אינך כולהו דס"ל שנוי במקומו עומד] וכאביי. והשתא מנ"ל לרבא לפסוק דשנוי לא קני נגד סתמא דמחניתין

ע"כ נראה כפי' ראשון דרש"י דודאי בין אביי בין רבא תרווייהו ס"ל שנוי קונה ואפ"ה טובא איכא בינייהו. דאביי ס"ל דטעמא דמתניתין דהגוזל עצים ועשאן כלים כו' ומתני' דלא הפסיק לתנו כו' דשנוי קני משום דס"ל אי עביד מהני כדאמר בתמורה שם וקרא דאשר גזל לומר על גזילה שלו מוסיף חומש כו' ואידך תנאי דמייתי שם בב"ק דס"ל שינוי במקומו עומד משום דסברי אי עביד לא מהני. ואביי כתנא דמתניתין ס"ל. וממילא לית הלכתא ככל הני תנאי דברייתא. אמנם רבא ס"ל אי עביד לא מהני. והא דתנן במתניתין דידן דשנוי קונה ע"כ גזירת הכתוב הוא מהא דכתיב אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר כו'. דאי לענין שאינו מוסיף חומש על גזל אביו לכתוב והשיב את גזלו. אשר גזל ל"ל וכדאמר בב"ק ס"ז אע"כ לאשמעינן אם כעין שגזל יחזיר. וע"כ צ"ל דא"א למדרש האי ייתורא דקרא לדרשא אחרינא דאל"כ לא הוי דריש לי' תנא דידן לענין שנוי שקונה בגזילה היפך מזה דקיי"ל בעלמא אי עביד לא מהני לרבא. ולפ"ז קשיא לרבא כיון דמוכח מקרא דאשר גזל דאף דבכל התורה עביד לא מהני מ"מ כשנשתנה החפץ ממה שהי' מהני. א"כ מ"ט דכל הני תנאי דמייתי אביי דס"ל שנוי במקומו עומד משו"ה מוכרח רבא לאוקמי כל הני תנאי במילתא אחרינא ולא פליגי אמתניתין. וכיון דלא פליגי כלל אמתניתין יש לפסוק כוותייהו לבר מב"ש דפליגי