דברי חן חלק א מז

בימין הנכנס ואם קבעה בשמאל פסול. ונ"ל דאע"פ שצריך להסירה ולהניחה כדין. מ"מ לעולם לא יברך עכ"ל. והמעיין במקור הדברים בטור וב"י יראה דמ"ש הח"א דלא יברך קאי על מה שכתב למעלה דאם הניחה למטה משליש העליון פסול על זה כתב דאע"פ שצריך להסירה ולהניחה כדין מ"מ לעולם לא יברך וטעמו משום שהב"י שם הביא דעת הרבה פוסקים כהטור דס"ל דלהניח למעלה משליש העליון אינו רק למצוה ולא לעכב. ע"כ ספק ברכות להקל. אבל כשקבעה בשמאל דלכו"ע פסול כשמסירה וקובעה בימין ודאי דמברך. וחילוף וט"ס יש בכל ספרי הח"א וכצ"ל ואם הניחה למטה משליש העליון פסול ונ"ל דאע"פ שצריך להסירה ולהניחה כדין מ"מ לעולם לא יברך. וצריך לקובעה בימין הנכנס ואם קבעה בשמאל פסול ואין חילוק כו'. וראוי לתקן כן בכל ספרי הח"א: סימן כג דיני ספר תורה בדבר כתיבת ספר תורה לנשים יש לחקור אם מחוייבות בה או לא

הנה מטעם מ"ע דכתיבת ס"ת אשר כל איש ישראל מחוייב בה. הלא כבר כתב הרמב"ם במנין המצות שלו והביאו הש"א בתשובה סימן ל"ה דאין הנשים מחוייבות במ"ע זו וא"כ לפ"ז כתיבה זו בנשים מה זו עושה דאין לומר משום הא דאמר בכתובות נ' הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים דא"כ בזמנינו גמרא ופירושיהן עדיפא כמו"ש הרא"ש בהלכות ס"ת. הן אמת דהש"א בתשובה שם הניח דברי הרמב"ם בצ"ע ולא ידע מנין לו להרמב"ם דבר זה לפטור נשים. ורצה להביא ראי' לדעת הרמב"ם מגיטין מה' ס"ת תפילין ומזוזה שכתבן עכומ"ז אשה ועבד כו' פסולין שנאמר וקשרתם כו' וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה והשתא בשלמא אי נשים פטורות ממ"ע של כתיבת ס"ת כמו ממ"ע של תפילין שפיר פסולות לכתוב ס"ת משום דילפינן מתפילין דכמו בתפילין כל שאינו במצותו פסול לכתוב כמו כן בספר תורה. אבל אי נימא דחייבות בכתיבת ס"ת א"כ לא דמיא כלל לתפילין וא"כ אמאי ס"ת שכתבוה נשים פסולה. אך שוב דחה בעל ש"א ראי' זו שהרי מזוזה דלכו"ע נשים חייבות בה כדתנן ברכות כ' ואפ"ה פסולות לכתוב מזוזה. וע"כ צ"ל משום דדרשינן וקשרתם וכתבתם כו' וכל שישנו בוקשרתם דתפילין ה"ה בוכתבתם דמזוזות והני נשי הואיל וליתנייהו בוקשרתם דתפילין פסולות לכתוב מזוזה אע"פ שחייבות בה. מינה נלמוד לתפילין מק"ו שאינן חייבות בהן. ולפ"ז שפיר י"ל דגם במ"ע של כתיבת ס"ת חייבות ואע"פ שפסולות לכתוב מ"מ לא גרע ממזוזה. ע"כ תוכן דברי הש"א. ונ"ל דקושייתו לא קשיא מידי וראיית הרמב"ם הוא מכאן דנשים פטורי ממ"ע זו משום דאין לדמות כלל מ"ע דכתיבת ס"ת למ"ע דמזוזה שהרי עיקר מ"ע דכתיבת ס"ת שהוא בעצמו יכתוב ואינו יוצא בשהניחו לו אבותיו ס"ת וכן בשנתנו לו מתנה משום דכתיב ועתה כתבו לכם גו' כדרבא בסנהדרין כ"א והאחרונים כתבו לדעת הרמב"ם דאפי' נגנבה לו הס"ת שכתבה בעצמה כבר קיים המצוה וא"צ לחזור ולכתוב] משא"כ במזוזה שאין נ"מ בכ"ז והשתא בשלמא במזוזה דנהי דילפינן דכל שאינו בוקשרתם דתפילין אינו בוכתבתם דמזוזה אכתי שפיר יכול להתקיים מ"ע דמזוזה באשה דאף שהיא פסולה לכתוב משום שאינה בוקשרתם מ"מ אפשר לה לקיים מ"ע דמזוזה כשאחרים יכתבו לה מזוזה שהרי אין נ"מ כלל במזוזה מי שיכתבנה הבעה"ב או אחר דבכל גווני כשר אבל בס"ת כיון דנילף ממזוזה דכמו שפסולה לכתוב מזוזה כמו כן ס"ת א"כ הרי פטורה לגמרי מהך מ"ע דכתיבת ס"ת שעיקרו על כל אחד שהוא בעצמו יכתוב. ואין לומר דאכתי אפשר לקיים מ"ע זו כשאחרים יכתבו עבורה. זה אינו שהרי כל היכי דאיהו לא מצי עביד שלוחא לא מצי משוי. הרי מכאן ע"כ כדעת הרמב"ם דנשים פטורות ממ"ע זו. [שוב מצאתי כן בספר נ"א כדברי ממש] וא"כ מאין המנהג שנשים מתנדבות ס"ת כיון שאינם מחוייבות במ"ע זו

ואין לומר דמצות כתיבת ס"ת משום לימוד הוא ונשים הא מחוייבות ללמוד מצות שמחוייבות בהן לדעת הסמ"ג וכמה מרבוותא הסוברים כן ביו"ד הלכות ת"ת. זה אינו דהא הגר"א באו"ח השיב עליהם וכתב דאיך אפשר דנשים חייבות בת"ת במצות שלהן וקרא צווח ולמדתם גו' בניכם ולא בנותיכם והא דמברכות ברכת התורה הוא כמו שמברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא אף שפטורות

ולכאורה הי' נ"ל ראי' לדעת הסמ"ג וסייעתו הנ"ל מדתניא בב"ק פ"ז החובל בבנו כו' קטן יעשה לו סגולה וכן באידך ברייתא החובל בבנו ובנותיו של אחרים גדולים כו' קטנים יעשה להם סגולה ושאל בגמ' מאי סגולה ר"ח אמר ס"ת רבה אמר דיקלא דאכל מיני' תמרי. והשתא לר"ת דמפרש ס"ת בשלמא בניו של אחרים שפיר דאצטרכי להו ס"ת שלומדים בהם עתה בקטנותן דהיינו הפירות והקרן דהיינו גוף הס"ת קיימת להם לכשיגדלו. משא"כ בנותיו ס"ת למה להו א"ו דנשים מחוייבות ללמוד מצות השייכים להם ואצטריך להו נמי ס"ת בגדלותן כמו לזכרים וא"כ אף בקטנותן צריכי להתחנך בה כדי שידעו לקרותה ולהבין בה היטב לכשיגדלו. וראי' מכאן לסמ"ג

אמנם נ"ל דבאמת ר"ח ורבה בר"ה לא פליגי כלל דר"ח מפרש רק ברייתא דקמיירי רק בבן דהיינו ברייתא קמייתא ורבה בר רב הונא קאזיל לפרושי ברייתא שני' דמיירי מחובל בבניו ובנותיו כו'. ור"ח מודה דדיקלא ודאי שפיר דמי שהרי בבת ליכא סגולה כ"א זה אלא דרבותא קמ"ל דבבן אפי' ס"ת נמי סגולה הויא ורבה בר רב הונא משום דקאזיל לפרש ברייתא שני' דמיירי בבנים ובנות משו"ה מפרש דיקלא דהוא שייך בשניהם ואה"נ דאפי' ס"ת בבנים נמי דשפיר דמי ומודה לר"ח

ובזה נ"ל ליישב דעת הרמב"ם שבפרק חובל ומזיק נקט כמ"ד דיקלא ובפ' י' מהלכות פקדון נקט כתרווייהו ס"ת או דקל. וכבר תמה עליו הסמ"ע בחו"מ סימן תכ"ד דלפמ"ש א"ש דבהלכות חובל ומזיק מיירי מקטנים שהם זכרים ונקבות שהרי העתיק דין ברייתא בתרייתא דב"ק משו"ה נקט רק כמ"ד דיקלא. דאי ס"ת הא לא שייך בקטנה משא"כ בהלכות פקדון מיירי בקטן וכמו שנקט בברייתא בב"ב משו"ה נקט כתרווייהו וא"כ שוב אין ראיה מכאן לסמ"ג. והדק"ל

ונ"ל ליישב מנהגן של ישראל ע"פ מ"ש המג"א באו"ח סימן רפ"ב על מ"ש שם המחבר דהכל עולין למנין ז' אפילו אשה דמזה יש להוכיח דאשה חייבת בקריאת התורה מדעולין למנין שבעה וכתב דאף שפטורה מת"ת מ"מ מצוות לשמוע כמו מצות הקהל וכן איתא במס' סופרים דנשים חייבות לשמוע קריאת התורה כאנשים ומצוה לתרגם להם שיבינו. מ"מ מסתפק המ"א שם לומר שאינו ראיה מדעולין למנין שבעה ש"מ שמחוייבין בשמיעת קריאת התורה די"ל דאף שאינם חייבין מ"מ עולות כמ"ש תוס' סוף ר"ה דבדרבנן אף מי שאינו מחוייב מוציא אחרים ע"ש. נ"ל להביא ראי' דבאמת מוכרחים אנו לומר שמחוייבות לשמוע דהנה הפמ"ג באו"ח הקשה אהא דתקינו קריאת התורה משום שהלכו ג' ימים בלא תורה. הא איכא מ"ע דק"ש דמקיים בה והגית ונדחק בזה

ונ"ל דמכאן הכרח למ"ש המ"א דקריאת התורה תקנו כעין פרשת הקהל שהיא ג"כ לנשים ולטף כמו"ש הקהל את העם האנשים הנשים והטף גו' למען ישמעו ולמען ילמדו גו' וא"כ לא קשיא מידי קושיית הפמ"ג דהא איצטריך לתקן בשביל הנהו שאינם מחוייבין בק"ש דהיינו נשים וקטנים ותקנו השתא אכולהו בלא פלוג

ועוד נ"ל ראיה מעיקרא דתקנתין שהרי על כרחנו צ"ל דקריאת התורה לא נתקנה דווקא בשביל הנהו שמחוייבין בלימוד תורה. שהרי כל עיקר מה שעמדו נביאים ותקנו לישראל שיהו